סימן קריאה.
דופק קצוב. נים קטן פועם.
סובבתי את הראש אל הכר. שוקע לאט ובטוח. שלפתע הבית החל לזוז. בתנועות גדולות. לרגע היה הכל בנקודה אחת ואז בהרף הפך הכל את מקומו. פריטים התמוססו לאבק. הרצפה איבדה עצמה מהיסוד. הקירות נבלעו בתנועה מהירה אל החשכה. במרכז התנועות הגדולות שמרו אותי. ריחפתי ערום בחלל. הכל עטף אותי אך לא נגעתי בדבר.
דופק קצוב. נים קטן פועם.
אני מגרד את זווית העין. מחליק אצבע על קצה הדף ומעביר. |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש לך את זה... זרום אל תעצור...
מקסים.
אני הבנתי את זה ככה:
חוית קריאה בספר. כאילו נשאבת לתוכו - שהוספת את זה מבחינתי לסוג של קליפ ושיתפת בחויה.
אהבתי כלכך , כי קשה לעשות שירה קליפית, אבל זה מה שיצא. מגניב!!
אני אהבתי*.
אינלימה לומר. פשוט נעלם הכל. רק לומר אולי שזה לעונג ככה לקרא. זה יותר מ"עושה לי טוב". זה מחזק אני חושב. כן ! זה מחזק ! שיש כזו כתיבה. כי כשאתה כותב ככה אז יש מציאות כזו וכשיש מציאות כזו. והיא מתגלית. אני שמח.
זכותך. :)
יפה...*
הייתי שמחה לדעת מה עשה לך את זה. מי.