המחזאי האירי ג'ורג' ברנרד שאו סיפר פעם על לימודיו הפורמאליים במשפט הבא: "אחר כך הפסקתי ללמוד כי נכנסתי לבית הספר". לימודים בעיניי הם ערך עליון. כשהייתי בבית הספר היסודי (ממלכתי חילוני) הייתה הכיתה כור היתוך אמיתי. בבית הספר היסודי למדו אז מכיתה א ועד כיתה ח. לא הייתה חטיבת ביניים. בכיתת הלימוד היו קרוב ל-40 ילדים. חלקם עולים חדשים מרוסיה והונגריה, חלקם תלמידים שהשיעור היה עבורם תחנת מעבר להפסקה או לשיעור ההתעמלות בהם יכלו לעסוק בכל מה שאינו קשור ללימודים. וחלק נוסף של תלמידים עסקו בלימודים בכל מסגרת זמן אפשרית: בכיתת הלימוד, בבית, בספריה העירונית. המחנכת אפילו הנהיגה חוגים להעשרה בימי שבת, בנושאים ספרות וגיאוגרפיה. מי שרצה, הגיע. הכל נעשה בהתנדבות וביוזמה מקומית. היה ברור לחלוטין כי חלק מהכיתה לא יצליח בלימודיו וחלק אחר "יגיע רחוק". המודעות ללימודים הגיעה מהמורים, מההורים ומיצר התחרות. מבחן בכיתה היה דומה לתחרות ריצה. אני משוכנע כי לולא המחנכת שלי, הניה פנואלי ז"ל, לא הייתי קולט את הצד המעניין בלימודים. אינני בטוח שישנן כעת מחנכות רבות כמותה.
את ההקדמה הזו אני כותב לאחר שעיינתי בתוצאות בחינות המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית) לכיתות ח' לשנה שעברה. בחינות אלה נעשות מדי שנה למחצית מהתלמידים בישראל בשלושה קבוצות גיל: כיתות ב, כיתות ה וכיתות ח. המטרה, לבדוק את רמת התלמידים בארבעה תחומים: שפת אם (עברית וערבית) כולל הבעה, מתמטיקה כולל אלגברה חשיבה כמותית וגיאומטריה, אנגלית כולל כתיבה, ומדעים וטכנולוגיה.
קראתי את התוצאות הממוצעות של הבחינות לכיתות ח. קשה להאמין. ציון ממוצע בעברית: 68. ציון ממוצע בהבעה בעברית: 56. ציון ממוצע באנגלית: 59. ציון ממוצע בכתיבה באנגלית: 46. ציון ממוצע במתמטיקה: 45. ציון ממוצע בגיאומטריה: 36. זוהי רמת הידע הממוצע של 41,000 תלמידים מכיתות ח. בשנה שעברה. מבהיל!
ממורות המלמדות בבית הספר שמעתי שני נתונים נוספים מעוררי דאגה. הראשון, מבחני המיצ"ב לא נעשים בהפתעה. חודש ימים ויותר לפני המבחנים השני, הציון האישי שמשיג כל תלמיד בבחינות המיצ"ב אינו משפיע על הציון שלו בתעודת הסיום. לכאורה, יתכן שקיים פער בין הציון שהשיג התלמיד בבחינת המיצ"ב באנגלית לבין הציון באנגלית שיקבל בתעודת הסיום. לשון אחרת, אין מוטיבציה לתלמיד לשקוד ולהציג את מיטבו בבחינת המיצ"ב כיוון שהציון שישיג איננו נוגע פורמאלית לעתידו. המסקנה הראשונה שעולה מנתונים אלה היא שמדובר בכשל דרמטי ברמת הלימוד בבתי הספר. יצוין כי הרמה הבינונית ומטה של תלמידי ישראל נמדדת גם במבחנים בינלאומיים נוספים. כך שהתוצאות של בחינות המיצ"ב אינן מקרה חד פעמי אלא התראה ברורה למגמה מתמשכת המציגה רמת לימוד בינונית ויותר. לימוד הוא תשתית לרמה של ידע. תשתית קפדנית ואיכותית תיצור רמה גבוהה יותר של בעלי מקצוע ומקצועות חופשיים בשנים שלאחר בית הספר היסודי. תשתית בינונית תגרום להנצחת הבינוניות בשלבים הבאים. לפיכך, לא יתכן שאנו משלימים עם תוצאות עלובות שכאלה. החשד הבסיסי הוא שחלק מהמורות (כמעט ואין מורים) המלמדות נושאים אלה בבתי הספר אינן מוכשרות לתפקידן. יתכן שחלקן לא הוכשר ללמד הבעה וגיאומטריה וכו'. המשמעות היא שחבל על כל יום לימודים. השרה הממונה על משרד החינוך צריכה "להפוך את השולחן" ולהגיש תוכנית חירום במסגרתה יינתנו פתרונות ל: 1. תיבדק רמת ההתאמה של המורות ללמד את הנושאים הנכללים במיצ"ב.
לנבחנים. זו איננה בחינה בהתנדבות, שעושים אותה למען המורות, אלא
אין זו השנה הראשונה שציוני התלמידים בבחינות שונות הניתנות להשוואה בינלאומית – מפתיעות בגובהן הנמוך. הגיעה העת לפעול באופן מעשי כדי לשנות מצב זה. בתשתיות לימודיות – לא משחקים. זה רציני מדי. |