מכורים לאהבה הם אלה שנמצאים במקום שהם לא רוצים להיות, הם מודעים לכך בתת מודע שלהם שהמקום והזוג אינו מתאים להם, אך הם הולכים וחוזרים ונשארים.
מה תוקע אותם ומה גורם להישאר במקום שבו הם לא אוהבים,
למה אנחנו לא משחררים והולכים הלאה?
מה כובל אותנו ,ומושך אותנו לאסור, וללא נכון?
מחקרים קבעו שבחלק מהמקרים אנחנו חווים פחד נטישה, אנחנו מפחדים, להיעזב שמא לא נמצא בן זוג אחר.
או מקרים שלאחר מערכת יחסים ארוכה,פוגשים גבר או אישה חדשים, ואנחנו חושבים שהם אלה שיהיו תחנה סופית עבורנו,הם מלאו חסך זמני לפעמים. אך לא בהכרח הם תחנה סופית, ואנחנו בהרגשה שלנו, חושבים שזה בדיוק מה שהיה חסר לנו, ומתמלאים באושר אין סופי, משיכה, ותשוקה. אבל ברוב המקרים האשליה מתנפצת לאחר שאנחנו מבינים ויודעים לזהות את הצרכים שלנו. הבעיה נוצרת עם אלה שלא יודעים לזהות,והופכים את עצמם לחסרי ערך, והופכים מרצות, במקום ללכת הלאה.
אנחנו חיים באשליה, שגם אם עזבנו את בן זוגנו, הוא עדין חושב עלינו.ולא יכול לחיות בלעדנו. אנחנו צריכים להשתחרר לא לחשוב מה טוב לו, אלא מה טוב לי.
אתם צריכים ללמוד שאדם צריך ל"היות מצוי במקום שהוא רצוי". זוגיות בנויה על חופש בחירה,וללא כפייה.אם תפנימו את המסר ותדעו "שאהבה היא כמו שעון חול כשהלב מתמלא המוח מתרוקן."
אז קחו אויר תחשבו, תירגעו ותקשיבו לשיר המדהים של מירי מסיקה, תחרטו את המלים בלבכם,בעיקר נשים המכורות לאהבה
אף אחת מילים: צרויה להב |