כותרות TheMarker >
    ';
    0

    תעזרי לי לכתוב את ספרי האחרון?

    111 תגובות   יום ראשון, 25/1/09, 10:26

    זו היתה בקשתו: האם אוכל לסייע לו בכתיבת ספרו האחרון? הכול כבר מוכן, ברשותו כדורים מתאימים בכמות שתספיק לו כדי להסתלק מן העולם, ועוד קצת, ליתר ביטחון. הבית מסודר, ללא פינות אפלות ומאובקות שילדיו יצטרכו לשבור את הראש כיצד לחלק את תכולתן, האם לזרוק, למי לתת.

    הכול מוכן והשולחן נקי, נותר רק הספר הזה. "חשוב לי שזה יהיה ספר טוב, מכובד. לא סתם עוד ספר שמקפל בין דפיו חייו של אדם. ובבקשה אל תשלחי אותי לפסיכולוג. כבר ניסיתי, זה לא עובד."

    התלבטתי.

     

    הנטייה הראשונה היא להפנות גב ולהתרחק בצעדים מהירים. בשביל מה אני צריכה את זה? אם לקבל את דבריו, הספר הזה הוא המטרה האחרונה שהציב לעצמו. אחרי שישיגה, בכוונתו לפרוש מהעולם. אם אסייע לו הרי אני מובילה אותו במו ידיי אל סופו. אולי אם אסרב והוא לא ימצא דרך מהירה להגשים את חלומו האחרון, יזכה בזמן הנחוץ לו לשינוי דעתו. וגם אם בעוד שעה יימצא לו כותב מתאים שיקבל את בקשתו, לפחות לא אני זאת שאוחז בידו ואובילו אל תחנתו האחרונה. ועוד "למה לא" אחד: האין זה מחובתי לדווח לרשויות על אדם שמתכנן להתאבד? 

     

    ומנגד – איננו בוחרים אם ומתי להיוולד, אך בידינו הבחירה מתי למות. מי אני שאתערב בבחירתו של אדם אחר? מדוע שלא אכבד אותה? ומעבר לכך, אולי דווקא הליווי בתהליך הכתיבה יספק ל"מתאבד שלי" (כך כיניתי אותו ביני לביני) הזדמנות לעבד את הדברים ולמצוא פתרון אחר למצוקתו? אמנם אינני פסיכולוגית או מטפלת, אבל להקשיב ולשקף – אני יודעת.

     

    לבסוף בחרתי בפשרה: נעניתי לבקשה, מתוך כוונה לסייע לו לכתוב ספר שלעולם לא יגיע אל סיומו. מטרתי היתה להביא אותו לראות את הדברים אחרת. החלטתי שאם אכשל והתהליך בכל זאת יתקדם לקראת סופו, אז – ורק אז – אחליט אם יש מקום לערב גורמים מקצועיים שיוכלו להניא אותו מכוונתו.


    כל זה קרה מזמן, לפני שנים, ואם לא פקדו את המתאבד שלי סערות, נראה שהוא חי בינינו עד עצם היום הזה.  



    www.yonadoron.co.il

    דרג את התוכן:

      תגובות (111)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/4/11 20:55:
      ברגע שיש לאדם, מעין מטרה.. שדוחה את הקץ [ התאבדויות.. זה בעצם משהו רגעי, שלא חושבים עליו הרבה] אז כל הסיכויים שזה יבוטל, מה עוד , שבעריכת ספר, המוח מנותק ממחשבות אובדניות, כי האדם ביצירה.. ומוחו עובד שעות נוספות לספר.. ולא מחשבות אובדניות
        4/3/10 14:00:

      צטט: עורכת ספרותית 2010-03-04 13:08:18

      צטט: Design4U 2010-03-04 12:51:54

      צטט: עורכת ספרותית 2009-01-25 12:15:14

      צטט: da vinci 2009-01-25 12:06:51

      התכוונתי מטאפורית לזה שאולי הוא חושב עדיין על זה, ובכל פעם דוחה מחדש...

      הנוחם שמספקת המחשבה כי ניתן תמיד לחתוך מהחיים אל המנוחה הנכונה, מקנן ברבים מאיתנו.

      אבל לפעמים על החבל הדק שבין הכן ללא - ניתנת לעוברי אורח ההזדמנות לתת יד שתחזיר את שיווי המשקל (גם אם לא תסיט את ההולך על החבל הדק מהחבל שלו).

      התערבות במצב אובדני היא חובה אנושית מהדרגה הראשונה לא עניין של בחירה. נדמה לי שכך גם החוק רואה את הדברים לא רק  המוסר. את הנוחם שמספקת המחשבה כי ניתן תמיד לחותוך מהחיים למנוחה הנכונה (והסופית), רואה רק אדם שרואה בהתאבדות אופציה, כלומר, אדם דיכאוני קליני, אין זו אפשרות שעולה לרוב אצל אדם בריא ומאוזן בנפשו.

      נכון, יש מצב שבו האדם ההולך על החבל הדק עדיין מתחבט עם שאלת ה"להיות או לחדול", מה שקורה לו פיזית ונפשית ובאותה עת

      זהו זמן ההתערבות הרצוי (אם לא ניתן היה לאבחן זאת קודם) ואז לקחת לו את היד ולהוביל אותו לנקודת אור.

       ובכל זאת תעלה השאלה - האם התערבות היא פנייה ל"גורמים מוסמכים"?

      האם יש לנו זכות לצאת למלחמה פרטית על חייו של מישהו מבלי ליידע את סביבתו ואנשי מקצוע שזו התמחותם?

       התערבות היא קודם כל מעורבות. השיקול אם לעשות את זה רישמי או להשתמש בכלים שרכשנו בחיים, הוא שיקול לגופו

       של עניין. בגדול, נראה לי שגם אם מביאים לידיעתו של "גורם מוסמך" את המקרה, אל לו למתערב שיצר את הקשר עם האיש

       האובדני  לצאת מיד מהתמונה. זה עניין של אחריות מוסרית כלפיו.

       

        4/3/10 13:08:

      צטט: Design4U 2010-03-04 12:51:54

      צטט: עורכת ספרותית 2009-01-25 12:15:14

      צטט: da vinci 2009-01-25 12:06:51


      התכוונתי מטאפורית לזה שאולי הוא חושב עדיין על זה, ובכל פעם דוחה מחדש...

      הנוחם שמספקת המחשבה כי ניתן תמיד לחתוך מהחיים אל המנוחה הנכונה, מקנן ברבים מאיתנו.

      אבל לפעמים על החבל הדק שבין הכן ללא - ניתנת לעוברי אורח ההזדמנות לתת יד שתחזיר את שיווי המשקל (גם אם לא תסיט את ההולך על החבל הדק מהחבל שלו).

       

      התערבות במצב אובדני היא חובה אנושית מהדרגה הראשונה לא עניין של בחירה. נדמה לי שכך גם החוק רואה את הדברים לא רק  המוסר. את הנוחם שמספקת המחשבה כי ניתן תמיד לחותוך מהחיים למנוחה הנכונה (והסופית), רואה רק אדם שרואה בהתאבדות אופציה, כלומר, אדם דיכאוני קליני, אין זו אפשרות שעולה לרוב אצל אדם בריא ומאוזן בנפשו.

      נכון, יש מצב שבו האדם ההולך על החבל הדק עדיין מתחבט עם שאלת ה"להיות או לחדול", מה שקורה לו פיזית ונפשית ובאותה עת

      זהו זמן ההתערבות הרצוי (אם לא ניתן היה לאבחן זאת קודם) ואז לקחת לו את היד ולהוביל אותו לנקודת אור.

       

       ובכל זאת תעלה השאלה - האם התערבות היא פנייה ל"גורמים מוסמכים"?

      האם יש לנו זכות לצאת למלחמה פרטית על חייו של מישהו מבלי ליידע את סביבתו ואנשי מקצוע שזו התמחותם?

       

        4/3/10 12:55:

      צטט: צופל 2010-01-22 11:16:31


      הפוסט הזה נגע בשירי האלמותי "רגע של שפיות חסר תקדים"

       

      "ברגע של שפיות חסר תקדים

      בשנייה מיחדת, כששום רעל לא הקציף את מוחי

      חשבתי לעצמי

      למה לא ללכת קיבינימט

      הכל היה מוכן:מזרק, סיגריות, כדורים

      אלא מה,

      פתאום צלצל הטלפון

      אמרת שתבואי

      למצוץ לי"

       חחח

      כן. זאת התשובה הנכונה: כוח החיות.

       

        4/3/10 12:51:

      צטט: עורכת ספרותית 2009-01-25 12:15:14

      צטט: da vinci 2009-01-25 12:06:51


      התכוונתי מטאפורית לזה שאולי הוא חושב עדיין על זה, ובכל פעם דוחה מחדש...

      הנוחם שמספקת המחשבה כי ניתן תמיד לחתוך מהחיים אל המנוחה הנכונה, מקנן ברבים מאיתנו.

      אבל לפעמים על החבל הדק שבין הכן ללא - ניתנת לעוברי אורח ההזדמנות לתת יד שתחזיר את שיווי המשקל (גם אם לא תסיט את ההולך על החבל הדק מהחבל שלו).

       

      התערבות במצב אובדני היא חובה אנושית מהדרגה הראשונה לא עניין של בחירה. נדמה לי שכך גם החוק רואה את הדברים לא רק  המוסר. את הנוחם שמספקת המחשבה כי ניתן תמיד לחותוך מהחיים למנוחה הנכונה (והסופית), רואה רק אדם שרואה בהתאבדות אופציה, כלומר, אדם דיכאוני קליני, אין זו אפשרות שעולה לרוב אצל אדם בריא ומאוזן בנפשו.

      נכון, יש מצב שבו האדם ההולך על החבל הדק עדיין מתחבט עם שאלת ה"להיות או לחדול", מה שקורה לו פיזית ונפשית ובאותה עת

      זהו זמן ההתערבות הרצוי (אם לא ניתן היה לאבחן זאת קודם) ואז לקחת לו את היד ולהוביל אותו לנקודת אור.

       

        27/1/10 08:52:

      שאפו ...:) מקורי וחכם

        22/1/10 11:16:


      הפוסט הזה נגע בשירי האלמותי "רגע של שפיות חסר תקדים"

       

      "ברגע של שפיות חסר תקדים

      בשנייה מיחדת, כששום רעל לא הקציף את מוחי

      חשבתי לעצמי

      למה לא ללכת קיבינימט

      הכל היה מוכן:מזרק, סיגריות, כדורים

      אלא מה,

      פתאום צלצל הטלפון

      אמרת שתבואי

      למצוץ לי"

        3/1/10 17:35:

      אין ספק שהחלטה קשה נפלה עלייך מחד

      ומאידך בחרת רעיון אמיץ עם כוונה רעיונית

      בונה ורגישה ,יפה לך

      אומרים שאם אתה הולך להתפלל לגשם שיבוא

      אז קח איתך מיטריה ..

      ויש גירסה למתאבד החובב ..

      אם אתה רוצה לירות תירה אל תאיים

      ואת בחרת מהראשונה ומעלה

      כנראה שהיית טובה מספיק כך שהוא הבין

      שלמה למות? עכשיו הוא יכול אפילו עוד ספר

      ....זה בשביל האופטימיות

      מנסיוני אני יודע איזו מטלה לקחת על עצמך

      ועל זה כולנו נוריד את הכובע ומי שלא

      אז גם הוא לא יגמור את שורותיו האחרונות

      תודה לך על פוסט רגיש וחושב  (-:

        16/12/09 22:54:

      צטט: כוונות-אמיר 2009-12-16 20:50:20


      במקומך, אם הוא היה נפטר מן העולם לפני שמלאכת כתיבת הספר הייתה נשלמת - הייתי מרגיש אשם גדול.

      אומנם רצונו למות דרוש היה בירור, אך רצונו כבודו.

      זכית להגשים את משאלת חייו האחרונה שהייתה חשובה לו, כנראה.

      זכיתם שניכם שהיא לא התמלאה. על זה נאמר: שיתמלאו משאלות ליבנו לטובה - לא כל משאלות ליבנו הן באמת לטובתנו.

      אבל עדיין: מי אנו שנשפוט?

      אבא שלי, ז"ל, חלה בסרטן סופני. הוא התחנן לחזור הביתה, כשהיה חלש מאוד וימיו ספורים.

      הרופאים המליצו שלא.

      נלחמתי בהם שכן.

      בבית היה יומו מהטובים שחווה. הוא אכל, צחק, נהנה.

      והלך לישון.

      בבוקר איבד הכרתו.

      ראיתי חבילת כדורי שינה ריקה מונחת ליד מיטתו.

      סוד גדול לקח איתו, אבל הבעת פניו הייתה מוזרה מאוד יחסית לאדם מחוסר הכרה:

      הוא שכב דומם בחיוך.

      ואני חייכתי אליו, חייכתי ובכיתי.

      והנה אני בוכה עד היום (ומחייך בשבילו)

       

       

       

       טוב עשית, אני חושבת, שנלחמת להגשים את משאלתו האחרונה ואפשרת לו ללכת בחיוך.

       

        16/12/09 20:50:


      במקומך, אם הוא היה נפטר מן העולם לפני שמלאכת כתיבת הספר הייתה נשלמת - הייתי מרגיש אשם גדול.

      אומנם רצונו למות דרוש היה בירור, אך רצונו כבודו.

      זכית להגשים את משאלת חייו האחרונה שהייתה חשובה לו, כנראה.

      זכיתם שניכם שהיא לא התמלאה. על זה נאמר: שיתמלאו משאלות ליבנו לטובה - לא כל משאלות ליבנו הן באמת לטובתנו.

      אבל עדיין: מי אנו שנשפוט?

      אבא שלי, ז"ל, חלה בסרטן סופני. הוא התחנן לחזור הביתה, כשהיה חלש מאוד וימיו ספורים.

      הרופאים המליצו שלא.

      נלחמתי בהם שכן.

      בבית היה יומו מהטובים שחווה. הוא אכל, צחק, נהנה.

      והלך לישון.

      בבוקר איבד הכרתו.

      ראיתי חבילת כדורי שינה ריקה מונחת ליד מיטתו.

      סוד גדול לקח איתו, אבל הבעת פניו הייתה מוזרה מאוד יחסית לאדם מחוסר הכרה:

      הוא שכב דומם בחיוך.

      ואני חייכתי אליו, חייכתי ובכיתי.

      והנה אני בוכה עד היום (ומחייך בשבילו)

       

       

       

        12/12/09 23:05:

      אכן מצאת את שביל הזהב....

       

      *

      הסיפור מסקרן ומעלה דילמה אמיתית וקשה.

      תרגום ועריכה לשונית

        26/11/09 18:21:

      צטט: da vinci 2009-01-25 11:55:40


      ואותי משום מה מטרידה השאלה הלא רלוונטית: האם גם היום הבית שלו עדיין מסודר?

      מצויין!

      :)))

       

      הסיפור הזה הרגיש כמו "ביס".

       

       

        7/11/09 14:48:

      *

      אפשרויות רבות לנתינה

        7/10/09 09:18:
      מצד אחד סיפור מעניין מאוד ומצד שני מעורר מחשבה.
        1/10/09 23:40:


      אף ספר לא ממש מגיע אל סיומו...

      והחיים?

      מגלגול לגלגול

      לומדים

      לדפדף.

        29/9/09 11:39:


      זה מה שנקרא ..

      עידוד קרי(ע)אה...

        29/9/09 11:26:

      צטט: aniamos 2009-09-29 11:05:37

      ת'אמת שלא היה חסר שגם אני אקפוץ השבוע מאיזה מגדל ...

      את יודעת איך סבלתי ...היות ולא טיפלתי בשינים כראוי...

      אז הם שלחו ..כמה ''נמרים'' שזה ראשי תיבות של (נודניקים מדרגה ראשונה)...

      להציק לי...ואיך שהם  הציקו...שכבר כמעט גרמו לי לכתוב...צוואה...

      אז זהו שלא הספקתי כי בדיוק ..את יודעת...אשתי צילצלה ואמרה ש...

      את יכולה אולי לסיים ת'סיפור.........מופתע

       

       

       מה כבר היא יכולה לומר?

      - בוא להוריד את הזבל, אין לי מושג איפה חדר האשפה.

      - הבטחת שתפתח את הסתימה בכיור לפני שאתה קופץ!

      - אל תקפוץ על ההזדמנות הראשונה. אולי יש מגדל גבוה יותר.

       

        29/9/09 11:05:

      ת'אמת שלא היה חסר שגם אני אקפוץ השבוע מאיזה מגדל ...

      את יודעת איך סבלתי ...היות ולא טיפלתי בשינים כראוי...

      אז הם שלחו ..כמה ''נמרים'' שזה ראשי תיבות של (נודניקים מדרגה ראשונה)...

      להציק לי...ואיך שהם  הציקו...שכבר כמעט גרמו לי לכתוב...צוואה...

      אז זהו שלא הספקתי כי בדיוק ..את יודעת...אשתי צילצלה ואמרה ש...

      את יכולה אולי לסיים ת'סיפור.........מופתע

       

       

        28/9/09 14:52:

      מרתק! גם הסיפור וגם הדיון.
        27/8/09 13:47:

      צטט: סנקה 2009-08-27 09:05:17

      מאד מעניין,

       

      כמי שעובד בין היתר עם אנשים מבוגרים (שאינם אובדניים) גיליתי שרבים פוחדים להעלות את קורות חייהם על הכתב כי מרגישים שבכך יצרו את ההזדמנות לעזוב את העולם, הם פוחדים מהספר האחרון.

      אגב באותו הקשר אבל אחרת, סוקרטס אבי הפילוסופיה כפי שאנו מכירים אותה סירב לכתוב, מעולם לא כתב דבר, הכתיבה כנראה נדמתה לו כהקפאה של משהו דינמי שאינו חי.

      מזלנו שתלמידו אפלטון כתב, אחרת לא היינו יודעים שהיה איש מדהים כזה, ולא היינו נבנים מהתובנות העמוקות שלו

       

      הבחירה שלך בעיני הייתה נכונה ויפה, ומזכירה (זה כנראה מזכיר לי הרבה דברים) את שחרזדה שמאריכה את חייה ביום נוסף בכל פעם שמספרת בלילה סיפור נוסף.

       

      היית שחרזדה של העריכה

      יופי 

       

       

      לא בדיוק. שחרזדה ידעה שחייה תלויים בנביעת סיפוריה. כאן חייו של המספר תלויים בסכירת הסיפורים והטיית הזרם לאפיק חדש.

       פרט לכך, דברים של טעם כתבת. תודה.

        27/8/09 09:05:

      מאד מעניין,

       

      כמי שעובד בין היתר עם אנשים מבוגרים (שאינם אובדניים) גיליתי שרבים פוחדים להעלות את קורות חייהם על הכתב כי מרגישים שבכך יצרו את ההזדמנות לעזוב את העולם, הם פוחדים מהספר האחרון.

      אגב באותו הקשר אבל אחרת, סוקרטס אבי הפילוסופיה כפי שאנו מכירים אותה סירב לכתוב, מעולם לא כתב דבר, הכתיבה כנראה נדמתה לו כהקפאה של משהו דינמי שאינו חי.

      מזלנו שתלמידו אפלטון כתב, אחרת לא היינו יודעים שהיה איש מדהים כזה, ולא היינו נבנים מהתובנות העמוקות שלו

       

      הבחירה שלך בעיני הייתה נכונה ויפה, ומזכירה (זה כנראה מזכיר לי הרבה דברים) את שחרזדה שמאריכה את חייה ביום נוסף בכל פעם שמספרת בלילה סיפור נוסף.

       

      היית שחרזדה של העריכה

      יופי 

        25/8/09 09:40:

      כמו שאומרת אפרת בפורום תמיכה בקפה - אין בעד מה:)
        25/8/09 09:32:

      צטט: לא באה 2009-08-25 08:29:44

      פוסט חכם. אהבתי מאד.

       

      הכותרת, הבקשה שלו בעיני היא - קחי את הסולם כדי שאשאר על העץ (וההישארות תהיה בעלת משמעות כי שם לא אשב סתם, ייכתב ספר, ספר זה לא עמוד, זו לא חוברת, ספר, אולי יהיה בחלקים והמשכים של אותו אחד וארוך שלא תסתיים כתיבתו, מעבר לזה, שיהיה ערוך כמו שצריך עם חשיבה על כל מילה, לא משהו לזרוק לעולם ולברוח)  אבל שישאר קרוב כדי שאדע שתמיד אוכל לרדת.

       

      ואולי כל זה רק בעיני.

       יתכן. הספר במקרה הזה יכול לשמש סולם דו-צדדי - אל החיים או אל המוות.

      תודה על תגובתך.

       

        25/8/09 08:29:

      פוסט חכם. אהבתי מאד.

       

      הכותרת, הבקשה שלו בעיני היא - קחי את הסולם כדי שאשאר על העץ (וההישארות תהיה בעלת משמעות כי שם לא אשב סתם, ייכתב ספר, ספר זה לא עמוד, זו לא חוברת, ספר, אולי יהיה בחלקים והמשכים של אותו אחד וארוך שלא תסתיים כתיבתו, מעבר לזה, שיהיה ערוך כמו שצריך עם חשיבה על כל מילה, לא משהו לזרוק לעולם ולברוח)  אבל שישאר קרוב כדי שאדע שתמיד אוכל לרדת.

       

      ואולי כל זה רק בעיני.

        15/8/09 09:10:


      להרבה מאד (בעצם כמעט לכולם) אין שום אפשרות לדעת כיצד הם גרמו למישהו למות או לחיות (אני לא מדבר על הורים ומנגד - רוצחים). אין ספק שמיליוני מעשים או אמירות לא מכוונים יוצרים מצבים שגורמים לאחרים למות או להמשיך לחיות. על זה כותבים המון ספרים.

      לך - היתה האפשרות להשפיע על מהלך חיים.

      "מילים עוזרות בכל".

        29/7/09 18:33:

      מעניין

      סיפור בתוך סיפור עם סימני שאלה,

      אהבתי

        18/7/09 22:19:


      נפלא

      הצלת נפש אחת בישראל

      והרי אומרים

      המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו

        5/6/09 16:11:

      חוויה יוצאת דופן,

      הצלחת להציל אדם וגם להראות לו שיש טעם בחייו,

       

      יפה! 

        19/5/09 18:23:


      כל פעם הוא מציב לעצמו מטרה חדשה ודוחה את הקץ....

      נהניתי לקרוא

        10/5/09 15:34:

      אם תרצו זהו סיפור על תושייה, נחרצות ודבקות במטרה -מקורי מבריק,סיפור אנושי רגשי עמוק......

       

      מעניין,המלמד בין השאר על כוחה של היוצרת!!!
        2/5/09 15:44:

      צטט: שלפ מעבדה חקלאית 2009-05-01 16:59:28

      לסייע

      לא להפנות גב

      לא בוחרים את 

       

      מילים נהדרות

      עודד יפה

       

       תודה, מזה זמן רב לא זכיתי לחיזוקים בניחוח מקטרת.

      לסייע

      לא להפנות גב

      לא בוחרים את 

       

      מילים נהדרות

      עודד יפה

        1/5/09 10:55:
      כתיבה יפיפיה, וסיפור מורכב. נהניתי. פשוט נהניתי. :)
        14/4/09 16:39:

      צטט: יהל1 2009-04-14 15:39:19


      שלום לך.

      קראתי . ואני מאד חלוק עם עצמי ...,איתך.... אבל......

      צריך הרבה כוח נפשי ואומץ כדי להשתתף במפעל חייו  האחרון לכאורה של "המתאבד" .

      נכון שבחירתו אינה סופית אך מתוך הנחה כי כן עשה זאת (על פי סיפורך) מכאן שאולי נתת לו כוחות נפשיים חזקים יותר בעזרתך לו לכתוב את ספרו האחרו ובכך לסיים את חייו.  

      אני מקווה שזה רק הבהיל אותו , (בשבילו , כן....)

      כתיבה חזקה על נושא חזק .

      בסה"כ עם כל המחלוקות . אהבתי את הרעיון.

                                                                                                                   יהל .

       

       תודה. למיטב ידיעתי הוא עדיין עמנו, הוא וספרו הבלתי-גמור.

      (ובלי קשר - שם יפה יש לך...)

        14/4/09 15:39:


      שלום לך.

      קראתי . ואני מאד חלוק עם עצמי ...,איתך.... אבל......

      צריך הרבה כוח נפשי ואומץ כדי להשתתף במפעל חייו  האחרון לכאורה של "המתאבד" .

      נכון שבחירתו אינה סופית אך מתוך הנחה כי כן עשה זאת (על פי סיפורך) מכאן שאולי נתת לו כוחות נפשיים חזקים יותר בעזרתך לו לכתוב את ספרו האחרו ובכך לסיים את חייו.  

      אני מקווה שזה רק הבהיל אותו , (בשבילו , כן....)

      כתיבה חזקה על נושא חזק .

      בסה"כ עם כל המחלוקות . אהבתי את הרעיון.

                                                                                                                   יהל .


      כתוב יפה מאוד

       

      גם אני הייתי פועל כך. *

        4/4/09 00:32:

      כל יוצר חשוב לו בסיכומו לראות לשמוע ביקורת על יצירתו, הוא בחיים

      לא יתאבד לפני. השיגרה של המקצוע גברה אצלך בסופו של דבר,-גם

      את כנראה מתאבד בסתר. המתאבד שלך חי וקיים ובודאי ממשיך

      לשכנע אנשים בדרכו שלו לבצע את דחפיו.

        28/3/09 02:07:

      צטט: כש-רונית 2009-03-28 02:00:09


      ואוווווווווו

       

      עוד לא הספיקותי לעבוד על החומר

       

      המון מתרחש לו אצלי כרגע

       

      מבטיחה לידע אותך

       

      לילה טוב ממיאמי

       

      רונית

       

      (חיה עדיין)

       החיפזון מהשטן.

      העיקר שאת חיה מאוד.

       

        28/3/09 02:00:


      ואוווווווווו

       

      עוד לא הספיקותי לעבוד על החומר

       

      המון מתרחש לו אצלי כרגע

       

      מבטיחה לידע אותך

       

      לילה טוב ממיאמי

       

      רונית

       

      (חיה עדיין)

        28/3/09 01:46:


      אמיתי? שיקרי? לא מעניין,

      קראתי שזו התסמונת

      של גומרים אומר להתאבד

      להשאיר הכל נקי....והספר

      הוא מכתב פרידה אולי?...כתיבתך

      כחץ ללב.....ואני סקרן ומקווה שחי הוא

      כתיבה משכנעת בהחלט!

       

        22/3/09 02:16:

      צטט: ניומן 2009-03-22 02:08:48

      *

      אז מה איתי?

      גם אני רוצה לכתוב ספר אבל ראשון.

      איזו עצה?

       

      יהיה הרבה יותר פשוט אם תתחיל, נניח, בספר השלישי, ומשם תגלוש לראשון. 

        22/3/09 02:08:

      *

      אז מה איתי?

      גם אני רוצה לכתוב ספר אבל ראשון.

      איזו עצה?

        15/3/09 09:49:

      צטט: נועז גולן 2009-03-15 09:26:09

      צטט: עורכת ספרותית 2009-03-15 09:12:34

      צטט: נועז גולן 2009-03-15 08:57:06

      למה בעצם?

      למה לבחור במקומו?

      לחשוב שאת או מישהו אחר יודעים טוב ממנו,

      לעכב את מה שהוא מבקש,

      לחשוב שלא הגיע זמנו בעוד שהוא חושב שהגיע ודי לו.

      יש מידה של התנשאות במחשבה שמישהו יודע טוב ממני מה נכון לי.

      הוא לא ביקש שתעזרי לו למות,

      הוא ביקש לכתוב ספר...

       

       אכן, אני מאמינה שכל אדם רשאי לבחור מתי ללכת, אבל אילו היית עד לאדם המתכונן לקפוץ אל מותו מצוק, לא היית מנסה לעצור אותו כדי לספק לו שהות להרהור נוסף? לפעמים גם אדם בוגר יבחר בדרך הזאת כדי להפיק פרובוקציה, להימלט ממשבר זמני, או לזעוק לעזרה.

      אין דומה המשל לנמשל,

      קפיצה מצוק יכולה להיות פרי תכנון ויכולה להיות מעשה אימפולסיבי, תוצר של רגע רע...

      החלטה מודעת, תכנון, כתיבת ספר שאינה משהו של רגע נותנת לאדם שמולך מספיק זמן למחשבה חוזרת.

      עצם כתיבת הספר והמחשבות המלוות את הכתיבה יש בה סוג של טיפול עצמי.

      אם בסופו של תהליך זוהי בחירתו

      לא הייתי עומד בדרכו.

       

       אכן, כתיבת ספר היא גם תהליך של עיבוד. לעומד מהצד ניתנת האפשרות לבחון אם הרצון לסיים את הקדנציה בעולם הזה היא מחושבת, או נובעת מקושי או משבר. במקרה כזה, עזרה בצליחת המשבר יש בה כדי להשיב את טעם החיים.

       

        15/3/09 09:26:

      צטט: עורכת ספרותית 2009-03-15 09:12:34

      צטט: נועז גולן 2009-03-15 08:57:06

      למה בעצם?

      למה לבחור במקומו?

      לחשוב שאת או מישהו אחר יודעים טוב ממנו,

      לעכב את מה שהוא מבקש,

      לחשוב שלא הגיע זמנו בעוד שהוא חושב שהגיע ודי לו.

      יש מידה של התנשאות במחשבה שמישהו יודע טוב ממני מה נכון לי.

      הוא לא ביקש שתעזרי לו למות,

      הוא ביקש לכתוב ספר...

       

       אכן, אני מאמינה שכל אדם רשאי לבחור מתי ללכת, אבל אילו היית עד לאדם המתכונן לקפוץ אל מותו מצוק, לא היית מנסה לעצור אותו כדי לספק לו שהות להרהור נוסף? לפעמים גם אדם בוגר יבחר בדרך הזאת כדי להפיק פרובוקציה, להימלט ממשבר זמני, או לזעוק לעזרה.

      אין דומה המשל לנמשל,

      קפיצה מצוק יכולה להיות פרי תכנון ויכולה להיות מעשה אימפולסיבי, תוצר של רגע רע...

      החלטה מודעת, תכנון, כתיבת ספר שאינה משהו של רגע נותנת לאדם שמולך מספיק זמן למחשבה חוזרת.

      עצם כתיבת הספר והמחשבות המלוות את הכתיבה יש בה סוג של טיפול עצמי.

      אם בסופו של תהליך זוהי בחירתו

      לא הייתי עומד בדרכו.

       

        15/3/09 09:12:

      צטט: נועז גולן 2009-03-15 08:57:06

      למה בעצם?

      למה לבחור במקומו?

      לחשוב שאת או מישהו אחר יודעים טוב ממנו,

      לעכב את מה שהוא מבקש,

      לחשוב שלא הגיע זמנו בעוד שהוא חושב שהגיע ודי לו.

      יש מידה של התנשאות במחשבה שמישהו יודע טוב ממני מה נכון לי.

      הוא לא ביקש שתעזרי לו למות,

      הוא ביקש לכתוב ספר...

       

       אכן, אני מאמינה שכל אדם רשאי לבחור מתי ללכת, אבל אילו היית עד לאדם המתכונן לקפוץ אל מותו מצוק, לא היית מנסה לעצור אותו כדי לספק לו שהות להרהור נוסף? לפעמים גם אדם בוגר יבחר בדרך הזאת כדי להפיק פרובוקציה, להימלט ממשבר זמני, או לזעוק לעזרה.

        15/3/09 08:57:

      למה בעצם?

      למה לבחור במקומו?

      לחשוב שאת או מישהו אחר יודעים טוב ממנו,

      לעכב את מה שהוא מבקש,

      לחשוב שלא הגיע זמנו בעוד שהוא חושב שהגיע ודי לו.

      יש מידה של התנשאות במחשבה שמישהו יודע טוב ממני מה נכון לי.

      הוא לא ביקש שתעזרי לו למות,

      הוא ביקש לכתוב ספר...

        10/3/09 01:44:


      לילה טוב עורכת ספרותית

      אוף כמה אומץ צריך

      לא לא על המעשה עצמו

      אלה על החשיפה שלו

      למדתי ממך משהו

      שאקח איתי להמשך הדרך

      עשית אותי לגיבור

        9/3/09 23:19:

      "זו הייתה בקשתו....."

      הסיפור היפה הזה בסופו של  דבר מתחילתו , הוא סיפורה של הכותבת המתלבטת והאיש שרצה שיכתבו עליו ספר לקראת סוף חייו הוא המניע להתלבטותה. מעניין!

        21/2/09 14:06:


      סיפור יפה שהעלה בי תהיות איך אני הייתי נוהגת במקרה כזה.

      אחרי מחשבה החלטתי שהייתי עושה כמוך...

      כיכבתי,

      טלי

        21/2/09 12:47:

      צטט: shayerel 2009-02-21 06:17:19

      וואו

      כל הכבוד

      בחרת בדרך המציאות, בפשרה האולטימטיבית

      יש תמיד כאלה שיטענו מי את שתקבעי לאדם מתי למות

      אחרים רחמנים בני רחמנים  יטענו שהיית חייבת לדווח לרשויות שיסגרו אותו הסגר מונע

      ואת , פשוט נתת לו לחיות ולחוות

      תודה לך

       אכן, מבֵּין האנשים שנועצתי בהם, הרוב המכריע שלח אותי לדווח לרשויות ולעשות פּרסה. להעביר את הגחל הלוהט למישהו אחר בטרם תדבק בי אשמה נוראה.

       

        21/2/09 11:28:


      בחירה איכותית ונכונה. עכשיו אחרי שנים שהוא בחר בדרך החיים, תציעי לו לשוב ולסיים לכתוב את סיפור חייו.

       

      מזכיר לי את אבי ז"ל שבשנותיו האחרונות דאג לאסוף, לסדר, לסכם כל מה שעשה וביקש להוציא ספר.

      כתב, ערך, שינה, מחק. קנה מחשב, למד word, מחק בטעות את הכל, כתב מחדש, עבר גרסאות, קילל, שבר את הידיים ולבסוף כתב ספר.

      זה היה הפרוייקט האחרון של חייו.

      קשה להאמין איך התהליך החזיק אותו בחיים.

      עכשיו ילדי (כל אחד בתורו) קבלו לבר מצווה/בת מצווה ספר מסבא, בימי העצמאות ובספורי השורשים הם תמיד קוראים עמוד או פרק. ככה הם שומרים על המורשת, שואלים שאלות ולומדים להכיר את התקופה מזווית שלא לומדים בשום מקום.

       

        21/2/09 06:17:

      וואו

      כל הכבוד

      בחרת בדרך המציאות, בפשרה האולטימטיבית

      יש תמיד כאלה שיטענו מי את שתקבעי לאדם מתי למות

      אחרים רחמנים בני רחמנים  יטענו שהיית חייבת לדווח לרשויות שיסגרו אותו הסגר מונע

      ואת , פשוט נתת לו לחיות ולחוות

      תודה לך

        15/2/09 21:06:


      איזה פוסט מרגש!!!!!

      את כותבת כל כך יפה- נהניתי מאוד מהסיפור ומהכתיבה-

      יישר כוח!!!

        14/2/09 21:44:

      צטט: alxm 2009-02-14 21:09:17

      כתיבתך מדויקת ויפה .

      גירית סקרנותי ונשארתי אך עם סיפורך וללא סיפורו ...

      *

      שלמה

       

       אם יגיע אליך פעם סיפורו - נראה ששגיתי.

        14/2/09 21:09:

      כתיבתך מדויקת ויפה .

      גירית סקרנותי ונשארתי אך עם סיפורך וללא סיפורו ...

      *

      שלמה

        12/2/09 10:16:


      עשית מעשה אמיץ עם המון מחשבה ודעת וכמו שאמרו לפני כאן רבים במעשייך הגשת לו שהות נוספת למחשבה

      ואולי גם להקשבה. פוסט מרגש ומצמרר אשוב לככב.

        11/2/09 14:32:

      צטט: האדם השני 2009-02-10 15:52:27

      בקריאה שנייה מגיעים לך כמה כוכבים על השיקולים המוסריים וחשיפה (לצערי אוכל היום לתת לך רק אחד).

       

       תודה. נוכל לאזרח את גישתך גם הלאה ולהתחיל תמיד רק מהקריאה השנייה או השלישית.

        10/2/09 15:52:
      בקריאה שנייה מגיעים לך כמה כוכבים על השיקולים המוסריים וחשיפה (לצערי אוכל היום לתת לך רק אחד).
        9/2/09 17:18:

      צטט: תא בודד 2009-02-08 23:37:17

      הפעם תא בודד אינו מצטט משום שיש לצטט גם את העורכת וגם את אורלי ומפאת בינתו המגובלת (ביחד עם עצלות), הדבר קשה. איתכן הסליחה.

       

       תא בודד סבור שדבר לא מנע את מימוש חופש הבחירה. כפי שכתבו קודמיו, כאשר מישהו באמת רוצה לסיים את חייו, אין דבר שימנע ממנו לעשות כן. ההחלטה כנראה לא נפלה.

       

      למען ההגינות, יש לציין שבשעת משבר קשה, אולי אפילו על סף ההחלטה, תא בודד זעק את זעקתו. הוא צעק לכוון הנכון, כוון בו נמצאו אזנים קשובות ולב אוהב. הוא שמע מילים שהזכירו לו את מה שכל כך קל לשכוח לעיתים. את העובדה שהדברים אף פעם לא בדיוק כפי שהם נראים ושמעבר לראות המוגבלת מהמקום שבו הוא היה, יש עוד הרבה דברים שבאותו רגע הוא לא ראה.

       

      זה לא המזל שבזכותו תא בודד כותב היום את המשפטים האלו, אם לנסות להגדיר את הסיבה במילה אחת, תא בודד סבור שזו אהבה שבזכותה הוא כאן היום.

       

      תא בודד - אסיר תודה.

       

       אינך הראשון שהאהבה מצילה (או הורגת).

        8/2/09 23:37:

      הפעם תא בודד אינו מצטט משום שיש לצטט גם את העורכת וגם את אורלי ומפאת בינתו המגובלת (ביחד עם עצלות), הדבר קשה. איתכן הסליחה.

       

       תא בודד סבור שדבר לא מנע את מימוש חופש הבחירה. כפי שכתבו קודמיו, כאשר מישהו באמת רוצה לסיים את חייו, אין דבר שימנע ממנו לעשות כן. ההחלטה כנראה לא נפלה.

       

      למען ההגינות, יש לציין שבשעת משבר קשה, אולי אפילו על סף ההחלטה, תא בודד זעק את זעקתו. הוא צעק לכוון הנכון, כוון בו נמצאו אזנים קשובות ולב אוהב. הוא שמע מילים שהזכירו לו את מה שכל כך קל לשכוח לעיתים. את העובדה שהדברים אף פעם לא בדיוק כפי שהם נראים ושמעבר לראות המוגבלת מהמקום שבו הוא היה, יש עוד הרבה דברים שבאותו רגע הוא לא ראה.

       

      זה לא המזל שבזכותו תא בודד כותב היום את המשפטים האלו, אם לנסות להגדיר את הסיבה במילה אחת, תא בודד סבור שזו אהבה שבזכותה הוא כאן היום.

       

      תא בודד - אסיר תודה.

        8/2/09 17:24:

      צטט: אורלי פ 2009-02-08 17:20:53

      נתן לו ארכה.

       

       :-)

      תודה על התיקון, כבודה.

        8/2/09 17:20:
      נתן לו ארכה.
        8/2/09 17:06:

      צטט: אורלי פ 2009-02-07 09:01:42

      צטט: עורכת ספרותית 2009-02-07 01:05:10

      צטט: תא בודד 2009-02-06 17:33:03


      קצת מעניינת הדואליות. מצד אחד

       

      "האין זה מחובתי לדווח לרשויות על אדם שמתכנן להתאבד? "

       

      ומצד שני

       

      "אך בידינו הבחירה מתי למות."

       

      מנקודת מבטו של תא בודד, מעבר לסיפור המרגש, זו השאלה המהותית של הפוסט. לפני מספר שנים, תא בודד כתב משהו על זכות הבחירה הזאת. העיסוק בנושא באותו זמן, הגיע מהרגשה שתא בודד מיצא את החיים ואת מה שיש לחיים להעניק לתא בודד. המסקנה (המתבקשת, לפחות מנקודת המוצא אז), היתה שלכל אחד יש את הזכות לבחור, גם במוות. היום, נקודת המוצא שונה ועדיין, תא בודד עדיין סבור שלכל אחד יש את הזכות לבחור, גם לבחור לסיים את החיים.

       

      תא בודד - מאמין בחופש הבחירה

       

      החופש לבחור, תא בודד, בידינו, אבל לעתים קרובות יש מקום להתמקח ולהציב מכשולים בפני מי שבחר לסיים, ולו רק כדי שתהיה לו שהות להגיע נקודת זמן אחרת. לבחון שוב את בחירתו.

       

      צודקת. הן זה בדיוק מה שמוכיח נסיון חייו של תא בודד. לא ברור מה מנע בעבר מתא בודד לממש את חופש הבחירה שלו, בעת שסבר שהוא מיצה את החיים. אולם,  כיוון שזה היה עלול להיות בלתי הפיך, וכיוון שנקודת המוצא שלו השתנתה בינתיים, הרי שהוא בר-מזל על שניתן לו זמן נוסף לשוב ולהרהר בהחלטתו.

       

       ואולי לא המזל הוא שנתן לך ארכה.

        7/2/09 09:01:

      צטט: עורכת ספרותית 2009-02-07 01:05:10

      צטט: תא בודד 2009-02-06 17:33:03


      קצת מעניינת הדואליות. מצד אחד

       

      "האין זה מחובתי לדווח לרשויות על אדם שמתכנן להתאבד? "

       

      ומצד שני

       

      "אך בידינו הבחירה מתי למות."

       

      מנקודת מבטו של תא בודד, מעבר לסיפור המרגש, זו השאלה המהותית של הפוסט. לפני מספר שנים, תא בודד כתב משהו על זכות הבחירה הזאת. העיסוק בנושא באותו זמן, הגיע מהרגשה שתא בודד מיצא את החיים ואת מה שיש לחיים להעניק לתא בודד. המסקנה (המתבקשת, לפחות מנקודת המוצא אז), היתה שלכל אחד יש את הזכות לבחור, גם במוות. היום, נקודת המוצא שונה ועדיין, תא בודד עדיין סבור שלכל אחד יש את הזכות לבחור, גם לבחור לסיים את החיים.

       

      תא בודד - מאמין בחופש הבחירה

       

      החופש לבחור, תא בודד, בידינו, אבל לעתים קרובות יש מקום להתמקח ולהציב מכשולים בפני מי שבחר לסיים, ולו רק כדי שתהיה לו שהות להגיע נקודת זמן אחרת. לבחון שוב את בחירתו.

       

      צודקת. הן זה בדיוק מה שמוכיח נסיון חייו של תא בודד. לא ברור מה מנע בעבר מתא בודד לממש את חופש הבחירה שלו, בעת שסבר שהוא מיצה את החיים. אולם,  כיוון שזה היה עלול להיות בלתי הפיך, וכיוון שנקודת המוצא שלו השתנתה בינתיים, הרי שהוא בר-מזל על שניתן לו זמן נוסף לשוב ולהרהר בהחלטתו.

        7/2/09 01:05:

      צטט: תא בודד 2009-02-06 17:33:03


      קצת מעניינת הדואליות. מצד אחד

       

      "האין זה מחובתי לדווח לרשויות על אדם שמתכנן להתאבד? "

       

      ומצד שני

       

      "אך בידינו הבחירה מתי למות."

       

      מנקודת מבטו של תא בודד, מעבר לסיפור המרגש, זו השאלה המהותית של הפוסט. לפני מספר שנים, תא בודד כתב משהו על זכות הבחירה הזאת. העיסוק בנושא באותו זמן, הגיע מהרגשה שתא בודד מיצא את החיים ואת מה שיש לחיים להעניק לתא בודד. המסקנה (המתבקשת, לפחות מנקודת המוצא אז), היתה שלכל אחד יש את הזכות לבחור, גם במוות. היום, נקודת המוצא שונה ועדיין, תא בודד עדיין סבור שלכל אחד יש את הזכות לבחור, גם לבחור לסיים את החיים.

       

      תא בודד - מאמין בחופש הבחירה

       

      החופש לבחור, תא בודד, בידינו, אבל לעתים קרובות יש מקום להתמקח ולהציב מכשולים בפני מי שבחר לסיים, ולו רק כדי שתהיה לו שהות להגיע נקודת זמן אחרת. לבחון שוב את בחירתו.

        6/2/09 17:33:


      קצת מעניינת הדואליות. מצד אחד

       

      "האין זה מחובתי לדווח לרשויות על אדם שמתכנן להתאבד? "

       

      ומצד שני

       

      "אך בידינו הבחירה מתי למות."

       

      מנקודת מבטו של תא בודד, מעבר לסיפור המרגש, זו השאלה המהותית של הפוסט. לפני מספר שנים, תא בודד כתב משהו על זכות הבחירה הזאת. העיסוק בנושא באותו זמן, הגיע מהרגשה שתא בודד מיצא את החיים ואת מה שיש לחיים להעניק לתא בודד. המסקנה (המתבקשת, לפחות מנקודת המוצא אז), היתה שלכל אחד יש את הזכות לבחור, גם במוות. היום, נקודת המוצא שונה ועדיין, תא בודד עדיין סבור שלכל אחד יש את הזכות לבחור, גם לבחור לסיים את החיים.

       

      תא בודד - מאמין בחופש הבחירה

        6/2/09 17:13:

      צטט: הקדרית 2009-01-27 06:19:02

      רובנו לא באמת בוחרים מתי למות.הרי המוות הוא איכשהו לפסוף די ספונטני.

      ואיכשהו אצל רובנו יש את הרצון הזה להשאיר משו אחרינו.

      באחד הספרים של פול אוסטר נתקלתי בזאת:להקים איזשהו עסק לכתיבת הביוגרפיה של כל אחד.

      כדי שאחרכ למשפחה ישאר משו..

       

      בסוף כולנו מתים ולא משאירים כלום.והמוות נהיה מקובע יותר מיום ליום ובמיוחד אחרי שאחרון הזוכרים אותנו גם מת.

       

      אכן כולם מתים בסוף (בכל אופן עדיין לא הוכח אחרת) אבל, לעניות דעתו של תא בודד, כל אחד משאיר אחריו משהו. ההשפעה שיש לכל אחד על האחר, לעיתים יותר ולעיתים פחות, הוא גם סוג של מורשת. אולי לא כתובה, אולי לא מתועדת אבל לא פחות חיה ונושמת מהמילה הכתובה.

       

      תא בודד - עדיין חי

        6/2/09 11:57:

      צטט: medad 2009-02-05 23:25:51


      בארגון שבו אני מתנדב שמענו הרצאה של אבשלום אליצור

      אדם מרתק ומיוחד במינו, אם מענין אותך תוכלי לקרוא בויקיפדיה עליו

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D_%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A8

       

      נושא ההרצאה

      מה תאמר לאדם שעל הגג

       

      http://www.psychom.com/forum.asp?id=36&article=1 

       

      מידד

       

       תודה.

        5/2/09 23:25:


      בארגון שבו אני מתנדב שמענו הרצאה של אבשלום אליצור

      אדם מרתק ומיוחד במינו, אם מענין אותך תוכלי לקרוא בויקיפדיה עליו

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D_%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A8

       

      נושא ההרצאה

      מה תאמר לאדם שעל הגג

       

      http://www.psychom.com/forum.asp?id=36&article=1 

       

      מידד

        5/2/09 06:58:

      לי זה הזכיר את אלף לילה ולילה כאותה שחרזדה לכותב/ לספר סיפורים שדוחים את הקץ כתוב יפה


      ליונה שלום

       

      חזרתי אליך.

       

      כשספרתי לההוא על הרשימה הזו שלך הוא אמר: ככה כותבים!

      עכשיו הכתיבה הזו שלך מהווה בשבילי מודל.

      לא חזרתי עד עכשיו כי תמיד יש דברים דחופים.

       

                                          ימים טובים

        3/2/09 20:39:

      איזה אומץ לבחור בכזו אחריות... שאפו.
        31/1/09 16:23:

      צטט: צפוןגולי 2009-01-31 15:15:57


      זה מה שאמר לי המ"ול: "זה התאבדות להוציא ספר"...אז קניתי אחד.

       ככל שתקנה יותר - יפחת הסיכון.

       

        31/1/09 15:15:

      זה מה שאמר לי המ"ול: "זה התאבדות להוציא ספר"...אז קניתי אחד.
        31/1/09 13:59:

      צטט: avity 2009-01-31 13:13:35

      לפעמים כשאין פחד אין מעצורים

      אין מה להפסיד , יוצאים הדברים הכי אמיתיים הכי מרתקים

       

       הפחד, יצא לו שם רע, ולא תמיד בצדק.

        31/1/09 13:13:

      לפעמים כשאין פחד אין מעצורים

      אין מה להפסיד , יוצאים הדברים הכי אמיתיים הכי מרתקים

        29/1/09 08:28:

      צטט: בועז22 2009-01-29 08:18:04


      והספר?

       

       נגנז בטרם הושלם.

      אלא אם כן...

        29/1/09 08:18:

      והספר?
        28/1/09 01:43:


      להתאבד... בעבר גם אני רציתי.

      עכשיו אני לפרסם ספר בלי להתאבד, אף אחד לא עוזר לי. זועף

        27/1/09 18:34:

      צטט: ג'ו הרעב 2009-01-27 11:16:54


      החלטתי לכתוב ביוגרפיה המסכמת את חיי ופועלי.

      זה יהיה הדבר הראשון שאעשה, מיד אחרי שאמות.

       

       

      חכה להספדים עליך, תוכל לגנוב מהם חומרים לביוגרפיה.

      מה שמעלה את השאלה הבאה: האם זה יחשב לפלגיאט לגנוב ממי שמתבסס על חומרים שלך? 

        27/1/09 12:51:

      צטט: ג'ו הרעב 2009-01-27 11:16:54


      החלטתי לכתוב ביוגרפיה המסכמת את חיי ופועלי.

      זה יהיה הדבר הראשון שאעשה, מיד אחרי שאמות.

       

       

       מצוין, אבל אל תוותר על השלב הנוכחי, של איסוף חומרים.

        27/1/09 11:16:


      החלטתי לכתוב ביוגרפיה המסכמת את חיי ופועלי.

      זה יהיה הדבר הראשון שאעשה, מיד אחרי שאמות.

       

        27/1/09 10:17:

      צטט: הקדרית 2009-01-27 06:19:02

      רובנו לא באמת בוחרים מתי למות.הרי המוות הוא איכשהו לפסוף די ספונטני.

      ואיכשהו אצל רובנו יש את הרצון הזה להשאיר משו אחרינו.

      באחד הספרים של פול אוסטר נתקלתי בזאת:להקים איזשהו עסק לכתיבת הביוגרפיה של כל אחד.

      כדי שאחרכ למשפחה ישאר משו..

       

      בסוף כולנו מתים ולא משאירים כלום.והמוות נהיה מקובע יותר מיום ליום ובמיוחד אחרי שאחרון הזוכרים אותנו גם מת.

       

      את ספרה העשירי הקדישה סבינה דורפמן לסיפורה האישי. היא כותבת שם:

       

      "אני מאמינה במילה כתובה. החיים נגמרים במוות, ומה נשאר אחריו? הירושה שתחולק בין צאצאיו של המת? כל זה ייעלם ויישכח עם הזמן, אך המילה הכתובה תישאר. גם אם יקראו בספר רק פעם אחת, אבל לא יזרקו אותו לזבל, בכל פעם שיסדרו את הספרייה יורידו את האבק שהתיישב עליה ויחליטו להוציא משימוש מספר ספרים בשל הצפיפות, אך הספר של אדם יקר במשפחה יישאר. קורות חייו וחיי משפחתו בעבר, יעברו מדור לדור, עד איזה דור אינני יודעת. אולי יספרו פעם על סבתא של סבתא, ולמה בעצם איכפת לי שיזכרוני? אין לי הסבר."

        27/1/09 06:19:

      רובנו לא באמת בוחרים מתי למות.הרי המוות הוא איכשהו לפסוף די ספונטני.

      ואיכשהו אצל רובנו יש את הרצון הזה להשאיר משו אחרינו.

      באחד הספרים של פול אוסטר נתקלתי בזאת:להקים איזשהו עסק לכתיבת הביוגרפיה של כל אחד.

      כדי שאחרכ למשפחה ישאר משו..

       

      בסוף כולנו מתים ולא משאירים כלום.והמוות נהיה מקובע יותר מיום ליום ובמיוחד אחרי שאחרון הזוכרים אותנו גם מת.

        27/1/09 01:58:

      צטט: האדם השני 2009-01-27 01:37:27

      זה וידוי לשם הטהרות מתחושת עוול על החלטה מוטעית והולכת שולל (היית צריכה לקבל את הצעתו במלואה או לדחות אותה בשלמותה. מקווה שנפטרת מחולשת הרצון לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, גם כשפג תוקף הבליסה שלה)?  

      הרוצים ללכת בדרך כל בשר - קרוב לוודאי שימצאו את דרכם.

      אם הציבו לעצמם עוד תחנות בדרך, כל העומד בהן יכול להושיט להם יד, או להימנע מכך.

       

        27/1/09 01:37:
      זה וידוי לשם הטהרות מתחושת עוול על החלטה מוטעית והולכת שולל (היית צריכה לקבל את הצעתו במלואה או לדחות אותה בשלמותה. מקווה שנפטרת מחולשת הרצון לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, גם כשפג תוקף הבליסה שלה)?  
        27/1/09 01:24:


      יש האומרים שהמרחק בין הרצון למות/להתאבד לבין המעשה רחוק יותר מהמרחק בין ריקוד עם נערת חלומותיך שבדיוק נקעה את הרגל.

      יפה עשית אבל כנראה שהוא לא באמת באמת רצה להתאבד. מצד שני.. לעולם לא נדע... לכן - יפה עשית .

      וזהו.

        26/1/09 23:23:


      הדילמה לכאורה הייתה מאוד קשה,

      אך תגובתך והחלטתך הייתה גאונית בפשטותה,

      בחרת את שביל הזהב ותרמת מעבר למקצועיות שבך,

      את האנושיות שבתוכך..

        26/1/09 20:46:

      צטט: צופית ש. 2009-01-26 20:16:44


      כמה סיקרן אותי לשמוע על תהליך הכתיבה.

      כמה סיקרן אותי לשמוע על תגובות הנבחר.

      כמה סיקרן אותי לקרוא אותך!

      אני חושבת שאת בהחלט יכולה להתיישב

      ולשחרר תכנים משלך!

       תודה לך, אבל אם אשב ואשחרר תכנים משלי, מי יביא בינתיים לחם הביתה?

       

        26/1/09 20:31:

      מוקסם.

        26/1/09 20:16:


      כמה סיקרן אותי לשמוע על תהליך הכתיבה.

      כמה סיקרן אותי לשמוע על תגובות הנבחר.

      כמה סיקרן אותי לקרוא אותך!

      אני חושבת שאת בהחלט יכולה להתיישב

      ולשחרר תכנים משלך!

        26/1/09 11:09:

      צטט: צפל 2009-01-26 10:46:13


      אין מצב שאהיה במצבו, מעולם לא התחלתי את ספרי הראשון........

       אם כך - אתה מחוסן.

       

        26/1/09 10:46:

      אין מצב שאהיה במצבו, מעולם לא התחלתי את ספרי הראשון........
        26/1/09 10:18:

      צטט: סיני חכם שני 2009-01-26 09:38:39

      חטפתי את הסיפור ישר בבטן. חזק וכואב.

       

      לגבי "אנשים חיים יכולים תמיד לדחות את הסדר לעת רצון, לא? "

      כנראה שיש בינינו כאלה שתמיד מוכנים לפלישתם של היורשים ולא רוצים להשאיר להם פינות אפלות.

       

      מכירה סיפור כזה מהחיים, אבל אם יכתב יהיה שייך  למחלקת הפיליטונים.

       

       פה את כבר נכנסת לסיפורה של אותה אם פולנייה המנחה את בנה לצאת מהבית תמיד עם תחתונים נקיים, כי תמיד יתכן  שיזדקק לאמבולנס.

      חטפתי את הסיפור ישר בבטן. חזק וכואב.

       

      לגבי "אנשים חיים יכולים תמיד לדחות את הסדר לעת רצון, לא? "

      כנראה שיש בינינו כאלה שתמיד מוכנים לפלישתם של היורשים ולא רוצים להשאיר להם פינות אפלות.

       

      מכירה סיפור כזה מהחיים, אבל אם יכתב יהיה שייך  למחלקת הפיליטונים.

        25/1/09 23:07:

      צטט: ארז צדוק 2009-01-25 19:00:15

      זה נראה לי אחלה נושא לספר...

       

       בבקשה - הרם את הכפפה. אני מפנה את השטח.

        25/1/09 21:50:

      שלום יונה

      אחרי שזיהיתי אותך קיבלתי הזדמנות להחזיר לך: סוף סוף משהו מרענן ב'קפה'. גם הפוסט וגם הדיון בעיקבותיו...

      ותודה על הצעתך הנדיבה לניקוד. כשאצטרך אעתיק מהספר וכך גם אלמד.

      ערן

        25/1/09 21:31:

      צטט: סטמ 2009-01-25 19:45:54

      והספר? מה עלה בגורלו? האם סיימתם את כתיבתו?

       

       ודאי שלא.

        25/1/09 21:03:

      אהבתי מאוד. מסקרן ומגרה.

      שןש

        25/1/09 19:45:

      והספר? מה עלה בגורלו? האם סיימתם את כתיבתו?

        25/1/09 19:14:
      נהניתי מאוד מספורך.  תודה.
        25/1/09 19:00:
      זה נראה לי אחלה נושא לספר...
        25/1/09 13:06:


      אל תידוגי לא ינום ולא ישן שוימר ישראל !

      מי שלא הבין, זה בארצישראלית עתיקה.

        25/1/09 12:16:

      צטט: ,תשוקי 2009-01-25 12:07:10

      צטט: da vinci 2009-01-25 11:55:40


      ואותי משום מה מטרידה השאלה הלא רלוונטית: האם גם היום הבית שלו עדיין מסודר?

      סליחה, השאלה בלתי רלוונטית לחלוטין...

      העומד לדיון הוא הסיפור כפי שנכתב והוצג כאן.

      גם האמיתות שלו אינה משנה לקביעת איכות הסיפור.

      שוקי

       

       תישאר כאן בסביבה, שוקי, אם לא קשה לך.

      בטח עוד אצטרך אותך.

        25/1/09 12:15:

      צטט: da vinci 2009-01-25 12:06:51


      התכוונתי מטאפורית לזה שאולי הוא חושב עדיין על זה, ובכל פעם דוחה מחדש...

      הנוחם שמספקת המחשבה כי ניתן תמיד לחתוך מהחיים אל המנוחה הנכונה, מקנן ברבים מאיתנו.

      אבל לפעמים על החבל הדק שבין הכן ללא - ניתנת לעוברי אורח ההזדמנות לתת יד שתחזיר את שיווי המשקל (גם אם לא תסיט את ההולך על החבל הדק מהחבל שלו).

       

        25/1/09 12:07:

      צטט: da vinci 2009-01-25 11:55:40


      ואותי משום מה מטרידה השאלה הלא רלוונטית: האם גם היום הבית שלו עדיין מסודר?

      סליחה, השאלה בלתי רלוונטית לחלוטין...

      העומד לדיון הוא הסיפור כפי שנכתב והוצג כאן.

      גם האמיתות שלו אינה משנה לקביעת איכות הסיפור.

      שוקי

        25/1/09 12:06:

      התכוונתי מטאפורית לזה שאולי הוא חושב עדיין על זה, ובכל פעם דוחה מחדש...
        25/1/09 12:05:
      אנשים חיים יכולים תמיד לדחות את הסדר לעת רצון, לא?
        25/1/09 11:55:

      ואותי משום מה מטרידה השאלה הלא רלוונטית: האם גם היום הבית שלו עדיין מסודר?
        25/1/09 11:26:

      ראשית כצפוי כתיבה אמינה ומעולה ובלתי נוזלת.

      וגם סיפור אנושי מקסים אשר הסגיר את עומק רגישותך

      איך אומרים הצרפתים ואחרים :  "שאפו" ענק

      ימים יפים ופוריים לך

      שוקי

       

      ארכיון

      פרופיל

      עורכת ספרותית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין