כותרות TheMarker >
    ';

    קסם

    על הקסם, האתגר והכיף שבחשיבה.


    "כשאנשים מסכימים איתי, אני תמיד חושד שאני טועה" – אוסקר ויילד

    פרופיל

    ד"ר אדוה שביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אני חושב, משמע אני לא בטוח – 2

    19 תגובות   יום חמישי, 22/1/09, 14:38

    * תקציר לטובת הממהרים:

    ובכן, מהו מהלך הטיעון המתבטא במשפט "אני חושב, משמע אני קיים"?

    לאור ההגשה המרשימה של שיעורי הבית מהפוסט הקודם (ציון: 10!), להלן חלקו הראשון של הטיעון המסקרן. ,

     

     התמונה באדיבות: G Travels

    דקארט, כזכור (מן הפוסט הקודם), חפש דרך לבדוק את כלל ידיעותיו, ולוודא שאינו מחזיק בהאמנות שקריות, או האמנות לא-מבוססות. אני מזכירה כי ב"האמנה" הכוונה היא להנחה, שאנו מקבלים כאמיתית; אין כל קשר למונח "אמונה", הרומז על קבלה נעדרת-ביקורת של הנחות.

    הוא השווה, כזכור, את כלל ידיעותינו לבניין של ידע, הנדרש להשען על יסודות מבוססים וחזקים (= אמיתות וודאיות). השוואה זו הביאה אותו לחפש אותן אמיתות וודאיות, בהן אין לנו סיבה לפקפק. והנה תרגיל ראשון, או המחשה ראשונה, של הקושי להפרד מכל הנחותינו המוקדמות, כדי לבחון אותן באופן ביקורתי: רבים מאתנו יניחו כאן, מן הסתם, שהבסיס שמחפש דקארט הוא אובייקטיבי. במילים אחרות: מתוך הרגל מחשבתי, אנו עשויים לצפות למערכת של ידיעות אובייקטיביות, אשר כל אדם חושב באשר הוא יסכים שהן אמיתיות. הנחה (אוטומטית?) זו אינה בהכרח נכונה, כמובן, והיא מסייעת לנו לראות, כי פעמים רבות איננו מודעים כלל להנחות שאנו מקבלים כמובנות מאליהן.

    הזכרתי את השיטתיות בספק של דקארט כמאפיין מרכזי של חשיבתו, שהביא גם להערכה הרבה לה זכה טיעון ה"קוגיטו" ("אני חושב, משמע אני קיים" – בלטינית: Cogito, ergo sum). דקארט פותח בהכרזה, כי אין באפשרותו לבדוק אחת לאחת את כלל האמנותיו: זה לא ישים. במקום זאת, הוא מחלק את האמנותיו לסוגים שונים, לפי האופן בו רכש אותן. מה פירוש הדבר?

    "כל מה שחשבתי עד עתה לאמיתי ובטוח ביותר, למדתי מן החושים או על-ידי החושים. והנה הרגשתי לפעמים שהחושים הללו מתעים [=מטעים]; והזהירות דורשת שלעולם לא נבטח בטחון מוחלט במה שהתעה אותנו פעם". כלומר, דקארט מחלק את ידיעותיו בהתאם לאופן בו קיבל אותן: ראשונות – עולות לביקורת ההאמנות, שמקורן בחושים. ישנו כאן מגוון עצום ורב של ידיעות (או ידיעות-לכאורה): עצם ההנחה (שוב, האוטומטית?) שאנו חיים בעולם מוחשי, הדומה לאופן שבו אנו תופשים אותו, על כל הכרוך בכך. העובדה שיש לנו גוף, העובדה שהעולם נראה כפי שאנו רואים אותו, נשמע כפי שאנו שומעים אותו, וכן הלאה; העובדה שישנם אנשים ויצורים חיים נוספים מלבדנו, ועוד ועוד.

    האם ספק שכזה הוא לגיטימי? דקארט עוצר לרגע, ותוהה: האם הטלת ספק שכזו אינה בגדר שגעון? במה היא שונה מטענתם של "המטורפים שמוחם מבולבל", כדבריו, הסבורים שאינם אלא מלכים, בעת שהם עניים מרודים, "או שגופם עשוי מזכוכית"? קל להבין את הצורך להטיל ספק בכמה מנתוני החושים: למשל, לעתים נדמה לנו שחפץ כלשהו קטן ביותר, בעוד שהוא עצום, אך מרוחק מאתנו. בחשיכה, נדמה לנו שלעצמים אין צבעים, בעוד שהצבעים אינם נראים לעינינו כשאינם מוארים. שאר החושים מטעים אותנו אף הם, אך האם ניתן לשלול עקב כך את כלל נתוני החושים?

    דקארט צועד כאן צעד נוסף, ומציע לבדוק את ההבדל בין מצב החלום לבין מצב העֵרוּת. קורה בחלומותינו, מעיר דקארט, שאנו מציירים לעצמנו "אותם הדברים שמציירים לעצמם המטורפים הללו בהקיץ"! לעתים, כמובן, מזמנים לנו החלומות דמיונות מופרכים אף יותר. אך גם ההיפך ייתכן: לעתים מתרחש החלום בסביבה הדומה לחלוטין למציאות, למעט פרט אחד, תמוה ויוצא-דופן, שאינו עשוי להתקיים במציאות המוכרת לנו. טיעון החלום צועד צעד קדימה, ומורה, כי לא זו בלבד שהחושים עשויים להטעות אותנו, אלא שלעתים נדמה לנו שאנו קולטים מידע בעזרת החושים, בעוד מקורו של המידע הוא בדמיון בלבד (כבמקרה החלום).

    אך מה בכך? אמנם, אנו נוטים לחלום, אך ברגע היקיצה, מיד ברור לנו שחלמנו, וכל המראות שראינו והתחושות שחווינו – לא היו אלא פרי הדמיון. מדוע לפקפק בתחושות שאנו חווים בשעת הערות, כאילו היו חלום? דקארט מזכיר לנו כאן כי בשעת החלום, תכופות אנו משוכנעים כי אנו ערים. לפיכך, בשעה שאנו ערים, נוכל לקבוע כי החלום לא היה אלא דמיון; אך בשעת החלום עצמו – אין לנו כל דרך לדעת אם באמת או בבדיה מדובר.

    בשלב זה, לפיכך, מעמיד דקארט את כלל נתוני החושים בספק. אל דאגה; הספק הקרטזיאני, כאמור, שנועד להרוס את בניין הידע כולו, עולה לצורך בנייה מחודשת שלו – הפעם, באופן יציב. מהו המאפיין את שיטת הטלת הספק של דקארט? באיזה אופן הוא מחלק את ההאמנות, בהן הוא מפקפק? מה יהיה צעדו הבא – האם יש עדיין במה לפקפק, או שמא יש כבר בסיס לידיעות שאין לפקפק בהן? (המשך, כמובן, יבוא). ,

     

     

    * הציטוטים מתוך: דיקרט, רנה, הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, הוצאת מאגנס (תשמ"ט), בתרגומו (הארכאי אך מלא-הקסם) של יוסף אור.

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/2/09 18:07:

      צטט: אדוה שביב 2009-01-29 20:27:07

      כך שאתה צודק בהחלט בכך שהבעייתיות בקביעת האמת בשעת החלום, והעובדה שאין לנו אפשרות - לפחות בשעת חלום, אבל במשתמע, לעולם לא - לדעת בוודאות אם אנחנו חולמים או לא, גורמות לכך שייתכן שאנו חולמים תמיד.

      זה לא נראה לי פשוט, לדקראט לפחות נראה לי שזה יוצר בעייה כלשהי בהמשך.

      הרי אם ההנחה היא (שוב, אם אני באמת זוכר) שכיוון שגם בשעת חלום, לעיתים נדמה לנו שאנחנו ערים ולכן תמיד יש אפשרות שאנחנו חולמים, והיות שהטיעון שלו בהמשך מתבסס על ההנחה שלא יתכן שהשלם יטביע בנו האמנות שיקריות, הרי גם לפי דבריו, עובדה שבשעת חלום אנחנו מקבלים עובדות שיקריות כאמת וכיוון שאף פעם אין לנו דרך לדעת באיזה מצב אנחנו, נקבל האמנות שיקריות כאמת.

      ואולי בכלל איננו אלא דמות בחלומו של מישהו אחר, כמו עליסה בחלומו של המלך?... קריצה

       

      עם זה אין לי בעייה. כל זמן שהאני בוודאי קיים (אחרי שהוא מוכיח את זה) לא משנה לי איפה זה בדיוק..

       

       

        2/2/09 10:35:
      תודה מיציקפיצי :-)
        1/2/09 21:20:


      כל הנאמר לעיל רק מאושש  את התפיסה שהכל בעצם יחסי וסובייקטיבי.

      תודה על התעמלות הערב לראש

        29/1/09 22:22:
      תודה סמי, וסופ"ש מהנה! :-)
        29/1/09 21:50:


      אדווה,

      זה הפוסט הראשון שאני קורא אצלך.

      אכן מתאבן ראוי.

      ארזתי חומר קריאה לסופ"ש בצפון.

      תודה,

      סמי.

        29/1/09 20:27:

      תודה ווטסון!

      בעניין ה"סכנה", אני נכנסת לתוכה בעיניים פקוחות, שכן אני פשוט לא מסכימה עם המשך המחשבה של דקארט (מעבר לקוגיטו. עד אז אני דווקא מחסידיו)... :-)

      בעניין החלום והערות - מסכימה עם מה שאמרת, אבל יש יתרון נוסף לערות, והוא הזכרון המתמשך (כלומר, כל הזכרונות שלנו משעות הערות מתמשכים לרצף אחד). הבעיה היא, כמובן, שאפשר גם לחלום שיש לנו זכרון ארוך ורצוף, שפשוט אינו נכון. כך שאתה צודק בהחלט בכך שהבעייתיות בקביעת האמת בשעת החלום, והעובדה שאין לנו אפשרות - לפחות בשעת חלום, אבל במשתמע, לעולם לא - לדעת בוודאות אם אנחנו חולמים או לא, גורמות לכך שייתכן שאנו חולמים תמיד. ואולי בכלל איננו אלא דמות בחלומו של מישהו אחר, כמו עליסה בחלומו של המלך?... קריצה

        29/1/09 18:51:

      לקח לי זמן "להתיישב" לקרוא ולהגיב. אחרי הכל, הנושא לא מאפשר איזה שירבוט בתור תגובה..

      אז ראשית, נראה לי שאת "מסתכנת"... (:

      משום שעד כמה שזכור לי (ואולי לא זכור), לצורך הוכחת המציאות המוחשת, דקארט נאלץ להעזר בסיוע מ"למעלה", בלעדיו הוא לא מתקדם ולו צעד, מעבר למשפט המפורסם.

      לגבי הנקודה של החלום מול מציאות, אני חושב שהוא לא רק חשב שבשעת החלום אנחנו חושבים את עצמינו לערים, אלא זה שומט את הבסיס תחת האמיתות כביכול, שמגיעות אלינו בשעת הערות, כיוון שאנחנו אף פעם לא יכולים לקבוע בוודאות בזמן נתון שאנחנו - במצב ערות. יתכן שתוך כדי כתיבת/קריאת הטקסט הזה, אני/את/ה בעצם ישנים..

      אבל יותר מזה, צריך לדעת האם יש יתרון מבחינת האמינות של האמנות שמתקבלות באחד מהמצבים הנ"ל.

      כיוון שכשאנחנו נמצאים באחד המצבים (שינה/עירות) מלבד העובדה שאנחנו לא בהכרח יודעים באיזה מצב אנחנו, מי אמר שהעובדות שנקלטות אצלנו בתודעה במצב אחד עדיפות על המצב האחר ?

      אני יכול לחשוב רק על סיבה אחת להעדיף מצב עירות, וזה שאז אתה יכול לשפוט מצב שינה והוא כביכול "כולל" אותו, מה שאין כן הפוך. כלומר, במצב שינה אנחנו לא שופטים ומבקרים את "המצב השני".

       

      את המשך התגובה - התגובה להמשך, אני אדחה בנתיים.

        29/1/09 17:12:
      תודה יקירתי! :-)

      אדווה, יקירה, פוסט מעניין ומרתק... עליי לקרוא בו שוב והפעם בהתעמקות יתרה. אחתור לקראת פריבילגיה שכזו (שוב בתום יום העבודה...) * חיוך

        24/1/09 22:45:

      תודה אריק (ותתחדש על התמונה)!

      מעניין שדקארט בחר שלא להסתפק בטיעון החלום, ולמעשה יש כפילות מסוימת בחלק מהטיעונים (אך לא אקדים את המאוחר)... :-)

      לדעתי, בהחלט ייתכן שהסיבה היא (גם) רצונו להדגיש את השיטתיות שבספק באמצעות ציור קו התקדמות ברור.

        24/1/09 10:48:


      אני באמת נהנה מהדרך המוצלחת בה את "מעבירה" את ההליך הפילוסופי הגדול והמשמעותי של דה-קארט1650-1596 את הבסיס לפילוסופיה של קאנט 1724-1804 בטיעון החושים, והצורך של קאנט בקטגוריות הגדולות שלו, על מנת לבסס תמונת עולם כלשהי.

      אגב, המדע המודרני פתר חלק מהספקות של דה-קארט, למשל הבנה של מנגנון הראיה, האור והצבעים, אבל ענין החושים הוא באמת בעייתי, במיוחד שיש אנשים שאינם נוטים לפקפק בנתונים של החושים, וטענת "אני ראיתי במו עיניי" היא טענה חזקה מאוד בבית משפט.

      לגבי החלום - אני חושב שדה קארט פתח כאן דלת גדולה לפקפוק במציאות, מה גם שההוכחה הניצחת לתקפות המציאות בעייתית בפני עצמה, אבל זה להמשך הדיון שלנו.

      אם יש היום נטייה לקבל את "האם אני חלום של מישהו" כטענה שאנשים רציניים לא מפסיקים לדון בה, הרי עצם היותי סובייקט חולם מוטל בספק, עצם קיומי מוטל בספק.. וגו' וגו'

      אאל"ט יש אפילו דיון מעמיק בסוגיות של אונטולוגיה על היות צורות בדמיון אונטיות בכלל.

      לי נראה שהדמיון מכסח את החשיבה הראציונאלית-הלוגית בלי רחמים בכלל.

        23/1/09 19:52:

      תודה תודה אלי נבוך

      חיוך

      נגעת פה באיזו ציפור נפש: אני מסכימה איתך שקשה, ולפעמים כלל לא מושך (!) לקרוא בכתביהם של כמה מהפילוסופים, גם הגדולים ביותר, בני כל התקופות. יש, כמובן, יוצאי דופן בסגנונם הבהיר; ויש יוצאי דופן ביופי ובייחוד של סגנונם, בעיקר אפלטון ודקארט. הנה פסקה לדוגמא בניסוחו המכשף של דקארט (בעזרת המתרגם יוסף אור):

      [על תהליך הספק: דקארט מכיר כאן בקושי הפסיכולוגי שבו הוא מעמיד את קוראיו, המתבקשים לטלטל את כל תפישת עולמם על-ידי הספק השיטתי - מושג מהפכני לזמנו. הוא מושך אותנו להתעלות מעל הקושי בתיאור אישי של קשייו-הוא, כביכול או שלא-כביכול:]

      "דרך זו קשה היא ומיגעת, ואיזו עצלות מושכת אותי בלי משים אל מסלול חיי הרגילים. וכשם שהעבד הנהנה בחזיון לילה מחירות מדומה, משמתחיל לחשוד שחירותו אינה אלא חלום, פוחד הוא להתעורר וקושר קשר עם מראות-השוא הנעימים כדי שיוסיפו לפתותו, כך אף אני שוקע שוב מבלי משים לתוך דעותי הישנות, ואני פוחד להתעורר מתרדמה זו, שמא לא יועילו לילות העמל והנדודים שיבואו אחר שלוות-מנוחה זו, להאיר את כל מחשכי הקושיות שהעליתי, בעוד שצריכים היו להביא לי איזה ניצוץ של אור לשם הכרת האמת".

        23/1/09 17:52:

      אדווה, הפוסטים שלך הם התעמלות לשכל. לי קשה להאמין שדקארט היה מסוגל להציג רעיונות בבהירות שלה את מגיעה. ענק.
        23/1/09 09:30:

      תודה למגיבים ולמככבים!

      רינה, אני בעיקר חותרת בדיוק לתגובות אלה - התעוררות דיון ומחשבה, בכיוונים שחשבתי עליהם מראש, ו(הכי מעניין מבחינתי) בכאלה שלא... :-)

        23/1/09 09:27:


      אדווה יקרה.

      כרגיל את מיטיבה כתוב.

      ולענין מהות החיים וכו'

      החיים הם סגה ארוכה של נסוי ותהייה.

      את זה אני אומר ממרום גילי.

      ימים יפים לכולנו.

      כוכבים מבליחים בשמיים.

      שוקי

        23/1/09 01:38:

      הי אדווה

      תודה על שיעור פילוסופיה לשעת לילה מאוחרת.

      נחמד לסיים את היום בהגיגו של דקרט -באופן שאת מציגה אותם.

      אני סקרנית - לאן את חותרת... אך אחכה בסבלנות (עוד מוסכמה תרבותית ממחוזות פולניה?)
      המשיכי להשכיל אותנו...

      רינה

        22/1/09 22:20:


      אדוה,

      את כותבת בצורה בהירה ומעניינת.

      גם בחושים וגם בחלום, אנו יודעים שטעינו בתפיסה, רק לאחר שהיא הייתה באמונתינו.

      כלומר, על החלום אנו יודעים ביקיצה, ועל טעות חושית אנו יודעים לאחר הצלבה עם חושים נוספים, או שינויי מצב של המושא המאפשר לנו תפיסה מחודשת ושונה.

      לכן, אפשר לחיות דורות רבים עם אמונה שהשמש סובבת אותנו - טעות בתפיסה החושית, עד שיום אחד נגלה שהאמונה הייתה שגוייה.

      בכל אופן אני לא מבינה, מדוע זה משנה בכלל אם האמונה שלנו נכונה או לא?

      הייתכן שהקיום שלנו מותנה בתפיסה נכונה של המציאות?

      ומה היא תפיסה נכונה?

      נדע רק שהיא הייתה שגוייה לאחר מעשה.

      האם ניתן להפריד מחשבה מהתפיסה של הגוף את המציאות?

      לדעתי אין אפשרות להפריד, והטעויות הן חלק מהחשיבה.

      למשל, עיוור מלידה שנהג למשש חפצים, ופתאום בדרך נס התחיל לראות.

      עיוור כזה לא יוכל לעשות את הקישור - מיפוי בין החפצים שהוא רואה לבין אלה שהכיר בימי המישוש, אלא אם ימשש אותם.

      אולי זה הניסיון שיש לנו, או מיומנות נרכשת המאפשרת לנו לתפוס את המציאות כפי שהיא באמת.

      בעצם, מי יודע איך המציאות היא באמת?

      .

      מיכל

        22/1/09 21:15:
      תודה שמעון :-)
        22/1/09 20:00:


      וואו

      מאמר כבד

      ומענין

      והכי הכי

      לא חשוב מה אתה רוצה,חשוב מה נכון!!!

      כוכב

      באהבה

      האתר שלי: קסם.קום - עולם של קסם לילדים ולהורים!

      ארכיון