כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רשימות של חולדה

    כמו בכלוב או במבוך אכזרי אנחנו כלואים ע"י מערכי כוח דכאניים. מנגנוני העוול האלו חזקים כל-כך, מתוחכמים כל-כך, שהם נראים בלתי-ניתנים להבסה. והם הופכים את כדור הארץ למה שיצחק בשביס זינגר תיאר כ"בית מטבחיים מאופק לאופק".

    אבל מתחת לפני השטח של ערי-הכלא שלנו, חולדות חרוצות נועצות שיניים בכבלי חשמל, מכרסמות חוטי תקשורת, מפוררות תשתיות. ויום אחד הכלוב שסביבנו יקרוס ונצא לחופשי.

    0

    הון בינלאומי, גז טבעי ובערה גדולה

    6 תגובות   יום שישי , 23/1/09, 18:17

    לפני קצת יותר משנה הפנה אותי עו"ד עידו בלום לפסק-דין שנראה על-פניו משמים משהו. החוק שבמוקד פסק הדין הוא חוק משק הגז הטבעי, התשס"ב-2001. כמה מאתנו שמעו על החוק הזה בכלל? אבל מתחת לפני השטח של פסק-הדין רוחשים הון ושלטון, דם, אש וגלובליזציה. גילוי מרבץ גז מול חיפה, המלחמה בעזה והבחירות הקרובות, שמתנהלות גם על יחסי הון ושלטון בישראל, קשורות בטבורן לפסק-הדין הזה והופכות אותו לאקטואלי מתמיד.

     

    המתקוטטים בבית-המשפט באים מתחום ההון הבינלאומי הכבד. בצד העותרים ניצבה חברה הקשורה לחברת אנרגיה אמריקאית שמרכזה בטקסס, ושבבעלותה פרויקטים של הפקת נפט וגז ברחבי העולם. הכנסותיה בשנת 2007 עמדו על למעלה משלושה מיליארד דולר, והיא דורגה במקום טוב באמצע בין 1000 החברות הגדולות בארה"ב. שותפותיה בהליך היו תאגידים ישראלים הקשורים לחברת "דלק" של יצחק תשובה. קבוצה זו היא גם האחראית לקידוח בו נתגלה לאחרונה גז מול חופי חיפה. מול קבוצה זו של הון ישראלי ובינלאומי עמדה חברת בריטיש גז: תאגיד בינלאומי, שמרכזו בבריטניה ושחולש על תעשיות אנרגיה בכל רחבי העולם. הכנסותיו בשנת 2007 עמדו על למעלה משמונה מיליארד ליש"ט. בריטיש גז קיבלה מהרשות הפלסטינית בשנת 1999 זיכיון לחיפוש נפט וגז במי החופים של רצועת עזה.

     

    על פני השטח, רצועת עזה תלויה לחלוטין בישראל בתחום האנרגיה. אין לה כביכול שום מקורות אנרגיה משלה. היא תלויה באספקת דלקים מישראל, והפצצת תחנת הכוח של עזה בידי ישראל הגבירה את תלותה של אוכלוסיית הרצועה באספקת חשמל ע"י חברת החשמל של ישראל. ישראל מנצלת את התלות החריפה הזו במסגרת המצור על הרצועה: הצמצום באספקת החשמל והדלקים החזירו את חיי היומיום של האזרחים ברצועת עזה עשרות שנים אחורה, השביתו את התעשיה המקומית ומסכנים את תשתיות הקיום ברצועה. 

     

    אבל מתחת לפני השטח הדברים שונים. במדף היבשתי של רצועת עזה, השייך מבחינת המשפט הבינלאומי לפלסטינים, ישנם מאגרי גז גדולים. ישראל חומדת את הגז הזה, ורואה אות, כפי שנאמר בפסק הדין כ"מקור הזמין והמוכח היחידי הקיים לעת הזו לצורך הבטחת אספקתו של גז טבעי לישראל" בשנים הקרובות. במובן מסוים, משק האנרגיה של ישראל תלוי ברצועת עזה ולא להפך. אבל במציאות, כמובן, ישראל תלויה בפלסטינים בערך כמו שבעל אחוזה תלוי בעבדיו: הכוח, הרי, עונה על הכול.

     

    בעיניים של ישראל, הגז העזתי שייך לישראל. השאיפה הישראלית היא שהגז יועבר ישירות לישראל באמצעות צינור תת-ימי מהקידוחים לאשקלון. כך, באופן מעשי, תהיה לישראל שליטה מלאה בגז. השליטה הצבאית בימה של עזה תבטיח ששום יד פלסטינית לא תהיה מונחת על הברז . התשלום עבור הגז יועבר לידי בריטיש-גז, וככל שיהיה צורך לשלם תמלוגים גם לפלסטינים, הדבר לא ייעשה במזומן אלא בסחורות. מנגנון כזה יאפשר לישראל לנצל את ההזדמנות גם לעידוד התעשייה הישראלית ואף לאיזון שוק הסחורות הישראלי: עודפי ייצור יועברו לפלסטיניםבתמורה לגז, באופן שישרת את ההון הישראלי וישמור עלרמת מחירים נוחה עבורו בתוך ישראל.

     

    כאשר בריטיש-גז עמדה לחתום על עסקה להזרמת הגז למצרים דווקא, בוטלה העסקה המתוכננת בעקבות התערבות ממשלת בריטניה להגנת האינטרסים הישראלים. גם הניסיון של בעלי ההון מארה"ב ומישראל למנוע את העסקה נכשל בפסק-הדין שהזכרתי. אלא שממש במקביל לאותו פסק-דין, בדצמבר 2007, עלה המשא ומתן עם בריטיש-גז על שרטון. במאמר מבריק של הכלכלן הקנדי מישל חוסודובסקי הוא מצביע על כך, שממשלת ישראל החלה במאמצים לחדש את המשא ומתן עם בריטיש-גז ולהמריצו ממש באותו זמן שהוחל בתכנון מבצע "עופרת יצוקה". חוסודובסקי סבור, ומביא ראיות חזקות לכך, שההתקפה על עזה נועדה לבסס משטר שיבטיח את ההגמוניה הישראלית על שדות הגז במי החופים של עזה. מדובר, אם כן, לא רק במלחמת בחירות אלא גם במלחמת גז.

     

    בדיון הציבורי בישראל כמעט שלא ניתן לשמוע על האינטרסים הכלכליים של ישראל ברצועת עזה. בדיון הציבורי בישראל לא עולה האפשרות שממשלת ישראל יזמה מהלך שגבה מחיר כבד מתושבי הדרום בשביל להגן על האינטרסים הללו. לא נשאלת השאלה שמא הצבא הישראלי ביצע פשעי מלחמה ושפך את דמם של אלף שלוש מאות פלסטינים שנהרגו ושל אלפים שנפצעו במלחמה שהיא בעצם מלחמה על גז.

     

    אני למדתי על המאמר של חוסודובסקי רק אחרי שפעילת חד"ש, צילי גולדנברג הפנתה אותי למאמר של תמר גוז'נסקי בעניין. תודה צילי!

     

    אז מה מתגלה לנו מכל הפרשה הזו?

     

    מתגלה לנו, שמשאבי הטבע שלנו - ישראלים ופלסטינים - הופרטו ונמסרו לידיהם של תאגידים בינלאומיים ושל בעלי הון פרטיים מישראל. בעלי ההון מתקוטטים בינם לבין עצמם על הזכות למכור לנו את משאבי הטבע שבכלל שייכים לנו בזכות!

     

    מתגלה לנו שעם ה"התנתקות" מעזה, ישראל לא התנתקה מהתפיסה שעושרה של עזה צריך לשרת את ישראל ורק אותה. כוחה הצבאי, הפוליטי והכלכלי של ישראל מנוצל כדי שמשאבי הטבע של הפלסטינים ישתלבו במשק הישראלי ולא ישרתו את בעליהם החוקיים.

     

    מתגלה לנו שלא רק המלחמה של בוש בעיראק היתה מלחמה של דם תמורת נפט - גם ההתקפה הישראלית על עזה היתה, לפחות בחלקה, מלחמה של דם תמורת גז.

     

    וכל זה נעשה בשקט, ללא שום דיון ציבורי.

     

    ואיך אפשר לסיים את זה בלי להזכיר את הבחירות? אין זה מקרה שלמדתי את הדברים דווקא ממאמר של תמר גוז'נסקי. המענה לכוחנות של ההון הבינלאומי ושל ההגמוניה הצבאית הישראלית הוא ביצירת סדר יום פוליטי חדש: סדר יום שמעמיד בראש סדר העדיפויות את טובתנו,  יושבי הארץ הזו: יהודים ופלסטינים, אזרחי ישראל ואזרחי הרשות הפלסטינית. רק מפלגה אחת יוצאת מתוך ניתוח מעמיק של המציאות הקיימת ומציעה סדר יום חדש באמת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/2/09 16:38:
      כל עוד עזה היא לא מדינה בפני עצמה ועדיין מקום כלשהו בתוך מדינת ישראל גז או כל דבר אחר שם שייך למדינה, שלא יוותרו !
        31/1/09 09:08:

      אין מערבים שמחה בשמחה

      יש לנו את סיפורי ה"הון שלטון", והפעם בגירסת שוק האנרגיה, שלמרות שאיני חסיד של תורות קשר - מה שיספרו לי על אלה - אאמין תחילה ואבדוק אחר כך;

      ויש לנו את העובדה הלא נעימה שאנו כקוץ בבשרם של ערביי האיזור - אשר לא ישקטו עד אשר ניעלם מכאן.

      מדי פעם יש חפיפה מקרית בין השניים, אבל פעולת התגמול והמניעה הנרחבת בעזה, קשורה ברצון אחרים להשמיד אותנו, ולא ברצון מי מאיתנו להתעשר.

       

        31/1/09 07:02:

      מאמר מרתק ביותר!!!
        26/1/09 23:57:

      אה הא..... גז!

      שום מילה על שדרות, טילים, זה הגז כמובן....

        25/1/09 12:36:

      בעקבות כמה התייחסויות שקיבלתי, אני רוצה להיות טיפה יותר זהיר:

       

      אני לא בטוח שיש ראיות מובהקות לכך שהמבצע נעשה בקשר ישיר והדוק להתפתחויות העכשוויות בנושא הגז.

       

      עם זאת, נושא הגזה הוא אינטרס ישראלי מובהק ברצועה - כמו שנושא המים הוא אינטרס ישראלי מובהק בגדה המערבית (וכן בגולן ובדרום לבנון).

       

      המדיניות הישראלית ברצועת עזה, שמכוונת לשמירת ההגמוניה הישראלית ברצועה גם לאחר הוצאת הכוחות הקרקעיים, נובעת בוודאי, בין היתר, מהרצון לשמור את האינטרסים בתחום הגז. המצב האופטימלי מבחינת ישראל הוא שמי החופים של עזה יישארו בשליטה ישראלית, באופן שלישראל יהיה וטו-דה-פקטו על ניהול שדות הגז; שבעזה יהיה משטר שמשתף פעולה עם ישראל (נוסח אבו מאזן) או משטר שאין לו כוח פוליטי וצבאי לממש את ריבונותו על הגז ולנקוט צעדים שיפגעו באינטרסים הישראליים (או אלו של בריטיש-גז) (ע"ע גמאל עבד אלנאצר ותעלת סואץ 1956); ושההגמוניה הישראלית הזו תזכה לגיבוי בינלאומי. בנוסף, יש לישראל אינטרסים למנוע התפתחות תעשייתית בשטחים שעלולה להתחרות עם ההון הישראלי, ולהמשיך את התלות של השטחים בסחורות ישראליות. אינטרסים פוליטיים וכלכליים כאחד מביאים את ישראל גם לניסיון להחליש ולפורר את החברה הפלסטינית, ובין היתר להביא לפיצול בין הגדה ועזה. ישראל שואפת לעשות זאת תוך נוכחות מינימאלית בעזה, משום שהמחיר של נוכחות כזו הוא גבוה ואין בה ערך מוסף של ממש.

       

      המבצע ברצועת עזה, גם אם אינו קשור באופן ישיר והדוק לעניין הגז, משרת את המטרות הללו - לפחות לפי הניתוח הישראלי. ישראל סבורה שהמבצע מחליש את המשטר של חמאס ומגביל את יכולתו לקבל החלטות עצמאיות ולהוציאן לפועל. הוא מפגין למי יש המלה האחרונה לגבי כל דבר ברצועה. בעקבות המבצע נרתם העולם לתת מטריה בינלאומית לסדר חדש ברצועת עזה, שתהיה בו לגיטימציה להגמוניה הישראלית ולשליטה הישראלית במעטפת של הרצועה, לרבות מי החופים. כל זה נותן מבחינת ישראל עיגון ארוך טווח לאינטרסים שלה בגז העזתי.

       

      כמובן, מדובר בראיה קצרת טווח וצרה. כשטכנולוגיות נשק נעשות יותר ויותר זמינות, המשך מצב העימות עם הפלסטינים לא יאפשר הקמה בטוחה של קידוחי גז מול חופי עזה או תפעול בטוח של מסוף גז באשקלון. הענקת המשאבים הטבעיים של תושבי האזור לחברות בינלאומיות גם היא לא מדיניות שאפשר להסכים לתבונתה. אבל בישראל מאמינים בגלובליזציה קפיטליסטית ובכוח צבאי - שני דברים שהמשותף לשניהם הוא אשליה שסופה להתפוצץ בפנים.

        23/1/09 22:03:

      אני מעתיק לכאן את התגובה שכתב יובל שלה בפייסבוק, שמשלימה מאוד יפה את התמונה:

       

      מאמר מצויין!
      אפשר להזכיר עוד צד של הסיפור:


      מי רוצה ומי לא רוצה גז טבעי בישראל?
      צינור הגז לאשקלון, זה שעשוי להגיע מחיפה, או מעזה או ממצרים דרוש להקמתה של תחנת כוח המופעלת בגז טבעי, בניגוד לתחנה הפחמית שמשרד התשתיות מקדם.

      יש מישהו, שמפעיל את קשריו בממשלה, שרוצה לדפוק את העסקים לתשובה, גאון, בי-ג'י וכל השאר ביחד... אני ממש לא יודע מי זה, אבל יש לו פחם, והוא מנסה לדחוף לנו את הפחם הזה, ובדרך מנסה לשכנע את הציבור שגז הוא דלק שאי-אפשר להשיג בלי פתרון הסכסוך, וזה כמובן, כך למדנו מברק ביבי ואולמרט, בלתי אפשרי.

       

      בכל העולם המערבי אנשים מנסים להתחמק משימוש בפחם, שהוא הכי מזהם מכל הדלקים המאובנים.
      עכשיו, אהוד אולמרט מנסה כבר כמה שנים לקבור את פרויקט הרכבת המהירה מת"א לירושלים. אין לו רחמים על התל-אביבים שחיים בפרפיריה רחוק מהעיר הגדולה. הרכבת הזאת, כך מספר דב חנין, חייבת להיות חשמלית בגלל השימוש הנרחב במנהרותאז אם אין גז, אין חשמל נקי, ואז גם הרכבת הכי נקייה היא לא נקייה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יוסי וולפסון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין