הויכוח החל בנאומו של בנימין נתניהו לפני יומיים בהתאחדות התעשיינים בו פרס תוכנית להפחתה מיידית של נטל המס הכולל המוטל על יחידים וחברות כאחד כתוצאה מהצגת התוכנית הואשם נתניהו על ידי גורמים שונים בפיזור הבטחות השאלה האם להקטין או לא להקטין את נטל המס היא לכאורה, שאלה רטורית. כל הראייה היא אישית. הכסף שלי! אבל, ישנה זווית ראיה לאומית, המתייחסת למוסדות המדינה, שחייבים גם לחשוב עליה משום שאנו האזרחים ניזונים מהמדינה. פעולות רבות שיש להן משמעות כלכלית ולהטיל עלינו חובה להוציא את הכסף שקוצץ מכיסינו. איפה עובר שביל הזהב? מהו אחוז המס שניתן לגבות כדי שגם האזרחים יוותרו עם כסף מספיק לצריכה וחיסכון וגם הכנסות המדינה לא תפחתנה? מתברר שישנה תיאוריה שנותנת כיוון לשאלה. כל מי שלומד כלכלה נפגש לבטח עם "תיאוריית לאפר" הטוענת כי אם מדינה תגבה שכן אנשים רבים יותר לא ידווחו על הכנסותיהם (יעלימו הכנסות) או יעבירו את מגיע רק ל-2 אחוז מהכנסות המדינה. לעומת נורווגיה שגובה 28 אחוז מס ושיעור ההכנסות שלה ממיסים הוא כ-10 אחוז. אני מניח שאנשים רבים המתגוררים בישראל יכולים להעיד על בעלי מקצוע שאינם זוהי תופעה נפוצה וידועה לכל. מאידך, התיאוריה של הכלכלן האמריקאי לאפר היא פשטנית מדי. הקשר בין צמצום העלמת המיסים תלוי אמנם בגובה המס אך גם בגורמים נוספים שמשתנים בכל מדינה: גובה המס הקיים בהפעלת התיאוריה (נוח יותר שיהיה גבוה מהרגיל), רמת ההתייחסות אבל, וזה אבל גדול, אני מסכים לשלושה כללי אצבע: 1. רמת המס בישראל גבוהה מדי. ב-10 אחוזים לפחות. 2. הפחתת מס, ברמת המס הקיימת בישראל, תיצור תוספת הכנסה פנויה ותגרום של האזרחים. 3. הצוות נתניהו - זליכה פעל בהרמוניה טובה בקדנציה הקודמת. אשמח מאד לראות
לפיכך, התשובה לשאלת המאמר היא חיובית בתנאי ששני האישים שהוזכרו ינווטו את התהליך. |