בטלוויזיה הפלסטינית יש גיבור חדש,נחול הדבור.

מלבד דמותו המעורפלת מינית,מקורותיו אף הם מעלים חשדות למעשים שאינם כדרך הטבע.

מי ששירת כתצפיתן בגבול הצפון ודאי נתקל באהבתם המוגזמת מעט של בני דודנו לחיות המשק. בואו נאמר שלמר בני שלזינגר

יש עוד הרבה ללמוד. בלשון המעטה.

אני לא יודע איך הדברים עובדים במוחו המעוות של מפיק התכנית,אבל ביקום שלי,דבור שהינו בן דוד של עכבר איננו דבר שרואים בעין יפה.  

בולדוג צרפתי עם כנפיים לעומת זאת,נשמע רעיון הרבה יותר טוב,אך לצערי נסיונות ההכלאה שלי נתקלו במחסום בעקבות נטייתה של הבולדוגית להתעלם מיפיו המוצהר של הברווז ולהתמקד יותר באיכויותיו הקולינריות. העובדה שהברווז היה חובב גדול של "כניסת המשרתים" (אם אתם מבינם למה אני מתכוון) אפשר שעזרה לה להגיע למסקנה זו.

ובנוגע לזה שהדבור המגודל מטיף לילדים קטנים ערכים כמו "איסתשהד" ו"שאהדה"?

אני רק מחייך באצילות פטרונית ומעביר הלאה.

אחרי הכל,

שלום עושים עם אוייבים.

לא ככה? 

נ.ב.

הבחור בחליפת הדבור הוא בטח מה-זה ילד כאפות. 100 שקל שהדבר הכי קרוב לחיי מין שיש לו זה להחליף חיתול לאחיין שלו.