כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עולמו של הולדן

    השקפת עולם ותיאורי מסעות בעולם הגדול

    ארכיון

    תגובות (3)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      26/1/09 15:13:

    *

     

     נפלא.. אתה משתבח מסיפור לסיפור...

    הניגוד הזה בין הפנטסיה והמציאות בין הסטריאוטיפים למה שקים באמת..

    וההומור העצמי...

    הזכיר לי איזה מישהו שעובד במשרד שלי.. רומני כזה שהולך תמיד עם מגפיים בז' ועניבה כתומה...

     

      24/1/09 11:31:


    "כנראה שמוקסין בצבע לבן מתאימות יותר לקאן או למיאמי שבפלורידה יותר מאשר לחוף בת-גלים"

     

    מוקסין לבן לא מתאימות בשום מקום נקודה.

     יש לך את זה בתאורים

    מעניין אותי  באיזה פוסט ניתן יהיה לראות את הזיקה  בין המילים לניק שלך.

      24/1/09 10:22:


    זו אותה חרדית מהפוסט הקודם?

    בגרמנית זה נשמע יותר טוב מאשר ביידיש...

    ומה יש לך עם הדוסיות, נראה שהן עושות לך את זה!!!

    חוץ מזה אנחנו כבר חברים. (בתשובה לפרטי)

    כוכב אח"כ

    האיש בעל הנעל הלבנה

    3 תגובות   יום שבת, 24/1/09, 10:08


     שעה שכזו שמשאירה לי עדיין כמה דקות "להרוג"

    בוא נגיד שזה בדיוק יספיק לי לשתות דרינק או שניים,להספיק לבקש ממרים או מדודו מסטיק בניחוח אקליפטוס שינטרל ולו במעט את הריח ויפיג מעט את החששות שלי לקראת הפגישה

    באתי במראה הערס המודרני

    ולא אני לא מתכוון לגופייה לבנה ולתחתון לבן שמבצבץ לו מהמותניים(את זה אני משאיר לנערות מתבגרות)

    נעלתי את המוקסינים הלבנות

    מכנס ברמודה בהיר מפשתן שעשה היטב את העבודה

    החולצה השחורה שרקומה ומעוטרת בפרחים בצבע וורוד היוותה ניגוד מושלם למכנס

    כל שנותר לי היה לוודא שמשקפי הפראדה יהיו מונחות בצורה שכזו שכל מי שמבין באיכות יזהה אותה ומייד(חסר לי שלא,השקעתי כמעט שבע שטרות אדומים ובוהקים)

    ניהלתי לי שיחת חולין עם אחד הברנשים הקבועים של החוף,בזווית עיניי הבחנתי בכתם זפת טורדני שהתעקש לשבת דווקא בקצה הנעל הלבנה שלי.

    (כנראה שמוקסין בצבע לבן מתאימות יותר לקאן או למיאמי שבפלורידה יותר מאשר לחוף בת-גלים)

    טפיחה קלה על כתפי החזירה אותי למציאות

    היא הרכינה במעט את ראשה ולחשה לי בקול מבוייש:

    "אתה ממתין פה הרבה "?

    "לא,האמת שלא ",עניתי בחיפזון מהול בנימוס

    פסענו לנו לאורך קו המים(כמובן שהנעליים היו בידי ופסעתי יחף)

    מי שראה אותנו למרחוק בטוח לא חשב שאני איזה סרסור שמלבן עניינים עם הנערה שלי

    הגברת שאיתי ששביס עיטר את ראשה לא נראתה בדיוק כמו נערה עובדת וזה בלשון המעטה.

    היא הגיעה הנה מעיר פרברים שמאוכלסת על ידי חרדים.

    זו עיר שבבחירות האחרונות התחלקו בה הקולות שווה בשווה:ש"ס מול אגודת ישראל

    העיר הזו למעשה מחולקת פעמיים

    פעם על ידי חלוקתה לספרדים ואשכנזים

    פעם על ידי חלוקה לחרדים וחילונים

    אבל לא אתיימר להיכנס כאן לגיאופוליטיקה של העיר של הגברת

    רק התכוונתי לאמר שהמראה של שנינו פוסעים מעדנות על קו החוף לא היה מראה טבעי במיוחד

    מענין מה חושבים לעצמם העוברים ושבים

    אני חשבתי כיצד גופה הלבנבן יכרע תחת גופי

    והרהבתי עוז לדמיין כיצד היא תלחש לה בסערת הגוף:

    "הולדן אוי אוי וויזמיר איטס גיט"

    היא שידרה מין נקיון שכזה

    נקיון שאי אפשר להצביע עליו במדויק,אבל שאתה רואה אותה אתה יודע שהוא שם וקיים

    סיפרה לי שבעלה האברך לא עושה את מלאכתו בלילות

    ואמרה שהיא מתה להרגיש קצת כמו רחב

    לא יודע למה אבל שהיא הזכירה לי את יריחו ורחב הזונה פרצתי מיד בצחוק משוחרר

    הרי אם היא מזכירה נשכחות מהתנ"ך אני בטח אמור לגלם את דמותו של לוט או אחד מהמופרעים הללו שלגמו יין מכדי חרס ,התהוללו בלילות שמולם פיזזו נערות עם טוגות לבנות

    לאחר שיחת נימוסין קלילה שייטנו לנו במכונית מעט דרומה....

    הים היה מלא במפרשיות בשלל צבעים....

    הרוח בידרה את שיערה וגרמה לה להיראות חושנית יותר ויותר....

    לרגע היה נדמה לי שהיא מאדימה או מסמיקה מהתרגשות

    כמו בתיזמון מוזר התנגן לו ברדיו אחד השירים של נערי החוף

    במהרה הגענו למחוז חפצנו

    מלון דירות מפואר ויוקרתי שניצב כמו אובליסק על חופה של עירי

    שדרה של דקלים פיארה את חזיתו

    לרגע דימיתי שאני בפתיחה של פסטיבל קאן...

    אבל אז נדחף איזה מוכר שלגונים עם ארגז מקלקר ורצועת בד אלכסונית שתלויה על כתפו והרעים בקולו הצרוד:

    "קרטיב לימון לאדון"

    אז הבנתי שאני לא באמת בקאן

    בכל מקרה לאחר הליך רישום טרחני ומעיק עלינו לאחד החדרים בקומה העליונה......חדר שחלון ענקי כאילו וקורע את הים לשניים.....

    הכחול המופלא הזה תמיד מרגיע אותי

    רק סלסלת הפירות שניצבה דוממת על השידה הייתה עדות למעשיה של הגברת עם השביס ולאיש עם הנעליים הלבנות בידיו



    דרג את התוכן: