הטכניקה הראשונה היא לדמיין את "המקום הבטוח שלי", מקום שבו הילד מרגיש נינוח ושלו. זהו אחד התהליכים הבסיסיים ביותר לשחרור ממצב של מצוקה, מתח, חוסר בטחון ולחץ.

מבקשים מהילד לעצום את עיניו, ומנחים אותו לחפש בדמיונו מקום שבו הוא מרגיש נינוחות, בטחון ושלווה.

על ההורה לדבר בטון רך ורגוע ובקצב איטי ולבקש מהילד לדמיין מקום אמיתי או דמיוני, שבו הוא מרגיש בטוח. עדיף שהילד ימצא בעצמו את המקום, אך אם לאחר כמה דקות הילד לא מצליח, ההורה יכול להציע לילד את חוף הים, ליד יער, ליד נהר או כל מקום אמיתי שבו פעם טיילו יחד.

כשנמצא מקום מתאים, ההורה שואל את הילד עוד שאלות: היכן הוא נמצא, מה יש בו, האם יש בו קולות, מה הטמפרטורה שם, מה הילד עושה שם (הולך, יושב, שוכב וכו') ואיך התחושה להיות שם. חשוב לזכור שלמרות שהמקום הוא דמיוני, רבה השפעתו על זה

העבודה עם דמיון מונחה ראשיתה בטיפול בחולים, בעיקר חולי סרטן. החולים התבקשו לדמיין איך הם מרפאים את המחלה. חולים רבים דמיינו רובים שיורים בתאים החולים, גלים שבאים ושוטפים את החלק הלא בריא, דמות חזקה שמעיפה את המחלה מהגוף וכדומה. כל החולים שדמיינו את תהליך הבראתם, דיווחו על הקלה משמעותי במצבם. 

הורה ששומע מילדו על פחדים, יכול להמציא תרגילי דמיון שיקלו עליו. למשל, אם הילדים פוחדים מטילים,  אפשר לבקש מהם לדמיין דרך שהטיל לא יגיע אליהם. 

בסוג כזה של תרגיל כדאי מאד להיעזר בדמויות שהילד אוהב - כל דמות שנוסכת בנו תחושה של בטחון, בין אם זו דמות אמיתית (סבא, אמא, ילד גדול בשכונה שהילד מעריץ, מנחה מערוץ הילדים) ובין אם זו דמות דמיונית כמו גיבורי העל. ההורה יכול להנחות את ילדו לתאר איך סופרמן מגיע במהירות אל הטיל ומסיט אותו ממסלולו אל מחוץ לכדור הארץ. ההורה צריך להיות קשוב לילדו ולגלות יחד איתו מי זו הדמות שהילד הכי סומך עליה ואיך היא עושה זאת - מנפצת את הטיל, מסיטה את הטיל ממסלולו, משתקת אותו לפני השיגור וכו') גם כאן, עדיף לשאול שאלות מנחות כדי שהילד יביא את הדברים מהדמיון שלו (מי אתה חושב שיכול לעזור לך? איך הוא מגיע? איך הוא יודע שאתה זקוק לו? מה הוא עושה?). אם הילד לא מצליח לדמיין לבד, ההורה יכול יחד איתו להמציא סיפור הצלה.

הערה כללית לגבי התרגילים הללו: למבוגרים מומלץ לעצום עיניים, כדי להרפות מן העולם המוכר. ילדים ממילא חיים בעולם שיש בו הרבה דמיון ולכן יכולים להישאר עם עיניים פקוחות.

מבקשים מהילד לשים לב מה הוא מרגיש בגופו עכשיו (מתח, חרדה, יאוש, תסכול - יש חשיבות להגדרה של הילד). לאחר שהילד תיאר את התחושה, שואלים אותו מה ההיפך של התחושה. אחר-כך מנחים אותו להרגיש את התחושה ההפוכה בגופו, להיות עמה כמה דקות כדי לעגן את התחושה הטובה בגוף. אין חוקיות קבועה בנוגע לתחושה ההפוכה. אם נניח התחושה המורגשת היא חרדה, אצל כל אדם ההיפך עשוי להיות משהו אחר -  בטחון, הקלה, רגיעה, מלאות ועוד. עם כל תחושה טובה שהילד יציין נלך בשמחה.

כל התרגילים מצוינים כמובן גם למבוגרים. למבוגר מומלץ לתרגל עם איש מקצוע, אך לילד עשויה להיות חוויה מופלאה אם יונחה על ידי הוריו בחיפוש אחר התחושות הטובות, המרפאות והמחזקות שלו. כשהילד יגדל ויבין מה עשיתם למענו, הוא יכיר לכם טובה גדולה.