כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    השינקינאית המתחבטת

    פוסטים אחרונים

    אהבה

    3 תגובות   יום חמישי, 22/1/09, 18:24

    הוא אמר לי:תכתבי על החיים החדשים שלך, עם הרבה רגש אבל באיפוק. חשבתי לעצמי: למה הוא מתכוון באיפוק, אני הרי האדם הכי פחות מאופק שאני מכירה. אולי אני פשוט אתחיל לתאר משהו שקרה לי ונראה מה יקרה ועד כמה מאופקת אצליח להיות. אתמול בצהריים חיכיתי לקו 28 שיקח אותי לעבודה ובעודי עומדת בתחנה ראיתי כנר קבצן שמנגן מוסיקה יפה   מתוך "קרנבל החיות" האהוב עלי. פתאום הוא הפסיק לנגן, אסף את המטבעות לכיסו וארז את הכינור בתיק מיוחד לכינורים. חשבתי לעצמי לאן הוא הולך מפה ולמה החליט לקחת הפסקה עכשיו. דמיינתי אותו הולך לבית הקפה הקרוב ודופק ארוחת שחיתות בארבעים השקלים שצבר. אולי אפילו מנהל שיחת חולין עם המלצרית הג'ינג'ית. היא כבר מכירה אותו כי כל יום באותה השעה הוא מגיע לשם , לפעמים עם ארבעים שח ולפעמים עם יותר. בדרך כלל הוא מזמין סנדביץ' עם קולה, אבל היום הוא החליט לשנות והזמין צ'יפס עם מיץ תפוזים. סחוט טרי כמובן. אחרי הארוחה הוא נשען לאחור ומעשן את הסיגריה שזרק לו איש אחד. הוא שמח, כי זו סיגריה אל אם לייט כמו שהוא אוהב. כמו שהוא היה קונה לפני שהתחיל להיות קבצן. הוא כבר לא זוכר את התקופה הזו והוא לא יודע אם היה לו יותר טוב כשהיה לו כסף. הוא לא  יודע אם אי פעם היה לו טוב. אולי דווקא עכשיו כשהוא  קבצן, אז קצת טוב לו. טוב לו כשהוא מפלרטט עם המלצרית הג'ינג'ית. הוא אוהב את השיער שלה, הו, השיער האדום והארוך שלה. הוא אוהב את הגוף הדקיק והנערי שלה. הוא אוהב שהיא מגישה לו את הסנדביץ' שלו. הוא מדמיין שהיא מכינה לו אותו בעצמה, מתבלת אותו בדיוק כפי שהוא אוהב. הוא מתגעגע אליה כשהוא מנגן. הוא מתגעגע אליה כשהוא משוטט ברחובות, מחפש אחר פינה מתאימה לנגינה ואיסוף כסף. נראה לו שהוא ממש אוהב אותה, למרות שהוא בקושי מכיר אותה. הוא חושב לעצמו: לא אכפת לי להמשיך לקבץ נדבות עד סוף החיים, פה ליד הסינמטק, כי זה קרוב לבית הקפה בו היא עובדת. מימי לא אהבתי כך אף אחת, ואני כבר בן 42.

    הוא חושב לעצמו:אני בודד.

    הוא חושב:מחר אביא לה פרחים. היא בטח אוהבת נרקיסים. אני אנגן שעה אחת יותר מהרגיל ובכסף שאקבל אקנה לה זר קטן של נרקיסים.

    הוא חושב:זה רעיון נפלא.

    למחרת הוא מגיע לבית הקפה שעה מאוחר יותר מהרגיל עם זר קטן של נרקיסים. אבל הג'ינג'ית לא שם. מלצרית אחרת, עבה וכעורה מגישה לו את הסנדביץ'. הוא עצוב. הזר נשמט מידיו אל הרצפה. שום קול לא נשמע מלבד  אוושת ליבו המאוכזב..הוא חושב:מחר היא תבוא. מחר יהיה לי טוב. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/2/09 02:20:
      טולטולצוחקפרח! את כזו טהורה! יפה מאד, אהבתי. מחכה לפוסט הבא שלך.


      לפעמים אסור להמתין אפילו דקה

      אם הכנר היה פונה למלצרית

      מי יודע לאן זה היה מוביל

      אך נפלאות דרכי האל בפוסט הבא הם יפגשו

      האם זו יד הגורל ? האם זו יד נעלמה ?

       

      א ה ב ת י ...

        23/1/09 19:35:


      מדהים כמה מעט אנו צריכים כדי לפתח סיפור אהבה שלם בראשנו, אה?......

      כתבת יפה כהרגלך ומגיע לך-*

      ממני באהבה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יפת נפש מנומשת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין