צטט: limmik 2009-01-22 23:59:59

פרק 7
קטע זה נוצר בהשראת קריאה של "פרק 7 ": http://ecoabuse.cafe.themarker.com/

מתוך "בוחרות בחיים" / דורית אלדר-אבידן. הוצאת שוקן 
השתיקה, הבושה, הכאב, החוויות קשות, את לא מאמינה שזה קורה לך.
מסתתרת, מתגוננת, מכחישה, מכופפת את הראש מקווה שהרוע יעבור מעלייך. וזה לא קורה. להיפך.
את אישה עצמאית ומאושרת בעלת בטחון עצמי, מחוזרת, אשת מקצוע מוערכת ומצליחה, אם אוהבת, חברותית מלאת שמחת חיים ואור בעיניים הופכת להיות אדם נרדף, צל של עצמך, ללא בטחון עצמי, ללא עבודה, כבויה, חולה ומותשת.
התהליך הוא ארוך השינוי לא נעשה ביום אחד, הצד המדכא עושה את עבודתו נאמנה ובאופן עקבי מתעלל ומתעמר.
על כל צעד ושעל את חוטפת "פטיש בראש". זה לא באמת הפטיש, זו ההרגשה מאיפה המכה תבוא הפעם, והמכה היא לא מכה פיזית, לפעמים היא הרבה יותר מזה. מכה אחר מכה והצלקות בנשמה נחרטות לעולמים.
מה בסך הכול רצית? בן זוג לחיים. ומה קיבלת? אוהב (אולי?) שהופך עם הזמן לאויב, הוא נכנס לביתך בדלת הראשית - רק השטיח האדום היה חסר.
קיבלת אותו בזרועות פתוחות, מבחינתך "הכול כלול", את, הבית, הילד שלך.
בטח הוא לא האמין שזה קורה לו – למה מגיע לי כל הטוב הזה? ובסופו של דבר, עם הזמן, צעד אחר צעד שנראה בדיעבד כתהליך מתוכנן, ארוך ועקבי הוא השתלט על חייך, השליט טרור, מה זה טרור! גיהינום עלי אדמות. ואת לא האמנת שזה קורה לך.