השם האמיתי שעבר לי בראש הוא "חוסר אונים" אבל מתגובה לאחת התמונות ששמתי הבנתי שהשם הנכון הוא "תעצומות הטבע".

הספורט הזה שאני עוסק בו וכל כך מחובר אליו מתבסס על עצמת הטבע. הרוח. וזו גם נקודת הסכנה הגדולה שלו. הטבע שאנו רותמים אותו למעננו, לעתים הוא גדול עלינו. וכשזה קורה, אתה בדרך כלל לבד, חסר אונים לחלוטין, לעתים אתה יודע שעדיף לעשות מינימום תנועות, כדי לשרוד את העצמה. 

בגלל שאני כזה מנוסה וותיק... יצא לי יותר מפעם אחת להיות במצב הזה. פעם אחת גם עם קליקים בבטן כתוצאה מאיזו בומבה שחטפתי מנפילה גבוהה. עם ציוד קרוע במים. באותו יום ספציפי הציוד נשאר בים.

אבל הפעמים המפחידות ביותר הן כשאתה בין הגלים, ואז באמת אתה משתדל לזוז כמה שפחות. אתה שומר אוויר. מתפלל שהזרם יוציא אותך החוצה. וזה לוקח זמן. צריך סבלנות.

התמונה הזו שרואים בבלוג צולמה ביום מאוד סוער. גלים בתוך הים של שלושה מטר. הרים.  זה היה בחורף הזה. חגיגה. רק לקראת החושך יצאתי לבדוק איפה איזה גולש שנעלם. מפה לשם מצאתי את עצמי במצב הזה.

זה מתחיל מרגע של חוסר תשומת לב ואופס, תופס אותך הגל ומכבס אותך טוב. תוך כדי אתה מנסה לשמור על המתח בעפיפון, לאזן אותו, אבל כשאתה מתערבל טוב טוב, חסר אויר, זה לא תמיד מצליח. והנה, אתה מרגיש בידיים את המכה שלו במים.

כשאתה סוף סוף מוציא לרגע את הראש אתה רואה אותו מתערבל בעצמו. ועוד שנייה, הוא מתנתק מהטרפז.

אתה מחזיק את הגלשן. מתחיל להתכבס בין הגלים הנשברים. אין טעם לזוז.

מתחיל כבר החושך. העפיפון מתרחק.

והנה, אתה עם עצמך, מתחיל לחשוב, מה תכננתי היום? זה כנראה כבר לא יקרה.