אני מצטרף למשפחת הבלוגים של קפה דה מרקר ואני נרגש. אני מתכוון ללהג בעיקר על הנושאים שמעסיקים אותי בחיי היום-יום. אם חשבתם לשמוע על חיי הפרטיים? זה לא המקום. מכתיבת הפוסטים אולי תלמדו כמה דברים עלי ובכל זאת אשמח לדו-שיח פורה עם הקוראים. בין עבודת עריכה, הרצאה ולימודים בקלוג רקנאטי אני בטוח שאמצא את הזמן הראוי כדי לכתוב דבר שאני אוהב ונהנה לעשות.

ולעניינינו: שלושה ימים בעצם ארבעה עוד מעט שיש לנו נשיא חדש, לא לנו אבל בעצם כן והוא ברק אובמה. אני לא יודע לומר אם יש לנו ידיד בבית הלבן או שנתקלנו בפוליטיקאי שמרב השגיו היא יכולתו להשיג דיור ציבורי בוושינגטון.

משלושת ימי השלטון של האיש, אפשר להיווכח שיש לו מוטיבציה מוגברת. הוא כבר קיבל שורה של החלטות, אחת מהן קיצוץ בשכר הבכירים בבית הלבן. מהתרשמות ראשונה אפשר לומר שיש כאן אדם עם רצון עז. יש לאובמה בעייה מאוד גדולה עם ציפיות. כגודל הציפיות גם גודל האכזבות. זה נורא כאשר מנהיג עתידי הופך להיות משיח עוד לפני שעשה דבר. יכול להיות שהוא אכן המשיח של כמה עמים, אבל ברור שאי אפשר לרצות את כולם. בימים הספורים שלו בבית הלבן אין לי כל טענות אליו, יש לי טענות לישראל ולהנהגתה. יצאנו למלחמה צודקת מעין כמותה. מלחמה שכל מדינה שפויה היתה יוצאת אליה כבר מזמן. מדברים איתנו על תגובה מידתית. השאלה העומדת על הפרק האם זה מידתי להמתין שמונה שנים עד שאתה מכה בארגון ששיגר אליך אלפי טילים פצצות מרגמה ועוד מיני אלה? התשובה ברורה מאליה. אני לא ממש שש אלי קרב ממש לא. הייתי שמח לו היינו יכולים להגיע לעמק השווה. אבל השאלה הנשאלת היא מה צריך כדי להרגיע את הפלסטינים. נסיגה ופירוק התנחלויות כנראה הוא לא המתכון המקובל עליהם. אם זה המצב יסבירו לי ידידינו בעולם מה עוד צריכה ישראל לעשות כדי לרצות את שכנינו הפלסטינים. אם מתכון רצועת עזה הוא שישלוט גם בגדה או יהודה ושומרון, האם אנו יכולים להרשות לעצמנו לסגת לקווי ששים ושבע? אין שום סיכוי שישראל יכולה להמתין לירי קסאם וגראד בערי המרכז: הרצליה, רעננה, כפר סבא, נתניה ונמל התעופה בן גוריון. הגיע הזמן להבין שהמערכה אינה רק כאן בשטח אלא גם בתקשורת. כן צריך להוכיח לעולם ולהסביר לו את שאינו מבין שישראל מתקיימת בנסיבות בלתי אפשריות וחייבת לעשות את הנדרש להגן על עצמה. זו חובתה של הממשלה ואחרי שמונה שנים היא עשתה זאת ובהצלחה.

המלחמה הפעם לא היתה בחמאס אלא באיראן. זה היה פרק שני ונקווה גם פרק הסיום של מלחמה שהחלה בצפון הארץ לפני כשלוש שנים. איראן הבינה אני מקווה שהתקלה בצפון היתה מרה חד-פעמי ולא תשוב עוד. לעולם ולאובמה צריך להבהיר שאנו לא עלה נידף ויש לנו דרישות. אולמרט בשיחתו הראשונה עם אובמה התנצל משהו. דיבר על סיוע הומניטרי לפלסטינים. אני לא מכיר עוד מדינה שעושה הפסקות הומניטריות בלחימה כדי לאפשר מעבר של סיוע הומניטרי לאוכלוסיה של האוייב. ישראל עשתה זאת ואין מדובר בפשעי מלחמה. ארצות הברית לא עשתה דברים דומים באפגניסטן, בעירק, בסרביה ובקוסובו. גם בריטניה לא עשתה זאת בפוקלנד. שלא לדבר על בלגיה המאפשרת לתבוע זרים על פשעי מלחמה כלומר ישראלים. מעולם לא נענשה בלגיה על מתן החסות לטבח הנורא ברואנדה. ואנחנו שותקים כמו טיפשים.