אני סובל משלוש בעיות, דוקטור, פתחתי בענייניות. אני לא דוקטור, אני קואץ'. מאמן. הוא הגיב מיד, קצת מזועזע. ממתי דוקטור זה פחות טוב מקואץ'? חשבתי. נו מילא. המשכתי: אה.. אני סובל משלוש בעיות: א. אני לא מתחבב בקלות על אנשים. ב. אני חסר טאקט. ג. אין לי מזל. אתה יכול לעזור לי?
הוא הביט בי במבט רציני, בוחן אותי ביסודיות, מנסה לחשב בראש כמה פעמים בחודש אני אוכל לשלם לו 250 ש"ח לשעה. תשמע, ידידי. ידידי? מי משתמש בידידי? לא חשוב. תשמע, הוא חזר, בוא נטפל היום בבעיית ההתחבבות שלך. פרה פרה. פרה פרה, חזרתי על המנטרה בקול. חשבתי שזה חלק מהתהליך. הוא התעלם.
אתה צריך לעשות תרגיל קטן שישנה לך את החיים. אבל אני צריך ממך מאה אחוז מחוייבות. בלי בולשיט, דפק באגרוף על השולחן והפחיד את המלצרית השמנמנה. בלי בולשיט. חזרתי אחריו. שתי מנטרות בעשר שניות זה יותר ממה שציפיתי לקבל.
מה התרגיל? שאלתי בהיסוס כדי להתקדם. שים לב טוב. אני אגיד את זה רק פעם אחת. פתאום חשבתי שגם לו יש בעיה להתחבב על אנשים. נפלתי על מומחה. מהיום אתה פותח כל מפגש שלך עם בני אנוש ב-3 מחמאות. שים לב. ש-לוש מחמאות. הארוע החברתי הראשון שאתה מגיע אליו, האדם הראשון שאתה פוגש. 3 מחמאות. לא נימוסים, לא הליכות, לא אח שלו ולא נעליים. 3 מחמאות. משו כמו: 1. איזה יופי את נראית. בום. 2. וואוו איזה בית מדהים. בום. 3. איזו חולצה מגניבה. בום. שלוש מחמאות. עד כאן? עד איפה? איפה אני? אה. אימון. כן. אה... נראה לי שהבנתי. פוגש בן אדם. 3 מחמאות. בום. יפה. 250 ש"ח. הקפה עלי. אני עוד נשאר פה לקרוא גלובס. סע. טוב, תודה רבה. אני הולך לתרגל. בהצלחה. ואל תשכח. הבן אדם הראשון. 3 מחמאות. בום.
בום. דפקתי ביד רועדת על הדלת. מודעת אבל מודבקת בסלוטייפ על הקיר. שבעה של מישהו מהעבודה. אין דבר יותר מבאס מניחום אבלים מרוחק. את הדלת פתחה לי דווקא האלמנה בכבודה ובעצמה. לא הכרתי אותה. שלום, תודה שבאת. אמרה בקול רפה. הרצתי את המשימה בראש: 3 מחמאות. מאה אחוז מחוייבות. בלי בולשיט.
חייכתי אליה בחביבות והתחלתי לירות: 1. איזה יופי את נראית! אפשר להתחיל איתך? בום. 2. וואו, איזו חולצה מדהימה. מת על הקרע הקטן הזה. אמנותי. בום. 3. פששש.. איזה פרחים מדהימים. יש פה ריח קסום, כמו התבור באביב. בום.
איזה חוסר טאקט, היא מלמלה והתעלפה.
איזה חוסר מזל, חשבתי. אני חייב לטפל בזה.
מישהו מכיר קואץ' טוב? |