| אני יושב במשרד מול המחשב, בוהה במסך ומשתעמם.כמה מהשימות כבר סיימתי, ואין לי חשק להמציא לי עוד משימות.אז אני בוהה במסך.מה אני עושה פה ? – אני חושב, מה בדיוק אני עושה פה – כלוא במשרד, כמו אוגר בכלוב.עושה משימות קטנות פה ושם, בוודאי שמועילות, אבל הכל קטן, קטן.הנה זה שוב מתחיל, המוסיקה מתנגנת בראשי, אני בוהה מעבר לחלון, מביט במשרדי הבניינים, מביט בשמיים, וכמו בהתחלה של סרט, המוסיקה מתגברת בראשי, ואני צולל אל המראות והנופים שליוו אותי בטיול, ערבות אוסטרליה, טרקים בג'ונגלים במזרח, טיפוס על הרים בניו זילנד, והחיוך עולה על שפתי.ואני חש בגעגועים לאותו הזמן בו הייתי נשמה חופשית ומאושרת, כמו נמר בכלוב שחולם על מרחבי אפריקה הפתוחים.כל החוויות שעברתי נראו כמו מסרט, ובלב אני חושב למה לא נשארתי שם, לחיות בארץ זרה, למה לא נשארתי.החוויות ממשיכות לרוץ בראשי והנופים הופכים לסרט ההרפתקאות שלי והמוסיקה והריחות והצלילים וה..מישהו נכנס למשרד והכל נעצר בין רגע, אני חוזר לבהות במסך, חזרתי לעולמי הקטן בחברה.הכל קטן, קטן. |