מחשבות.
זה התחיל בגלל הכלב,
זה ממשיך בגללי.
מחשבות,
לא בהכרח חשובות.
פוסטים אחרונים
- בין לבין.... 7/5/10
- לא פוליטיקלי קורקט!!! 11/4/10
- אגדה אורבנית 4/1/10
- זו לא בחירה...זו המציאות. 5/12/09
- הגיע עת...די. 29/11/09
- ענין של השקפה. 24/8/09
ארכיון
טיול של בוקר בין עשרה בתים בעיר.
אני מטייל עם נלסון ברחוב ראשי בתל אביב, השעה היא שעת בוקר צוננת והיום הוא שבת, יש משהו מאוד נקי בשעות מוקדמות כשהרוב הדומם נפקד, אני אוהב את זה ושוקע במחשבות מיותרות.
אני נזכר בימים בהם גרתי בוינה, כל בוקר היה נראה כאילו העיר נפתחת מחדש, רטובה, נקייה, מסודרת, נוחה ושקטה, לתל אביב המחוספסת אין מכל אלה אבל היא נראת רכה יותר בבוקר.
נלסון מפגין סימנים של הנאה, נעלם ומתקרב, מתרחק ומפתיע שוב, אזרח שכלבו דרש חולף על פני, משאיר שובל של מגולגלת, זהו רגע בו תקווה עוטפת אותי, תוהה שמא ארכוש סיגריה, המעמד ממש מחייב ואני כבר לא מעשן שנים.
יש בי רגישות לריחות, מאלה הערבים לחוטמי הקשת רחבה, זיעה, בושם, שמן, גוף, דלק, עשן, גזם, סבון, גם ריח סיגריות נעים לאפי, בעיקר נובלס וטבק למקטרת, לנשק אישה שמעשנת זה תענוג צרוף עבורי.
חושים אצל האדם הם תמצית האנושיות, הם השילוב בין מידע לדמיון.
חוש הריח של הכלב, קראתי פעם, רגיש פי מאה משל בן האדם, אצל נלסון זה בסיס למידע, המון מידע, הוא אינו מדמיין, ריח צואה ופריחה, נבלה וסטייק מדמם קמעה, חד הם עבורו, אם הייתה לי הרגישות שלו והייתי נתקל בנבלה, ליבי היה מדומם.
אם הייתה לי הרגישות שלו והדמיון שלי, חיי היו אורגזמה אחת ארוכה.
בעודי מבזבז עצמי לדעת במחשבות, אני רואה אותו רץ לעברי, מכשכש, אני מלטף אותו וניחוח של בושם מעולה מכה באפי, אנו לבד, אין אישה במרחק ראיה.
זה קורה המון, שהוא חוזר עם ריח חדש, נלסון אוהב אנשים, נשים אוהבות את נלסון, הן מלטפות אותו ואז הוא סר אלי מריח כל כך טוב, לפעמים איני פותח את חלון הרכב כשאנו נוסעים הביתה.
יש בשמים שנפשי נמסה אליהם, הרשימה ארוכה, פעם הוא חזר עם ריח של הוגו, חיבקתי אותו כמו קרציה בתום צום, פעם אחרת הביא עימו שובל של היפנוטיק.
הוא אינו מראה כל סימן של התרגשות על הכבוד שנופל בחלקו, נשים מלטפות אותו בהנאה והוא זוכה לשהות בחיקן, להצמד אליהן, להתחכך בגופן, לזכות במגע אמיתי, הן מאפשרות לו, אינן נרתעות או מצפות לדבר מלבד שיהיה נוכח.
יש לו שיניים ויש לו אגוזים, אך הוא אדיש לך, הוא אמיתי ואין לו מסכות, אינו מסתיר את רגשותיו, נלסון תמיד הוא, כמו כל דבר בחייו הכל מובן מאליו, ולי נותר רק להסניף את הריח הזה...ולדמיין אותה. |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כ|:-)
טל אור,
אני מניח שהן נעימות לפחות כמו מילותייך אלה בתגובה כאן....
תודה לך.
אך ,באיזו נעימות המילים שלך שזורות
מתופפות על שבלים של תחושות
פשוט מקסים
scheisse,שוב נופל אנוכי בלשוני....
ברור שאני מאמין לך!!
(בשבועות מעט פחות).
אנא מחילה אחרונה...
היי תודה,
אחבק את המחמאה הזו מחד,
מאידך אבקש את סליחתך על שגרמתי לך להרגיש כך..
בשילוב עם התמונה (שישר מעלה חיוך) ועם המילים,
אפילו אני הצלחתי לרגע להיות קצת דביקה.
היי מותק,
בריאה נכון?
כמו קאיה נלסון,
חזר עם נבלה בקיץ ישר לתוש,
שב עם נבלה בחורף,נשאר בחוץ עד לבואו של יום חם.
נכון!!
אם הוא היה בשלטון היינו חיים את הרגע,
ולא היה מסביב כל הנגע!!
אוהבת כשקאיה חוזרת אליי אחרי שליטפו אותה אחרים
יש לה ריח חדש ונעים
פחות אוהבת כשהיא חוזרת אליי אחרי שבחרה בעצמה על מה להתלטף
ישר למקלחת!!!
נלסון לשלטון !
וכעת זה נלסון?
ענק כזה?
איזה מקסים, מתה על כלבים גדולים, אפשר לאהוב אותם חזק :-)
אכן,של-של,כמו תמיד...תודה.
תודה.את צודקת,
התעצלתי לחפש תמונה הולמת יותר בארכיון מחד,מאידך לקחתי את הראשונה לנכח בה כלב,
כעת אחליף לתמונה המתאימה.
תודה.
כמו תמיד
הלכתי לאיבוד בקשר שבין הפוסט לתמונה (אלא אם היא נועדה להוציא מאיתנו הנשים אנחה לא מודעת וחיבוק של מסך המחשב)
לא מעשנת ולא מתבשמת. אבל פוסט כ"כ יפה!!
היי תודה,
(אין מחמאה יפה יותר מאישה המכנה עצמה "מושכת בעט"...)
כתבת מקסים!