מציץ במחשוף ליבך אור השמש מגיע למקומות בהם הייתי רוצה לגעת לא ברור לי אפה האהבה מתחילה ואפה את ניגמרת גם אם הכיוון הוא אחד וברור לאט לאט נעלמת כצרור בלונים מעבר לאופק תמיד תהיתי מה קורה שם לדברים הנעלמים היית כמו ונוס משתקפת במיים במבט שלו וחודר כמו מדוזה מיתולוגית במבט מהפנט המוביל פרפר אל האש מביט באלה העניים חוצה את חלל האישון במרכבת אלים מפוארת המרחק קפוא וזר בזמן חום השמש ממיס דמעות קפואות ויוצר אגמי דמעות חדשים
כל הזכויות שמורות למרקוזין דב |