יכול להיות כאן גן עדן
כשרובנו המכריע נבין. נרצה. ונעשה שזה יקרה. אז הגן עדן הזה שכאן - יתגלה ככזה..
פוסטים פופולאריים
-
חטא ההתנשאות / עקיבא אלדר
9/1/09 | 529 צפיות
-
אנחנו נפרדות מסאווה..
12/8/11 | 614 צפיות
-
"... מי עוד יכול להביא לך..
20/2/09 | 605 צפיות
-
yes we are
14/2/10 | 392 צפיות
-
שלום און איזראל
21/4/09 | 446 צפיות
-
הדברים הקטנים וכף רגל ימין..
11/4/09 | 562 צפיות
פוסטים אחרונים
- אנחנו נפרדות מסאווה.. 12/8/11
- DOCTOR DOCTOR 16/7/11
- תשובה לצ'יט הטייס 28/4/10
- yes we are 14/2/10
- .... I say, - brother... please 24/6/09
- !!.... we are born in time... 24/6/09
שינוי דפוס המלחמה.
יש משפט אחד .. "כשהם יפסיקו יבינו. יקומו ויושיטו. אז החיים שלנו יהיו דבש.."
ומה אם נשנה את התפיסה מממ? אני חושבת שמשם זה מתחיל.
בכוח של מוחות האנשים החיים על האדמה להפוך את האדמה לארורה -או לזרזיף של שמחה
וזה עובד גם ברמה האישית וגם ברמה הפאקן גלובלית.
כשמבינים שאנחנו יצרנו את המצב אחד הדברים הטובים שיקרה זה שנבין שאנחנו גם יכולים לשנות את זה. לצאת החוצה מדפוס המלחמה.
נשב נקשיב לאויב המר. נקשיב נקשיב נקשיב נדבר נקשיב נדבר נדבר. דיאלוג זה קשה משהו אבל דיאלוג זה מה שחייבים.
להפנים, אם תרצו, שזה שלום אין ברירה (גרוסמן, ראה מעלה) וללכת ולעשות אותו. ולעשות במסגרת זאת כל מה שאפשר.
----- מיכל.
האם נזיק למישהו? האם נזיק למדינה כָּלשהי, לו נרטבנו, בִּמְרֻמָּז ולו פעם אחת, בזרזיפי השמחה?
מחמוד דרוויש
|
תגובות אחרונות
-
שלוימ'ה (חוני)
בתגובה על סיני. סאווה. לוקאס.
-
שלויימה (חוני)
בתגובה על אנחנו נפרדות מסאווה..
-
דניאל זיסקינד
בתגובה על טון-סאי, תאילנד
-
רונן מאיר
בתגובה על תשובה לצ'יט הטייס
-
עצרתי כאן לרגע
בתגובה על
-
צבע השרב
בתגובה על ...עכשיו..
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כאן מצטברים בתוכנו התאריכים, אדֻמים
כשחורים. אלמלא החטאים היו כתבי-הקדש
צנומים יותר. אלמלא התעתועים היו
עקבות הנביאים בעל החולות ברורים יותר
הדרך אל אלֹהים קצרה יותר -
שימשיך לו הנצח בעִסוקו האינסופי...
ואִלו אני אלחש לַצֵּל: לוּ
היתה ההִסטוריה של המקום הזה הומה פחות
היו שירי ההלל שלנו
לעץ השִּׁטה רבים יותר
דרוויש
מיכל
פרא211 שלום
אתה נשמע מיואש.
זה לא טוב. תעשה ר-סט.
.. עכשיו צא מנקודת הנחה
שיכול להיות כאן גן עדן
ותתחיל ללכת משם.
טוב שבאת.
מיכל
כשיבוא הגשם
משאלת לב ראויה
שלום
כמה רחוק הוא מאיתנו
וכמה שחוק
והוא אפילו מתרחק יותר כל יום
מאבדים תקווה
מאבדים סיכוי
מאבדים חיים
ניגזר עלינו לחיות בארץ אבות שכוחת אל
ארץ אוכל יושביה
לנצח.
אכזרי מידיי?
OK
אופציה ב':
נשב ונדבר (מי ועם מי)
ונחליט לוותר
לטובת השלום
על אדמה קשה ספוגה בדם
ונילחץ ידיים ונחתום על קץ המלחמות,
ואז, נתעורר מהחלום.
חבל,
אבל זה כל מה שיש.
רן
אני שמחה. והחלפתי תמונה לכבודך.
קצת עיניים.. מקווה שזה משפר את התחושה..
בהא ראה.. לא תמצא אדם שיצהיר כי אינו רוצה בשלום.. ומכאן שיש עוד המון מקום לתקווה. תהליך של שינוי דורש המון עבודה וגם זמן. אבל אין מדובר בזמן של המתנה פסיבית אלא של פעולה - כי זה באמת לא משהו שייפול עלינו "ממרומיו..". תתחיל אתה בלהיות יותר אופטימי. תקווה ניזונה ממוחות ולבבות מאמינים. אל תתן לחלום הזה להכחד בתוך ליבך. הבט בכתמי השלום שאתה רואה סביבך - חפש אותם - מצא אותם ופעל להרחבתם. פעל גם במובן של מחשבות. להיות פסימי זו לא חוכמה גדולה. אופטימיות זו תכונה נרכשת ואמיצה. היה אמיץ. אנו זקוקים לך.
כן.. זה יהיה פשוט נפלא..
תבוא פיה ותפזר עלינו מלמעלה
אבק מוזהב של שלום
ופתאום הכול יהיה פשוט
פשוט מושלם..
בילדותי,
היינו מתפללים 3 פעמים ביום,
"עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל ,ונאמר אמן",
אני חושב שכולם מחכים שאלהים יעשה את זה,...
גברתי את צריכה להפנות דבריך לבוחרים כי הם יקבעו ראש הממשלה הבא...
נקודה שניה : ואם יבחר הציבור למפלגה שבתכניותיה תהליך השלום לא בטוח בתמלא הבטחותיה.
נקודה שלישית.. כנראה הציבור מעדיף לחיות בפחד כרוני עם צבא חזק מאשר . מאשר לחיות בשלום
עם שכניו. הרי יש את היוזמה הערבית שערב הסעודית יזמה ערב הסעודית ... שיש בה סמל הקודש לאסלאם.
ואת בטח ראית פרטיה משום מה בישראל לא קבלו אותה . אז מי רוצה שלום ומי מפחד משלום. ומי רוצה שלום בכוח ובתנאים שלו.. לא יודע
אין הרבה מה להוסיף,
כתבת כל כך יפה,
60 שנה ניסינו מלחמה,
אולי ננסה משהו אחר???
"כדי להגשים חלום אחד ישן יש צורך במיליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם. ".. (בועז שרעבי)
המיליון האלה קיימים אך הם עוצמים את עיניהם.. עוצמים אותן חזק. בכוונה כמו בקריאת שמע. יודעים אם יפקחו אותן מעט האור שיכנס יצרוב ואולי יכאב. ואולי ההבנה תאלץ אותם לעשות משהו. משהןו אחר מלבד לחכות שמישהו אחר ישתנה.. ועוד המישהו החלש.
מתוך נאומו של דויד גרוסמן ב- 2006 בככר אני מביאה את חלקו הארי - העכשווי כל כך והנכון גם עכשיו. נאומו ההוא אשר נקרא עצרו לרגע, הביטו בשפת התהום - וגם נאומו מהשבוע שנקרא הסיפור שאנו כלואים בו - הובאו בעיתונות וגם כאן בקפה בפוסטים השונים. אין לנו את הפריבילגיה שלא לחזור ולשנן את הדברים. אנו חייבים לשנות את התפיסה. אני מודאגת. מאוד מודאגת. מתי נפקח את העיניים כולנו. מתי ? כשיהיה כבר מאוחר נורא ??
מתוך דבריו:
"ראו מה קרה לארץ הצעירה, הנועזת, מלאת הלהט והנשמה שהייתה פה, איך כמו בתהליך של הזדקנות מואצת זינקה ישראל משלב הינקות והילדות והנעורים אל מצב קבוע של נרגנות, וריפיון ותחושת חמיצות. איך זה קרה? מתי איבדנו אפילו את התקווה שאי פעם נוכל לחיות חיים אחרים, טובים יותר? יותר מזה, איך אנחנו ממשיכים לעמוד מהצד ולהביט כמו מהופנטים בהשתלטות הטירוף והגסות, האלימות והגזענות על הבית שלנו?
ואני שואל אתכם, איך ייתכן שעם בעל כוחות יצירה וחיות והתחדשות כמו העם שלנו, עם שידע לקומם עצמו מן האפר פעם אחר פעם, מוצא עצמו כיום, דווקא כשיש לו כוח צבאי גדול כל כך, במצב של רפיסות וחוסר אונים כאלה, במצב שבו הוא שוב קורבן? אבל הפעם הוא קורבן של עצמו, של חרדותיו, של קוצר הראות שלו.
... כל בר דעת אצלנו ואצלם יודע בעומק ליבו גם את ההבדל בין חלומות ומשאלות לב, לבין מה שאפשר יהיה להשיג בסופו של משא ומתן. ומי שאינו יודע זאת, מי שמסרב להכיר בכך, כבר כעת איננו בר שיח. בין אם הוא יהודי או ערבי הוא ממולכד בפנאטיות שלו, ההרמטית, ועל כן הוא איננו פרטנר.
בואו נביט רגע אל מי שאמור להיות הפרטנר שלנו. הפלסטינים הציבו בראשם את החמאס שמסרב לשאת ולתת איתנו, מסרב אפילו להכיר בנו. מה אפשר לעשות במצב הזה, מה עוד נותר לנו לעשות? להמשיך ולחנוק אותם עוד ועוד? להמשיך ולקטול מאות פלסטינים בעזה, שרובם הגדול אזרחים תמימים כמונו, להרוג בהם ולהיהרג עד אינסוף?
... פנה אל הפלסטינים, מר אולמרט, פנה אליהם מעבר לראשו של החמאס, פנה אל המתונים שבהם, אלה שמתנגדים כמוך וכמוני לחמאס ולדרכו. פנה אל העם הפלסטיני, דבר אל הצער והפצע העמוקים שלהם, הכר בסבלם המתמשך, שום דבר לא יגרע בכך ממך וגם לא בעמדתה של ישראל במשא ומתן עתידי.
רק הלבבות יפתחו מעט זה לזה ולהיפתחות הזו יש כוח עצום. כוח של איתן טבע יש לחמלה אנושית פשוטה - דווקא במצב כזה של קיפאון ואיבה. פעם אחת הבט בהם לא דרך כוונת הרובה ולא דרך מחסום סגור. אתה תראה שם עם מעונה לא פחות מאיתנו, עם מדוכא וכבוש וחסר תקווה.
ודאי שגם הפלסטינים אשמים במבוי הסתום. ודאי שגם להם חלק נכבד בכישלון תהליך השלום. אבל הבט בהם לרגע במבט אחר, לא רק בקיצונים שבתוכם, לא רק באלה שיש להם ברית אינטרסים עם הקיצונים שלנו. הבט ברובו המכריע של העם האומלל הזה, שגורלנו קשור בגורלו אם נרצה בכך ואם לאו.
לך אל הפלסטינים, מר אולמרט, אל תחפש כל הזמן סיבות מדוע לא לדבר איתם. על ההתכנסות החד-צדדית ויתרת, וטוב עשית, אבל אל תשאיר חלל ריק. הוא יתמלא מיד באלימות, בחורבן. דבר אליהם, תן להם הצעה שהמתונים שבהם יוכלו לקבלהּ, הם רבים הרבה יותר ממה שהתקשורת מראה לנו.
הגש להם הצעה כזו שיהיה עליהם להחליט אם הם נענים לה או שהם מעדיפים להישאר בני ערובה של האיסלאם הפנאטי. בוא אליהם עם התוכנית האמיצה והרצינית ביותר שישראל מסוגלת להציג ולהציע, עם ההצעה שכל ישראלי ופלסטיני שעיניהם בראשם יודעים שהיא גבול הסירוב והוויתור שלנו ושלהם.
... אין לנו זמן. אם נתמהמה, בעוד זמן קצר נתגעגע לחובבנות של הטרור הפלסטיני. נכה על ראשנו ונצעק - איך לא הפעלנו את כל גמישות המחשבה שלנו, את כל היצירות הישראלית כדי לעקור את אויבנו מתוך המלכוד העצמי שלהם.
... ולכן - אם הנשיא אסד אומר שסוריה רוצה בשלום, גם אם אינך מאמין לו וכולנו חשדנים כלפיו, עליך להציע לו פגישה בו ביום. אל תחכה אפילו יום אחד. הרי כשיצאת למלחמה האחרונה לא חיכית אפילו שעה. הסתערת בכל הכוח, בכל כלי הנשק, בכל עוצמת ההרס.
מדוע שיש איזשהו הבהוב של שלום אתה מיד דוחה אותו, ממסמס אותו? מה יש לך להפסיד? אתה חושד בו, חושד בנשיא הסורי - לך והצג לו תנאים כאלה שיחשפו את מזימותיו. הצע לו תהליך שלום שיימשך מספר שנים ושרק בסופן, אם יעמוד בכל התנאים ובכל המגבלות יקבל בחזרה את הגולן. חייב אותו לתהליך של דיאלוג ממושך, פעל כך שגם בתודעתם של בני עמו תתנסח לראשונה האפשרות הזו. עזור למתונים שבוודאי קיימים גם שם. נסה לעצב את המציאות, לא להיות רק המשת"פ שלה. לשם כך נבחרת, בדיוק לשם כך נבחרת. "