אם יש משהו שנשים פה (לאורך כל הספקטרום הכוסיתי)  ובשאר אתרי אינטרנט בעלי מאפיינים של רשתות חברתיות אוהבות זה לרשום במפגיע שהן לא פנויות לצ'אט, לא פנויות להצעות וגו' וגו' למרות שבתשעים אחוז מן המקרים הן תהיינה מה זה פנויות להוא הנכון.

יכולת הסירוב, הדחייה והסינון מעניקה תחושת עוצמה, אני מניח. ושלא יקשקשו ל שמציקים. יש פה את האופציה לא להיות זמין לצ'אטים. (אולי עכשיו עם הסרגלים המופלאים החדשים כבר לא וצריך אשכרה לסנן אנשים מתוך 1059 החברים שלך - שזה דוגמה הפוכה בדיוק לאותה תחושת עוצמה חלולית). אבל צריל להצהיר על זה ולכתוב בגדול. ושלא יחרטטו על נימוס מקדים.

מה שרבות מסרבות להבין. מתוך לחץ הצייטגעייסט הגועש להיות סנופלייקית כמובן. הוא שרוב הגברים מזה מפזרים את המחמאות שלהם על מדהימות שירורייך הסתומים לכל דיכפינה.

כן. אבולוציוני להחריד. הציידים והניצודות הבררניות.

כל אחד פה רוצה שמישהו יראה סוף סוף ויראה לו שהוא סנופלייק.

רק הטקטיקות משתנות בהתאם ליתרונות היחסיים או ליתרונות המומצאים של כל אחד ואחת. וההדחקות וההכחשות והתאמות התודעה הנלוות.

ומי שיגיב פה ירגיש שהוא סנופלייק. כי גם הוא מגיב על אלה ההם. והוא לא כמוהם. הוא סנופלייק, אבל באופן באמת מוצדק ואירוני ומודע לגמרי. או שזה רק אני.

איך אני יוצא מהמעגל הזה ומהשלשלאות האלה של לצאת מהמעגל אבל לא מתוך מוטיבציה סנופלייקית?

זה בפרקים התובנתיים-רוחניים הבאים.