הגוון שבין השחור ללבן
על הכל ועל לא כלום
מנסה להסתכל לעצמי בלבן של העין..
לגעת במקומות הכואבים,
לגעת במקומות הלא שיגרתיים
לגעת בכל אותן נקודות שבחיי היוםיום שלנו אנחנו לפעמים מדחיקים או שוכחים
פוסטים אחרונים
- "על עצמי" 16/2/11
- אהבות שקטות 31/1/11
- על החיים ועל המוות 26/12/10
- אכזבות קטנות 19/12/10
- מעבדות לחירות 6/11/10
- התחלות חדשות 24/10/10
ארכיון
על פרידות
אצלי, באהבה אין סוף, גם כשזה נגמר אני עדיין אוהבת, האהבה שלי משנה צורה
לא, אני לא יודעת להיפרד, את הגברים שלי, אני אוהבת להשאיר לידי שיהיו שם, ככה ליתר ביטחון כנראה שזה קשור לחרדת הנטישה שלי
אני לא באמת יודעת להיפרד אני לא באמת משחררת מידי פעם טוב לה לאישה, להרגיש שייכת, לרגיש לרגע את חיבוקו החם, לשמוע את קולו של זה שאך לפני כמה ימים או כמה חודשים או כמה שנים היה אהובה
אז אני לא יודעת לשחרר ואני לא יודעת להיפרד כנראה שהדבר היחידי שאני יודעת זה לאהוב ואולי זה קצת יותר מידי
|
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין יותר מידי..
מוכר כל כך..
ובכל זאת הכי טוב לאהוב!
(מזל שחלק מהם נעלם לבד לא? :))
אז אני לא יודעת לשחרר
ואני לא יודעת להיפרד
כנראה שהדבר היחידי שאני יודעת
זה לאהוב
ואולי זה קצת יותר מידי
וכך תמשיכייייייייייי!!!!
מחבקת גם אני לא יכולה לשחרר זה לא קל ומי שיגיד ההפך אל תאמיני !
כנראה שהדבר היחידי שאני יודעת
זה לאהוב
נפלאה את
מעדיפה אותם אנושיים בדרך כלל,
תודה יקירתי על המילים
שכל כך הייתי צריכה לשמוע
עדיף שאהבה תשנה צורה למשהו חיובי מאשר שתהפוך לשנאה, טינה ומרמור.
ואם הם נשאירם בחיים שלך סימן שאת יודעת לבחור בני אדם ולא רק אהוב או מאהב.
זה מעיד עלייך רק טוב.
לא פשוטים ענייני הלב....
אפשר להשאיר אותם בסביבה, אבל לא קרוב מדי
אחרת לא יהיה מקום לעוד
(בכלל לא יודעת אם אני כתובת לתת עצות....)
כרגיל, כתבת יפה
ואני מאוד הזדהיתי כי אצלי עושה רושם שיש רק דרך כניסה,
אין יציאה,
מרגע שנכנסת אצלי לסיסטם, את/ה שם לתמיד....
וכמובן*
לגמרי מבינה אותך
לפעמים זה הופך את הפרידה קשה יותר
אוף, לא רוצה לשחרר
או לא יכולה
באמת,
כמעט כל הבני זוג שהיו לי נשארו בחיים שלי
הרי זה אנשים שאני אוהבת.
זה לא עובד שאני מפטרת ממקום עבודתו.
אוי
צריך לדעת לשחרר
ולפעמים גם קצת לשכוח
חיבוק
ריגשת אותי..*