לפעמים לא ברור לי למה אני עוד חושבת עלייך
לא ברור לי למה אני מדמיינת אותך
לא ברור לי למה אתה עדיין כל כך חי בי
שהרי עברו יותר מ 20 שנה. היום שוב מוצאת את עצמי משוחחת איתך
שמת לב שכל פעם שקצת עצוב לי או עייף לי
אני פונה אלייך
שואלת אותך למה אתה לא מושיט לי יד
ומזמין אותי אלייך.......אתה לא מתגעגע אליי?
כן יודעת שזאת מחשבה אסורה
מחשבה קשה
מחשבה שלא פעם נכנסת לראשי לליבי
זה מוזר
לא מצליחה להבין מה מושך אותי כל כך
מה מביא אותי כל פעם מחדש לחשוב על האופציה הזאת שנקראת פרידה.
נמשכת לשם כמו מגנט כאילו יש קול שאומר בואי....זה הקול שלך אולי? אני רוצה לבוא אלייך שתחבק אותי שתחייך אליי
אני רוצה לבוא אלייך כמו שהיינו פעם מזמן
שהיינו ילדים אתה רחוק כל כך ונמצא קרוב בלב
אתה כוכב מאיר את עיניי
אתה כוכב ששומר עליי אבל אני רוצה יותר
הרבה הרבה יותר... רוצה להפסיק לחיות את העבר
לחיות אותך לחיות את האנשים שהיו ואינם
רוצה להפסיק לחשוב מה היה לו היית כאן
רוצה להפסיק לחשוב מה היה אם היה בי את הכוח
לומר לך שאני אוהבת אותך... רוצה שהעצב הזה בלב שבכלל לא קשור בך
אלא מעורר בי זכרונות
יזוז עכשיו ויפנה מקום לדברים אחרים
רוצה שהעצב הזה לא יחזיר לי אותך
רוצה שהעצב שבי יעזוב אותי ודי ואני בוכה
עליי עלייך ועל חלומות שהפכו לי לאשליות
בוכה על התעוררות כואבת
בוכה על ילדה קטנה שאיבדה אותך
בוכה על ילדה קטנה שאיבדה הכל
מהר מידי מוקדם מידי.... התשמע קולי בכלל? |