אני מסתכל עליה ולא מאמין.

מאיפה קיבלת ומה עשיתי שגרם לך להיות כזו?

היא אומרת לי שהיא רוצה לנסוע לפולין.

היא מסתכלת עלי.

במבט כזה, רציני. כאילו אני הילד הקטן והיא ההורה.

רק עכשיו יצאת לעולם. לפני רגע החזקתי אותך בבית חולים על הכתף.

לפני רגע זה היה שאמרת תוחיק במקום טוסיק.

כמה זה עולה אני שואל? ששת אלפים שקל. אבל אבא, אני אשלם חלק בעצמי.

אני עובדת ואני יכולה לשלם חלק בעצמי.

ומי בכלל אמר לך שאת צריכה ללכת לעבוד? אם חסר לך כסף למה את לא באה ומבקשת?

איפה למדת גם את זה? איפה למדת את כל הדברים האלה?

שלנסוע לפולין זה יותר חשוב מלשרוף ששת אלפים שקל באיזו נסיעה למשפחה בארה"ב.

איפה למדת שללכת לעבוד זה טוב? שאת צריכה להיות עצמאית.

למה את הולכת כל יום שישי למכור פרחים? (חוץ מזה כדי שיהיו לי מלא פרחים בבית?)

ואחרי זה את עושה משמרת של שטיפת כלים.

אני חושב וחושב, מה זה היה שעשיתי – או שאמא שלה עשתה?

אני חייב לדעת מה זה היה, הדבר הזה שגרם לך להיות כזו. מה הסיבה לתוצאה הזו.

אני יודע, הצלחנו. אבל איך?