פוסטים אחרונים
- האם גם אתה זקוק לקהל ?(15 שורות על פסיכולוגיה והאח הגדול) 23/2/12
- להתפטר בשביל אהבת אמת 12/3/10
- לדבר מול קהל 11/2/10
- אין סודות בחברה 9/1/10
- האם רק משועממים צופים ב"אח הגדול"? 18/12/09
- תרופות אנטי דכאוניות 27/11/09
ארכיון
הישרדות- הפסיכולוגיה של ה"בלתי נסבלים"- מה מביא אדם להפוך להיות "בלתי נסבל" בעיני חבריו?
אדם חושף את עכוזו אל מול פניהן הנדהמות של בחורות תמימות, שרק ביקשו לתפוס מעט שמש? מה מביא אותו לעשות זאת?
למעשה, עכוזו של מאיר מ"הישרדות" נחשף אמש בפני כל האומה. בפוסט הקודם ( לקריאה לחץ כאן) התחלנו לדבר על מאיר , (הדמות בסדרה, ולא האדם האמיתי. עליו אי אפשר להגיד כלום) כאחד שנתפס בעיני הסביבה כ"בלתי נסבל". תארנו את המאפיינים של האנשים האלה. כעת אני רוצה לנסות להסביר מה מניע אותם להתנהג כפי שהם מתנהגים.
נראה לי שמשחקים כאן שני גורמים הפוכים. הראשון הוא הצורך להיות נאהבים. השני, כמה אירוני, הוא הצורך להיות דחויים.
הגורם הראשון הוא הצורך להיות נאהבים. ל"מאירים" יש חסך גדול בצרכים ראשוניים. הם לא קיבלו אותם מההורים באופן שמתאים להם ומספק אותם. הכוונה לצרכים של אהבה, חום, הרגעה, בטחון, הבנה, התפעלות ועוד. כל מה שתינוק וילד קטן צריכים, ולמעשה כל בן אדם צריך, גם מבוגר.
בגלל החסך יש להם צורך אדיר לקבל את כל זה מהסביבה, בעצם כמו רבים אחרים. אבל הדרך, שבה הם רוצים למלא את החסך העצום שלהם באהבה, אינה מתאימה להתנהגות של בן אדם מבוגר. זאת בניגוד לאנשים אחרים שמשלימים עם המציאות, ומבינים שהיא לא תמיד מספקת. אנשים אלה לומדים למצוא את הדרכים המתאימות לקבל אהבה.
ה"בלתי נסבלים" בעיני חבריהם לא מוכנים לעשות זאת. שוב ושוב באופן לא מותאם הם דורשים מהסביבה את מה שחסר להם. הם עסוקים בצרכים שלהם ולא רואים את האחר. הם דורשים זאת בקולניות, בעוצמה . יש להם אינספור דרכים לדרוש התייחסות ותשומת לב. ולאורך השנים הם הפכו למאוד מיומנים בכך. לעיתים הם עושים זאת באופן מאוד משעשע ומקסים .לעיתים הם מצליחים לשעשע רק את עצמם. כשהם לא מקבלים את תשומת הלב העצומה שדרושה להם, הם מתאכזבים, נעלבים וכועסים. למרות ההתנגדות שהם מעוררים, יש בעיני גם משהו מרגש בזה שהם לא מתייאשים, וממשיכים לקוות שמישהו, מתי שהוא, ייתן להם את מה שהם צריכים.
את הכמיהה לחום ואהבה אפשר לראות גם בדמותו של מאיר.הוא מספר איך הוא ישן "כפיות" עם אופיר בלילה הראשון, מה שמן הסתם מבטא את הצורך שלו בחום. (אני חושב שההומופוביה שלו והבהלה כשהבין שאופיר הוא הומו, קשורים לצורך הזה.) אחר כך הוא קורס מחולשה, ספק אמיתית ספק מזויפת. הוא מצפה שיטפלו בו, אבל חוץ ממיכל אף אחד לא נותן מענה לצורך. כשהוא עובר לקניבה, הוא הולך לדבר עם נתן ביחידות בין העצים. אז המצלמה תופסת אותו מחליק את ידו על זרועו השרירית של נתן, כנראה כדי לנקות אותה, אך אולי גם כאן יש ביטוי לצורך בחום ובמגע. בפרק האחרון הוא מרחיק לכת בזעקתו ליחס ותשומת לב, וחושף את עכוזו ברבים. אם תרצו, אפשר לקרוא לזה הפסיכולוגיה של העכוז.
הגורם השני שמשפיע על התנהגותם, הוא הצורך ההפוך. באופן פרדוקסאלי, יש ל"מאירים" גם צורך להיות דחויים. אני מניח שהצורך הזה יביא את מאיר להיות מודח בסופו של דבר מהמשחק.
מה מניע את הצורך הזה? החוויה של להיות דחויים ו"בלתי נסבלים" היא חוויה בסיסית של ה"מאירים" כבר מינקות. כבר כשהיו תינוקות הם קלטו מההורים שהצרכים שלהם לא לגיטימיים. ההורים לא נתנו מענה לצרכים שלהם, אך בנוסף הם שידרו לתינוק, שהוא לא בסדר שהוא מבקש. הוא תובעני מידי, הוא מהווה נטל ומועקה, ויש בו צדדים בלתי נסבלים.
החוויה של הדחייה חזרה שוב ושוב במהלך כל חייהם: בגן, בבית ספר, בצבא וכך הלאה. אני חושב שבתוך ה"מאירים" יש גם חלק שמזדהה עם הדוחים ומצדיק את הדחייה, שאותה חוו לראשונה מההורים. בתוכם יש קול קטן שמייצג את ההורים, קול שלא מוכן לקבל את הצרכים העצומים שלהם, שדוחה את החלקים הנזקקים, התלותיים.
הקול הזה לוחש באוזניהם, לפעמים צורח, שהם תובעניים בדרישותיהם, מעיקים, מוזרים ודוחים. כך הם הופכים "בלתי נסבלים" בעיני עצמם. הם לא מוכנים לקבל חלקים אלה בתוכם, וחושבים שהחלקים האלה הם מביישים, מגעילים, וראויים לגינוי. הם עצמם שונאים את החלקים שבתוכם.
ישנה אפשרות אחרת, והיא להתיידד עם החלקים האלה ולקבל אותם. אבל זה מפחיד מידי, זה דורש המון אומץ, חשיפה, תלות, ומאמץ נפשי. מתוך כך ה"מאירים" גורמים לסביבה לתת אישור לתפישה הדוחה והשונאת. שוב ושוב, בסיטואציות חוזרות ונשנות, הם מפעילים את הסביבה וגורמים לאנשים להגיב אליהם בדחייה ולא לסבול אותם. לשם כך הם לא מהססים להשתמש בפרובוקציות ומניפולציות שיגרמו לזולת לכעוס עליהם. כך הם מוכיחים לעצמם שהם אכן מוזרים, מגעילים, "דפוקים", "מופרעים" ובאופן כללי "בלתי נסבלים".
אם הם לא יקבלו לכך אישור מהסביבה, זה ידרוש מהם להתמודד עם השאלה : אולי אני יכול להתיידד עם החלקים האלה בתוכי במקום לדחות אותם? לכן הם ממחיזים בחוץ את הדרמה הפנימית שלהם. הם שונאים את החלקים האלה בתוכם, ובחוץ הם גורמים לכך שאנשים ישנאו אותם.
בטיפול פסיכולוגי קורה התהליך ההפוך . המטופל, בעזרת המטפל, מנסה להכיר בחלקים המוזנחים והשנואים, להתמודד איתם, ולהתיידד איתם.
האם מה שכתבתי מצלצל מוכר? מה זה מעורר בך? אתם מוזמנים להגיב.
פסיכולוג קליני | טיפול פסיכולוגי
|
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן מאיר הודח...
מבטיח להתייחס בפוסט הבא, שיעודכן מחר...
נו מית,
ראית מה היה ?
מאיר לוקה ביכולת לווסת כעסים.
בדיוק הטיפוס של המחקר
וכפי שצפיתי מאיר מסולק מהמשחק
זאת באמת שאלה מעניינת
מה המקור לאקסהבציוניזם
את מוזמנת לחלוק מנסיונך:)
סוג של אקסהביציוניזם.
הייתי נשואה לאחד כזה שסבל מהמחלה.
נעצר...נשפט...נאסר...נקנס...טופל........
לדעתי,
יש קשר ישיר בין האקסהביציוניזם לבית ממנו צמח האיש הזה.
ציפי אשכנזי.
מאיר אינו מתנהג בצורה מקובלת בלשון המעטה
יתכן ומדובר בחסר
יתכן ואין לו מה להציע וזו דרכו למשוך תשומת לב
על כל פנים זו התנהגות חריגה
ויתכן כי הכלל זה בוא שמסולק הפרק הבא
אני מטפל בגישה פסיכו-דינמית
מוצאה אמנם בפסיכו-אנליזה
אך מאז היא השתנתה לבלי הכר
ונראה שיש מרחק רב
בין איך שפרויד טיפל בזמנו לבין איך שאנחנו מטפלים היום
אולי שווה להקדיש בעתיד פוסט להבדלים בין שיטות הטיפול
עמית,
אתה עושה הבחנה בין תוקפנות ואגרסיה ?
האגרסיה ניתנת להיות נרכשת בעיקבות ארועי חיים למשל, ואז האדם הופך תוקפן.
להלן הסיפור מהאה ה 18 כמדומני, עובד במסילת הרכבת שמוט נכנס לו לראש וחדר לאונה הפרונטאלית, שכאמור אחראית על רגשות וויסות ולאחר הוצאת המוט הפך מאוד אגרסיבי ובלתי נסבל על הסובבים אותו.
כל העיניין הוא דחית סיפוקים יש המונים הלוקים בזה.
אז...אתה פסיכואנליסט
אם כך איפה האיד ואיפה האגו אצל המאירים ?
אז כמו שכתבתי כאן,
הוא הבין כנראה שזו דרך להשיג צומי מהצופים.
כמו משה מלצר חולון שדיבר בדיוק באותו אופן ואפילו ניתן לומר אותה אינטונציה.
אני מתייחס כאן לתגובה האחרונה של צילה...שכחתי לצטט :)תודה על התגובה :) זה אכן "מאיר" עיניים.
אבל גם כשהוא מדבר למצלמה השפה שלו גסה.
האמת שיש בניסוחים האלה גם משהו מאוד מיני.
אבל אני חושב שאתה צודק ,
בפוסט לא התייחסתי לתפיסה מאוד רווחת בפסיכולוגיה ובמדע
והיא שהתוקפנות היא דחף מולד, כמו גם המיניות אגב.
ופשוט יש אנשים שנולדו עם דחפים חזקים יותר
וממילא יותר קשה להם לשלוט בהם.
אני אדביק את התגובה שלי כאן:
YYY עמית,
הזכרת לי את המחקר שלי בתואר.
חקרנו, חברה ואני, את הקשר בין הattachment בגיל הינקות והילדות המוקדמת והיכולת לויסות כעסים בגיל מאוחר, הנבדקים היו בגילאים 30-60.
ברור שנמצא קשר מובהק.
הזכרת כאן שני נושאים שונים, הצורך להיות אהוד או מרגיז. אז אני מעזה מוסיפה את היכולת לויסות כעסים.
כשמאיר הלך "לגנוב" את האורז הוא התפרץ כהר געש, כאן בדיוק נכנס המחקר שלנו.
מאיר יותר מהכל קשה לו לווסת כעסים ולא קשור למוחצנות.
וזו אחת הסיבות המעוגנות בתוצאות ממחקר שנעשה לפני שנתיים
הי לכם,
אותי תפסה צורת ההתנסחות של מאיר במקרים מסויימים - אלימה משהו או מבטאת צורך בפורקן כלשהו.
למשל, בהזדמנות מסויימת הוא רצה (אני מצטט בערך, מהזיכרון): "לתפוס את האננס, לטחון אותו, לפרק אותו ולקרוע לו את הצורה".
ולא חסרות דוגמאות נוספות...
לדעתכם המאפיין הזה קשור בצורך הזה להיות אהוב/דחוי?
אכן, שיר נהדר
היו שנים שנאחזתי בזה ....
" שיש לכל זה טעם
גם כשהטעם תם "
אהבה
יחס
או איזשהו תיקון...
מילים: נתן זך
לחן: אילן וירצברג
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.
כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.
כולנו רוצים לתת
רק מעטים יודעים איך.
צריך ללמוד כעת
שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי פעם
לא ילקח לעולם.
שיש לכל זה טעם,
גם כשהטעם תם...
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד מאיר אור יום.
כולנו רוצים לאהוב,
כולנו רוצים לשמוח.
כדי שיהיה לנו טוב,
שיהיה לנו כח.
כמו שמש שזורחת...
מהשירים היפים והחזקים שנכתבו
אני חושב שמה שניסיתי להגיד
זה שכולנו זקוקים לאהבה
ושיש כל מיני דרכים לבקש אותה
נדמה לי שכול משתתף בתכנית מסוג זה חושף את עכוזו בפני האומה
באופן זה או אחר
האם ניתן לאפיין אנשים הבוחרים להחשף לציבור על המסך בכך שהם זקוקים לאהבה יותר מאחרים?
זאת באמת עוד דרך להסתכל על זה
שלוקחת אותנו לעולם קצת שונה
יש כאן לפחות שני אספקטים.
האחד היא בעית ההיתקשרות, יש מצב שלא היה לו קשר טוב ויציב עם הגורם המטפל, מעניין מה העבר שלו במשחה. כמו כן, הוא מוצג כעקר בית, אולי כך הוא מנסה לתקן את הטעויות שנעשו עימו...
אספקט נוסף הוא תיאורית האישיות של פרופ' שלמה שהם. הוא מתיחס לחוסר תיקשורת עם האם במיוחד ומשווה זאת לתיאורית השד הרע, מכנה זאת החור השחור ואנשים כלו חווים בעיות היתקשרות בבגרות ובעיות במציאת קשר מחייב והישארות בו.
פשוט צילה.
דון קישוט מגיע מהרצון לשנות את העולם.
ותודה
היי צילה/ דון קישוט
מה את מעדיפה?
אני מעריך את התגובות שלך
אני מסכים איתך גם פה
נראה שהיכולת של מאיר לווסת כעסים לא גבוהה
הוא לא למד להרגיע את עצמו
אולי כי לא היה מי שירגיע אותו כשהיה ילד
YYY עמית,
הזכרת לי את המחקר שלי בתואר.
חקרנו, חברה ואני, את הקשר בין הattachment בגיל הינקות והילדות המוקדמת והיכולת לויסות כעסים בגיל מאוחר, הנבדקים היו בגילאים 30-60.
ברור שנמצא קשר מובהק.
הזכרת כאן שני נושאים שונים, הצורך להיות אהוד או מרגיז. אז אני מעזה מוסיפה את היכולת לויסות כעסים.
כשמאיר הלך "לגנוב" את האורז הוא התפרץ כהר געש, כאן בדיוק נכנס המחקר שלנו.
מאיר יותר מהכל קשה לו לווסת כעסים ולא קשור למוחצנות.