קשה דרכינו לפסגה
קלישאה זו מהווה לעיתים תמצית חייהן של הנשים בימינו. נשים לעיתים מאוד קרובות עומדות ומתנצלות. על מה? על כך שהן למעשה מנסות להשיג את מה שהטבע יעד להן?
הטבע האנושי אינו זהה לטבע עצמו. זאת מאחד והטבע האנושי טבוע בחינוך.
מערכות חינוך רבות מנסות את כוחן על מנת לאפשר לנו תהליך נתון של התייחסות אל חברה אנושית מסוימת. כל חברה מנסה לפתח לעצמה קהילה או חבר של אנשים שיש להם מכנה משותף אחד. בחברה אחת מקפידים על ערכים מסוג מסוים, כמו למשל כיבוד זקנים ואילו בחברה אחרת מקפידים על ערכים סביב רכוש וכך הלאה.
אולם, בעין בלתי מזוינת עולה כי כמעט כל החברות האנושיות מקפידות פחות על ערכים הקשורים בנשים. במילים אחרות, "הטבע של האישה", נחשב אצל כמעט כל החברות האנושיות כמשהו שהגבר צריך לשלוט עליו.
יש למעשה לפנינו שתי בעיות עיקריות: הבעיה הראשונה איך קורה מצב בו כמעט רק נשים עוסקות בחינוך ובכל זאת הגברים שולטים. הבעיה השנייה איך זה שנשים אינן מפרגנות כמעט זו לזו ומתייחסות אל עצמן כאל אויבים.
התשובה לשתי השאלות קשורה דווקא בויכוח הקיים על המושג טבען של נשים. מהו טבען של נשים? האם לנשים יש טבע "שונה" מגברים?
על פניו כולם יגידו בוודאי. אישה שונה מגבר בהרבה בחינות. ראשית דרך המחשבה שלהן שונה מאשר גברים. נקודות ההתייחסות שלהן שונות וכמובן סדרי העדיפויות שלהן שונה לחלוטין מגברים.
אבל האם באמת הטבע שלנו שונה?
בהנחה שהוא אכן שונה, הרי מין הסתם כל הנשים היו צריכות להתנהג באורח זהה. הינו, נניח שסדרי העדיפויות שלהן שונה מגברים. בעוד גברים מחפשים קרירה הרי נשים מחפשות לגדל את ילדיהם. לפחות כך מקובל לחשוב.
אבל האם ניתן יהיה לקרוא לאותן הנשים המחפשות רק קרירה ל"טעות טבע"?
בוודאי שלא, הרי שאם ישנן נשים המבקשות לעצמן קרירה זה בגלל אולי, שטבע האנושי של הנשים אינו בדיוק כמו שהגברים רוצים.
יתרה מזו, כשאישה כזו המבקשת לעצמה קרירה, צריכה להשיג לעצמה קרירה, יערמו על דרכה מאות מכשולים. בין אם מכשולים פיזיים ובין אם מכשולים פסיכולוגיים וחברתיים.
למשל, כמעט כל אישה קרייריסטית, מקבלת את הכינוי פמיניסטית שהיום לצערי, מקבל קונוטציה של גנאי. זה למה, הואיל והחינוך עדין מבוסס על החברה הפטריארכאלית אשר רואה את האישה כרכוש.
האם יעלה על הדעת כי הפרה תתמרד כנגד הרפתן?
האימהות שלנו, ילדו הן את הבנות והן את הבנים, דאגה למעשה לתת עדיפות לבן שלה מאשר לבת שלה. העדיפות הייתה כדי לרצות אולי את בעלה אשר נתן כבוד יותר לאימא שלו מאשר לאבא שלו. כי האימא שלו גידלה אותו כדי שיהיה לתפארת של אבא שלו, וכך הלאה מתחילת העולם ואני מקווה שלא ימשיך עד קץ הדורות.
על מנת שלא ימשיך המצב המוזר הזה עד קץ הדורות, נחוצה חשיבה קצת שונה. חשיבה שאיננה באה כדי למרוד בקיים. אלא נהפוך הוא, היא באה להשלים את המצב לאשורו.
דבר אחר, המיתוס הקיים כמעט בכל ספר היסטורי הטוען כי הגברים היו ציידים והנשים ליקטו ירקות ופירות. אבל אף ספר אינו מציין כי אם היו צריכים לסמוך רק על הציד של הגברים, היו האנשים מתים ברעב. חוקר בשם לי, מצא כי יותר משמונים אחוז מהתזונה של האדם הקדמון היה זרעים, פירות וירקות. כלומר פרי מאמץ האיסוף של נשים. יתרה מזו, לא מזמן קראתי על ההמצאות שנשים המציאו ותאמינו לי הן רבות יותר מאשר חושבים.
למשל, אם הייתי שואל כאן מי לדעתכן המציא את מדיח כלים, או מי המציא את החיתול החד פעמי או מי המציא את המחשב - גבר או אישה? אני בטוחה כי רובכן תאמרו אוטומטית כמעט גבר. האם ידעתן שמכונת כביסה והחיתול החד פעמי הומצאו ע"י אישה?
אציג להלן מספר המצאות שלהערכתי חשובות שהומצאו ע"י נשים:
גשר ברוקלין = אמלי רובלינג מחשב = אוגוסטה עדה ביירון חיתולים חד פעמיים = מרי דונובן מדיח כלים = ג'וזפין קוקרן זיקוקי חירום ואקדח זיקוקי חרום = מרתה קוסטון חזיה = מרי פלפסג'קוב הנחייה בעזרת גלי רדיו = הדי לאמר שקית נייר = מרגרט נייט קופסאת שימורים = אמנדה תאודוסיה ג'ונס פרוטזה של שד = רות אנדלר
כמו שאמרתי קודם, הבעיה תמיד תהיה בפרגון של הנשים זו לזו. אם הנשים תסייענה זו לזו, תפרגן זו לזו אני בטוח לחלוטין כי תוכלו להגיע גם לאן שאתן מבקשות להגיע.
זאת, למרות הכול, אתן צריכות להמשיך והתמיד במימוש האני האישי שלכן. אבל בתוספת קלה בלבד.
לפני שאתן עושות צעד מסוים, עליכן לשאול את עצמכן שאלה אחת בלבד. האם זוהי באמת השאיפה שלכם או שזה פרי של החינוך שלכם.
במידה וזהו פרי החינוך שלכן המנסה להגביל אתכם, הרי מין הראוי דווקא לשאול מה אתן באמת רוצות לעצמכן?
רק במקרה זה תוכלו לבחור נכון. כי הכול תלוי בבחירה הנכונה המתאימה וההולמת ביותר את עצמכן.
אסיים באימרה שאבי עליו השלום נהג לאמור לי תמיד
מי שמעיז לגעת בכוכבים, אולי לא יגיע אליהם אבל לא ילכלך את מכנסיו עם בוץ.
ברוכות תהיו
(אגב אפילו משה, שמשון, ישו, מוחמ, מרקס, לנין ועוד, הם ילודי אישה)
|