אתמול זה קרה, שיחה מרתקת שהחלה כך:
"היא, הילדה הזו בת השלושים, יוצאת עם מישהו שיכול להיות אבא שלה". משפטים שכאלו שגורים בפי כולנו ואנו אפילו לא רואים ביניהם קשר אדוק.
עוד משפטים שמגיעים מתובנות דומות יכולים להיות גם:
"היא בחורה כל כך אינטליגנטית, מעם הספר ללא ספק והוא כולה קרא לאחרונה את מוסף הספורט שכוכביו הם...מה? מלמיליאן, עודד מכנס ואלי אוחנה מתוך גיליון חגיגי מעיצומן של שנות השמונים ההזויות? זה אפילו נחות יותר מ'עם הארץ' מעודכן".
או משפט אחר כ: "איזה מותק של בחור, משפחה טובה, בית טוב, מה הוא עושה עם ציפי הטרנסית שלפני עידן גואה היתה קלפטה מצוייה?....היא כבר תסובב אותו עד שיהפוך שווארמה על סטיק, מסכן, איך נפל...נסיך, נסיך, עד היום ידע רק גהות מהיום יהפוך בהשראתה לנסיך השפל".
יש עוד כמה וכמה שכאלו בלקסיקון, אבל אני חושבת שהבנתם כבר את הפרנציף.
הכותרת כאן היא הבעיה, כל הזמן כותרות, עלי כותרת, כותר ואפילו כאן בפוסט מבקשים ממני לפני הכל עוד בטרם חשבתי על מה אשרבט כאן, לחשוב על כותרת....די נמאס כבר, לא בא כותרות, לא אוהבת מיסגורים, אפילו את התמונות בבית אני משאירה נטורל על קנבס לא תחום ואם יוצאים קצת חוטי פשטן מהצדדים, מעולה, זה אותנטי.
וזהו אתמול המשפט הזה של 'בגיל אביה והיא כולה פרגית צעירה כבת שלושים'...ובסיומו תוספת של משפט המחץ שסטודנטים שנה א' בקורס מבוא לפסיכולוגיה בגרוש לומדים: "יש פה בעיה של דמות אב".
משהו גרם למזג הבעייתי שלי בלאו הכי להתעורר בסערה ולצעוק בשפת אבותיי ובעיקר אמהותיי: "גוועלד".
ואז זה יצא בשגר, מן הפעלה אוטומטית שכאשר היא נפתחת, איש לא יכול לעצור את הפרץ הזה:
"ואולי הבעיה היא לא בפער הגילאים של הזוג, אלא בחשיבה הזו שלנו שבנויה מתבניות מוכנות מראש? מה אתם מביאים לי עכשיו פרשנויות פסיכולוגיות של דמות אב ועוד, בשם האב ורוח הקודש?"
לא אב ולא נעליים, יש אהבה שלא קשורה בגיל לא? היא קשורה בחשיבה של ראיית האדם באשר הוא, יש כימייה? יש, יש חיבור? יש, יש אהבה? למה לא?
אז בואו נעשה סדר, מה היה לנו?
יש אנשים שמתקשים לצאת ממשבצת גם אם היא רק על גבי מדרכה במהלך משחק קלאס פשוט, יש אנשים שתיחום בעבורם איננו רק מושג של איפה עוברת הגדר החיה בין יוסי השכן המנגליסט לבין הכביסה עליה הוא מעשן את הקבבים וסיגרית הכאמל שהעניקה לו קול מאפרה... ויש את אלו שלהם משבצת מביאה קלסטרופוביה קשה ודורשת התרחבות של אמבה או אנשים שבעבורם 'שמיים' הם לא רק החלק האחרון בסירטוט משחק קלאס, אלא סוג של הרחבת גבולות שלא תשאיר אותם בתחושת חניטה מחשבתית.
איפה אתם עומדים?...שבו עדיף, הבאתי גם פיצוחים, יהיה שמח.
שבוע טוב
גלית
|
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אוי איזו תגובה מלבבת.
ישבתי וחייכתי לי למראה הפרקים שטרם נכתבו, כתוב מהר ...אבל מהר, לפחות רשום זכויות יוצרים זה ענק.
תפסתי אותך=קלטתי היטב.....
יום נהדר
גלית
ובלקסיקון המורחב שנה ב'
תפס פרגית - שיחק אותה
תפסה עשיר - שיחקה אותה
תפסה צעיר.....
המוטיב החוזר "תפס / שיחק" ידוע עוד מימי רומי העתיקה, בהם מי שלא תפס היטב ושיחק רע מצא את מותו בזירה.
מתוך הספר שמעולם לא נכתב "פרקים באנטי פסיכולוגיה תודעתית"
את כל התורה כולה אמרת כאן, כן הכל פרוץ במחשבה אין גבולות, שם אנו מפליגים בימים לא נגמרים.
אני רואה בזה חיוב, זהו הצ'ופצ'יק של הקומקום, שם בדיוק אפשר לפרוק הכל, אולי לא צריך לחפש אמת אחת...מה אולי? ברור, מי צריך? לא חושבת שיש הרבה דברים מוחלטים, אך הלכה למעשה אנו פועלים בהחלטיות מתוך כל כך הרבה סיבות, למשל התחשבות ביקרים לנו ואהבה כלפיהם, הגנה על עצמנו, השתייכות לקבוצת הזדהות זו או אחרת וזה רק קמצוץ
אחחחחח אוהבת את הדיונים איתך.
לא אתה ממש לא קרוב רחוק....את הרחוק אני מוציאה כאן מהמשוואה הזו, הוא לא רלוונטי מבחינתי.
חברתך
גלית ועזוב שכנים, זה סתם תיחום פיזי חסר חשיבות וערך.
זה מה שנקרא קרובים רחוקים. וחבל, באזורנו, שזה ככה.
אז ככה (למי שמורה המילה האחרונה?) - אם זה פעם ככה ופעם ככה, אז אולי סימן שאין אמת מוחלטת כאן. מה שעושה את הדברים להרבה יותר מסובכים, כי אין סרגל ללכת לפיו. ואם זה אכן לפעמים ככה ולפעמים ככה, אז בכלל...... אולי אפשר לסגל לעצמנו דרך מחשבה חדשה, מקורית, יציבה ? כלומר אולי אפשר לשחק קצת עם המודעות ודרך החשיבה לטובתנו?
יום נפלא גליתא עם כל הקטנטנים. חיבוקים לכוווווווולם :)
ע.
עוזי, מי שמנו לשפוט אף עצמנו באם נורמליים אנחנו, או א נורמליים.
אני חושבת שכל עוד אדם לא פסיכוטי, אז נורמה המבוססת על ערכים תרבותיים תמיד תהיה מדד שיפוטי ולמי בכלל זכות לקבוע מתוך איזו שהיא פטרונות אליטיסטית מי לחיוב ומי לשלילה, לכן ברור עוזי יקירי שאתה יודע היטב את התשובות ושכל תשובה שלא תהה, תשקף צד אחד צר....ועם זאת, כל כך צדקת, למה זה מרגיז לפעמים ולפעמים לא? כי אנו יצורים חברתיים שלפעמים שוכחים להתחשב קצת פחות בסובבים אותנו ולפעמים בהתקף אגואיזם שוכחים קצת יותר להתחשב בסובבים אותנו...לנצח נלך על חבל דק... ועכשיו אני חוזרת לשיממון של כתיבה מגמתית ומה זה לא בא לי...אבל הנה שבתי לשם, ע כ ש י ו
ערב נפלא ממני....זו שמטר ממך
גלית
לשלוח לך לינק למה שכתבתי על קורס בניסים? גררררררר....
זה הכל בראש שלך. שלי. שלנו.
תגידי, ולמה לפעמים זה מעצבן ולפעמים זה לא?
מזכיר לי קטע שכתבו ב-YNET. אני חושב שזה עדיין בדף הראשי, על אותו עפר שהתחתן עם החברה של הבת שלו. אז מתי זה אחלה ופותח אופקים חדשים ומחשבה מקורית, ומתי זה "פסיכי"?
מי קובע את הגבולות?
ולמה?
ומי קובע נורמות? את, הנורמלית, או מר נורמה האמורפי?