הוא אמר לי:תכתבי על החיים החדשים שלך, עם הרבה רגש אבל באיפוק. חשבתי לעצמי: למה הוא מתכוון באיפוק, אני הרי האדם הכי פחות מאופק שאני מכירה. אולי אני פשוט אתחיל לתאר משהו שקרה לי ונראה מה יקרה ועד כמה מאופקת אצליח להיות. אתמול בצהריים חיכיתי לקו 28 שיקח אותי לעבודה ובעודי עומדת בתחנה ראיתי כנר קבצן שמנגן מוסיקה יפה   מתוך "קרנבל החיות" האהוב עלי. פתאום הוא הפסיק לנגן, אסף את המטבעות לכיסו וארז את הכינור בתיק מיוחד לכינורים. חשבתי לעצמי לאן הוא הולך מפה ולמה החליט לקחת הפסקה עכשיו. דמיינתי אותו הולך לבית הקפה הקרוב ודופק ארוחת שחיתות בארבעים השקלים שצבר. אולי אפילו מנהל שיחת חולין עם המלצרית הג'ינג'ית. היא כבר מכירה אותו כי כל יום באותה השעה הוא מגיע לשם , לפעמים עם ארבעים שח ולפעמים עם יותר. בדרך כלל הוא מזמין סנדביץ' עם קולה, אבל היום הוא החליט לשנות והזמין צ'יפס עם מיץ תפוזים. סחוט טרי כמובן. אחרי הארוחה הוא נשען לאחור ומעשן את הסיגריה שזרק לו איש אחד. הוא שמח, כי זו סיגריה אל אם לייט כמו שהוא אוהב. כמו שהוא היה קונה לפני שהתחיל להיות קבצן. הוא כבר לא זוכר את התקופה הזו והוא לא יודע אם היה לו יותר טוב כשהיה לו כסף. הוא לא  יודע אם אי פעם היה לו טוב. אולי דווקא עכשיו כשהוא  קבצן, אז קצת טוב לו. טוב לו כשהוא מפלרטט עם המלצרית הג'ינג'ית. הוא אוהב את השיער שלה, הו, השיער האדום והארוך שלה. הוא אוהב את הגוף הדקיק והנערי שלה. הוא אוהב שהיא מגישה לו את הסנדביץ' שלו. הוא מדמיין שהיא מכינה לו אותו בעצמה, מתבלת אותו בדיוק כפי שהוא אוהב. הוא מתגעגע אליה כשהוא מנגן. הוא מתגעגע אליה כשהוא משוטט ברחובות, מחפש אחר פינה מתאימה לנגינה ואיסוף כסף. נראה לו שהוא ממש אוהב אותה, למרות שהוא בקושי מכיר אותה. הוא חושב לעצמו: לא אכפת לי להמשיך לקבץ נדבות עד סוף החיים, פה ליד הסינמטק, כי זה קרוב לבית הקפה בו היא עובדת. מימי לא אהבתי כך אף אחת, ואני כבר בן 42.

הוא חושב לעצמו:אני בודד.

הוא חושב:מחר אביא לה פרחים. היא בטח אוהבת נרקיסים. אני אנגן שעה אחת יותר מהרגיל ובכסף שאקבל אקנה לה זר קטן של נרקיסים.

הוא חושב:זה רעיון נפלא.

למחרת הוא מגיע לבית הקפה שעה מאוחר יותר מהרגיל עם זר קטן של נרקיסים. אבל הג'ינג'ית לא שם. מלצרית אחרת, עבה וכעורה מגישה לו את הסנדביץ'. הוא עצוב. הזר נשמט מידיו אל הרצפה. שום קול לא נשמע מלבד  אוושת ליבו המאוכזב..הוא חושב:מחר היא תבוא. מחר יהיה לי טוב.