0
לפעמים, כשאני מרגישה שהלכתי לאיבוד ויש לי צורך לחזור למקורות, אני עוצמת עיניים, פותחת את התנך במקום לא ידוע, ומניחה אצבע על הדף. את המסר אני מחפשת בפסוק בו אני נוגעת . היום נפלה האצבע על המילים "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש" (שמות יז, יב). בחלק זה של הפרק, בני ישראל נלחמו בעמלק, בשעה שמשה עמד על ההר. כאשר הרים משה ידיו – ניצחו בני ישראל, וכאשר נפלו ידיו – הפסידו. ידיו של משה עייפו, ואהרון וחור עמדו לידו ותמכו בידיים עד בוא השמש. בשלב זה, יהושע החליש את עמלק, וניצח. הדבר שתפס אותי במשפט הזה הוא הצרוף של אמונה וידיים. אמונה – אנרגיה – זוכה להכוונה דרך הידיים, ומביאה למעשים המביאים לתוצאות רצויות. כל זמן שהאמונה זורמת – התוצאות הן התוצאות הרצויות. ברגע בו נפסקת הזרימה, התוצאות מתהפכות. יש גם מסגרת זמן – להאמין עד בוא השמש. מעט המילים האלו, מכילות עבורי עדות, שגם למי שאין לו ברירה אלא להאמין, כמו משה, יש קושי להחזיק אמונה רצופה, והוא זקוק לעזרה, וגם יש כאן תבנית – האמונה אינה דבר רצוף הקיים כל הזמן כקבוע, אלא משהו שבא בגלים. נוסף לכך, על מנת לראות תוצאות של ממש בעולם, יש לעשות משהו עם האמונה, להביא אותה לעולם במעשים. עדיין באיבוד, לקחתי את קצה החוט שבספר, וכעת אני הולכת אחריו. מחכה להפתעות נפלאות.
שיהיה שבוע מדהים לכולם
|