בשעה טובה מסתיימת חגיגת הדמוקרטיה בבתי הספר, מאז ומתמיד היו הפאנלים ובחירות הדמה המתקיימים בבתי הספר לפני הבחירות אירוע מרתק המושך אליו פוליטיקאים ונוער.

לאחר שמיעת חברי הכנסת נהגו בני הנוער להצביע והתוצאות היו תמיד חיוביות מנקודת מבטה הצרה של מרצ .מאז ומתמיד נטה הנוער במדינת ישראל ימינה .תמיד הייתה גם תמיכה יפה למפלגות “סקסיות” כמו מרצ ובעבר “שינוי” ו “צומת“.

בשנים האחרונות הידרדרה תרבות הקשב של החברה הישראלית ואיתה הידרדר גם הקשב בקרב בני הנוער. כל מי שהופיע בשנים האחרונות בבתי הספר חש בשינוי לרעה ובחוסר ההקשבה של בני הנוער. ייתכן שחלק מההידרדרות נובע מתרבות הSMS, הטלוויזיה והמחשב הפוגעת ביכולת ההקשבה של כולנו.

השנה לאור (או נכון יותר לחושך) המלחמה, הטילים על הדרום וההרג בעזה נוטה הנוער עוד יותר ימינה. ההסתה של ישראל ביתנו כנגד אזרחי ישראל הערבים נקלטת היטב בקרב הנוער וההסתה הניאו פאשיסטית של ליברמן מנצחת בבתי הספר, החקירה נגדו אגב, רק תחזק אותו.

מפחיד.

ובאותו עניין : סיימתי בסוף השבוע את קריאת ספרה רב המכר של ויקטוריה היסלופ “הריקוד של סוניה” מחברת הספר “האי של סופיה”, הספר עוסק באיימי מלחמת האזרחים בספרד וניצחון הפאשיסטים. לא עלינו.