נחזור טיפה אחורה, לשניים מהפוסטים מהשבועות האחרונים. שניהם (1 , 2) עסקו (כל אחד בדרכו) בשיר מסוים שמזכיר לי אסוציאטיבית מישהי מסוימת. מי שמכיר אותי (ו/או מי שקורא פה) יודע שזה לא מפתיע. הזכרון שלי תמיד היה אסוציאטיבי, כזה המחבר בין דבר לדבר, עניין לעניין, אירוע לאירוע, מקרה למקרה.
לפני כחמש שנים התקיימה בפורום המוסיקה העברית של נענע (המקביל של הפורום שאני עצמי ניהלתי ב-YNET באותה התקופה) מעין "הפעלה". גולשי הפורום התבקשו ליצור קלטת דמיונית, שקו כלשהו מחבר בין כל השירים שבה. בצורה מתבקשת משהו, אני יצרתי את "קלטת האסוציאציות שלי" - אסופת שירים שכל אחד מהם מזכירה לי התרחשות כלשהי.
הנה הקלטת שלי מאז, עם שינויים ועדכונים קטנים.
*********
צד א`
שמירת לילה בש.ג של הפיקוד. לילה חם, אנחנו עייפים. ברדיו יש שירים של לילה. פתאום מתחיל השיר המקסים הזה, שלמרות שמילותיו פונות בלשון נקבה ("את מחכה לדבר אחר / את מבקשת להשתחרר / להתחיל מהתחלה / הנה השמש שלך עולה"), הן מאוד מסתדרות עם הרצון האישי שלי לגמור כבר עם הצבא המעיק הזה, ולצאת להתחלה חדשה, משלי. השורות שם, על ההוא ש"לקח אותה לבית קפה קטן, ברחוב סמוך, קנה לה לימונדה", מזכירות לי כל מני פגישות, חלקן יותר מוצלחות, חלקן פחות, והכל באותו בית קפה חמוד ליד הבית, כשכוס לימונדה מונחת בו על השולחן. אחר כך סגרו את בית הקפה הזה ופתחו במקומו שווארמה, ואני קצת מאסתי בדייטים בבתי קפה, ועברתי לפאבים.
גם איתה ישבתי בבית הקפה הזה, על כוס לימונדה. היא סיפרה לי כמה היא אוהבת את שלום חנוך ואני סיפרתי כמה אני אוהב את השיר הזה. היא אמרה שזה שיר אהבה אובססיבי. יש בזה משהו. מאז, כל פעם שאני שומע איך נוכחותה היא אש בעצמותיו, אני נזכר בהיא, ובערב ההוא.
את המוסיקה של ערן צור התחלתי ממש לאהוב איפושהו בתקופת הצבא. פתאום גיליתי כמה יפים השירים בקלטת הזו, "עיוור בלב ים". שלושה מהם שמעתי שוב ושוב (ובקלטת אין Repeat, כך שזה היה יותר קשה) - "ערב ב` כסלו", "שלושת האחים", ו"קיץ". לא במקרה שלושתם מלנכוליים מאוד, בהתאם למצב הרוח הצבאי שלי אז. "קיץ" מזכיר לי את התקופה הזו, וגם לא מעט התחלות של קיץ שנראו פחות או יותר כמו השורות הראשונות של השיר. באחת הפעמים ששמעתי אותה, אמי נכנסה לחדר שלי, לשים כביסה בארון. בעודה עושה זאת היא קלטה את השורות האלה של פורטיס, על ה"רוצחים, אונסים, סדום ובבל בכל פינה", ולא ממש ידעה לאכול את הדבר המוזר הזה שהבן שלה שומע. מאז, כל פעם שאני שומע את השיר הזה, אני נזכר בסיטואציה הזו.
אחחח... כמה מתוק היה בימי הבועה העליזים. שחיתות לשמה אפילו הטיסו אז את כל עובדי החברה הזו לנופש בחו"ל פעם בשנה. הנוף היה פשוט מקסים במרפסת בחדר המלון באי קורפו שביוון. התיישבתי שם על הכסא-נוח, מביט אל הים הצבוע בצבע כחול עז, עם אהוד בנאי באוזניים של הדיסקמם. מתישהו זה הגיע ל"כולם יודעים". למרות שגם המילים וגם הלחן הן לגמרי אהוד בנאי אורגינל, יש משהו בלחן הזה שהוא כל-כך כל-כך יווני, שזה פשוט היווה פסקול מושלם לסיטואציה הזו. מאז, הילדים שמשוטטים על קו החוף של השיר, הם ילדים יוונים בקורפו.
3) שלום חנוך - עיר זרה (מילים) מאז הוא עליה.
4) מיכה שטרית - באביב (מילים)
ועוד אחד שמתחבר לי לתקופת הצבא ולשביזות שלה (מסתבר שיש הרבה כאלה, הא?). יוצא מהבסיס אחרי עוד יום סתמי, נכנס לאוטו (היום ההורים נתנו לקחת) ומדליק את הרדיו. "באביב" מתנגן שם, ומציע לי לקחת את זה בקלות. "תחשוב שזה גשם, תחשוב שזה חורף ואחר כך נראה". וואלה. עוד כמה חודשים למאנאייק?
השיר האחרון בקלטת דווקא לא עושה לי אסוציאציה לשום אירוע או בן-אדם, אלא דווקא אסוציאציה לשיר אחר. מבחינתי, זו הגרסה העברית לשיר הקסום של R.E.M - משהו בו כל כך מזכיר את רוחו וחינניותו של שיר האהבה הסטייפי, שבא לי לשאול את יוסי בבליקי כמה פעמים יצא לו לשמוע את UP (אז מה אם הגירסה הראשונה של השיר, בה הוא נקרא רק "הוא מסתכל בה", יצאה הרבה לפני האלבום הזה... אבל לא נתקטנן). ובהופעות (ובהקלטה באולפן של קוטנר בגל"צ), כשקולות הרקע של דנה בקר מובלטים - זה בכלל תענוג.
************
גם לכם יש "שירי אסוציאציות"? מוזמנים לחלוק...
|