לעוף אל / כמו הדרור
"יש לי חלום בלב, לא להרגיש עוד כאב לדעת רק אהבה, לא עוד אכזבה איך בשמים עפות הציפורים איך שהן מרגיות חופשיות... מאושרות... אין להן בעיות בחיים לראות... תמיד איך שהם שורדים כל בעלי החיים כמו הדרור שבשמים שפורש כנפיים ועולה אל על למרומים הרחק הרחק מכל הצרות הרחק ממני, הרחק מהכל ושוכח... ובורח... אם רק הייתי יכולה, ולו פעם אחת לפרוש כנפיים כמו הדרור ולעוף למרומים- לשכוח מהכל! להדחיק מראשי כל רע, כל אכזבה ולחזור לעולם של אהבה....!" . . . . . . . . . . החיבור הזה נכתב לפני 13 שנה, בחישוב מהיר... כשהייתי רק כבת 14 לא מעט יוצא לי לחזור אחורה ולהרהר.. בכל השנים שעברו בכל האירועים בחיי הקצרים, בכל הרגשות, התחושות, האהבות... המכאובים והפחדים.. מצמרר אותי לראות שמילים כאלו נפלטו מפי כבר מגיל כזה צעיר אני זוכרת שכבר אז, ייחלתי להפסיק לכאוב, ורק לאהוב המילים מוכיחות את זה בעצמן... אני פוסעת לאורך ציר הזמן, לאורך חיי, עד היום האם משהו קרה? האם משהו בי השתנה? האם העולם הפך אחרת? או שהכל נשאר אותו דבר? האם לחלומות שלנו יש תשובות? האם הם מקבלים את המענה הנכון? האם מישהו בכלל יושב שם ומקשיב לנו, ועוזר לנו לשנות? האם זה הכל טמון רק בנו? ואין ממש למה לקוות, אם כי פשוט לעשות..? האם קיים דבר כזה "תפילות"? הן באמת עוזרות? מתגשמות? כל כך הרבה שאלות, כל כך הרבה תהיות מסתבר שדבר כאן לא השתנה, מאז היותי ילדה...ועד היום אותן מחשבות, אותן אהבות, אותו הכאב ואותן תפילות את הדרור שכל כך ייחלתי לו, קיעקעתי על כתפי השמאלית כי ידעתי שזה משהו שלעולם לא ישתנה בי! והשקיקה הזו לחופש.. זהו לא החופש להיות לבד הוא החופש להיות משוחררת מכאב, החופש להיות ולאהוב יחד החופש.. להיפרד מהכאב, להיפרד מהבדידות, להיפטר מכל המחשבות המטרידות החופש לבחור ולהיות מאושרת מלאה.. החופש לאהוב... ועדיין, להישאר שלמה ושום דבר מסתבר..לא השתנה.. |
