לפני חודש וחצי תוך כדי נהיגה בעלי הודיע לי בלי שום הכנה מוקדמת שהוא רוצה לנסוע לחופש באלו המילים:

"ב 11.2.09 אני נוסע לשבוע חופש" מה זאת אומרת נוסע לחופש? בלעדיי? "כן, אני צריך חופש לבד, אני גמור מהבחירות האלה", כבר שמעתי את השטות הזאת עוד שהיינו חברים, אמרת שתיסע לחודש לצפון "ונסעתי?" שאל בעלי, לא נסעת, רק בילבלת לי את המוח על זה.

כבר כמה חודשים בעלי עובד מאד קשה בצוות הפרסום של ביבי, עובדים שם מסביב לשעון ולפעמים נדמה לי שנדמה לו שאת אבא שלו בוחרים ולא את ביבי לפי כמות האנרגיה שהוא משקיע בזה 24/7.

לפני כמה ימים הזמנתי חופשה משפחתית עם זוג חברים בחרמון, כמובן שידעתי שעד שהבחירות לא יגמרו אין על מה לדבר והזמנתי ל 12.2, כשהתקשרתי לספר לבעלי הוא הזכיר לי שהוא "מתכוון לנסע לשבוע חופש יום אחרי הבחירות אבל אם את רוצה אני לא אסע" טוב אמרתי אין בעיה אני אדחה בשבוע, בטח שאני רוצה שתיסע (איזה אישה שפויה רוצה שבעלה יסע לבד?), יש לך כבר לאן לנסע? "אני מתכנן טיול coast to coast בארץ ישראל, איפה שיש מלון דן בין הצפון לדרום שם אני אשן כל לילה בעיר אחרת", וואלה מגניב, הסתדר בחיים בעלי.

היה לי עדיין מוזר הרעיון הזה שהוא נוסע לבד, מילא בלי הילדים אבל מה איתי? אישתו שהוא בקושי רואה בחודשים האחרונים ושאין לה בעיה לקחת "חופש מהעבודה" כי היא לא עובדת (רגע של אופטימיות - אולי בכל זאת אני אמצא עבודה עד אז ואני לא אוכל לנסע, זה לא שהוא באמת רוצה לבד).

אתמול בעיצומו של תכנון הטיול וסגירת הערים הנבחרות על פי רשת מלונות דן אמר לי בעלי שאם הוא יחליט לעשות עצירה גם בדן ת"א הוא יזמין אותי לישון איתו לילה, הסתכלתי עליו במבט של אני לא סגורה על זה, הוא הביט בי בחיוך ואמר "לפחות תשקלי את זה", אני אשקול עניתי אבל בכל זאת חופש זה חופש ואם הוא בת"א ולא בא לראות את הילדים אז אולי גם אני אקח חופש ממנו בשבוע הזה.

בלילה התעוררתי וחשבתי לעצמי שאם בעלי מרגיש צורך ויש לו את היכולות לנסע לשבוע חופש לבד כנראה הוא מאד סומך עליי שיהיה מי שיטפל בילדים, הוא סומך על העובדים שלו שיטפלו בלקוחות כמו שצריך בהעדרו ובעיקר סומך על מערכת היחסים בניינו (אם לא אחרי כמעט 9 שנים אז מתי בעצם) שאישתו תפרגן לו בדיוק כמו שהוא היה מפרגן לי אם רק היה לי את האומץ לקום ולנסוע, להשאיר הכל מאחורי לשבוע שלם בלי לדאוג אם הילדים יאכלו ואיך כולם יסתדרו בלעדיי ובעיקר איך אני אסתדר בלעדייהם (שבוע בתאילנד הייתי מסתדרת מעולה, נראה לי).

אז הפוסט הזה מוקדש לך בעלי, מגיע לך חופש, אתה עובד קשה מדיי בשביל שיהיה לי ולילדים שלנו את כל הטוב שבעולם, מגיע לך לנוח ולהירגע ואני בטוחה שתתגעגע אלינו לא פחות מכמה שאנחנו נתגעגע אלייך.

כשתחזור יהיה לנו אותך לסופ"ש שלם של רוגע (בתקווה שלא יפילו את הממשלה שבוע אחרי ושוב יתחיל קמפיין בחירות) ומשפחתיות בחרמון.

אוהבת אותך המון ובמילים שלך "תעשה חיים".