גרפומניה להמוני
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=42401
שגר ושכח
זה יותר כדי לחסוך כסף וזמן מטפל.
אתם פחות חשובים.
I CALL THEM AS I SEE THEM
כשאהיה גדול אהיה גדול
A BEAUTIFUL MIND
נפלאות התבונה שלי
נפלאות התובנות שלי
דרכו לצמרת של מגאלומן ממוצע
יעלוק: \"הטרגדיה של החיים אינה המוות....
...אלה למות בעודנו בחיים\"
פוסטים אחרונים
- מרק צ'פמן - מאחוריך. בעצם גם מאחוריך, יגאל בשן, או: איך הצלתי את חייו של יגאל בשן? 12/10/09
- ניתוח ביניים 9/8/09
- אני מאוד מתגעגע אלייך, ג'וק 1/7/09
- מלי לוי התבגרה 18/6/09
- :) 17/6/09
- מי אתה ומה עשית לביבי? 14/6/09
ארכיון
עכשיו אני יודע - הכי רחוק לבד
לשפוך את המים עם התינוק, עם הפיילה ולנסות גם לדחוף את הברז עצמו דרך החור ניקוז. אני פירומן שלא שקט עד שהוא רואה את חתיכת הגשר האחרונה - הופ, והנה היא אפר. הלמה זה עודפם להכנס לסיבות פרוידיאניות בנאליות של סוכני הקשר הראשוניים ובלה בלה בלה. זה נותן כוח. נותן כוח לא להזדקק, לא להתלות ולהיות פוטנטי לנתק, לחתוך חתך חד מהיר מדויק כזה מתי שרוצים. אפילו עליונות קצת. אבל בסבופו של דבר מעטים האנשים שנשארים. שחוזרים אליך. שעומדים בכל המבחנים הלא נגמרים האלה. בסופו של דבר זה לבד.
(וזה גראוצ'ו'. הזה של התגיות לא מרשה צופציקים) |
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, באמת לא יושב עלייך טוב מושפלת ומובסת.
את יותר יפה בשחור.
אני מקווה שאתה ואני לא נריב, כי זה יהיה מחזה נוראי.
יואו חמוריקו פחחות, יש לנו שריטות מאוד מאוד דומות, ואגו מאותה סדרת ייצור.
יאפ. הרבה קושי. אנרגיה מטפסת.
.
כל סוגיית המבחנים תמיד מטרידה אותי.
הרי זו סוללת מבחנים שלפעמים אנשים אפילו לא יודעים שהם צריכים לעבור.
סביר להניח שהם יקבלו גם ציון לא מספק רוב הפעמים.
למה לא לשמוח עם הקיים?
וחוץ מזה, קצת לבד תמיד גורם להעריך יותר ומחדש את הביחד.
אני כבר יודע שזה עובד.
אני משתנה בקיצוניות בעיצומם של ימים אלה.
הסבה לבנאדם.
כל עוד אתה עוטה תסביכים על שרווליך- זה עובר. הבעיה מתחילה כאשר אתה עוטה אותם על שרוולינו.
כן, לכולנו יש תסביכים. צודק. ההוכחה בגוף התגובה.
אבל עזוב אותך מההתכתשות הזאת. קח ת'זמן לטובת הטיפול בתסביכים. כשתגלה פטנט שעובד- תודיע גם לי, אשמח ללמוד.
חשבתי שאתה לא אוהב עבודה קשה....
החיים הקשים שאני עושה לעצמי הם מכלול הצלקות שהחיים נתנו בי.
השינוי יהיה בזכותי ובזכות העבודה הקשה והמאומצת שאני עושה.
ואני תמיד שומר את הטוב ביותר לעצמי.
לא הבנתי. הסבה למה?
ולכל מי שיצא לי להכיר אי פעם יש תסביכים. אני פשוט עוטה אותם על שרווליי.
אתה עושה לעצמך חיים קשים מאוד.
מסתבר שאתה שומר גם לא מעט רעל לעצמך...
אז לך תשחק איתן, כן- בטח.
רואים שיש לך המון זמן.
מה שכן- בקצב הזה אני לא בטוחה שאפילו ה-120 שיש לך יספיקו, כן?!
שוה לך לבדוק הסבה. יש מצב שבשבילך זה יעבוד.
אבל תמיד יש אפשרות שלא.
לפחות עכשיו אנחנו יודעים באיזו זכות נפלו עלינו כל התסביכים שלך.
זאת זכות אבות ששמורה רק לאבא שלי.
תכף אני משתמשת בחגורה. אתה ביקשת את זה.
את יודעת שחלק מהם היו מוצדקים.
ואת יודעת לא להרגיז אותי כשאני כבר עצבני. למה את גורמת לי להכאיב לך, למה בובה?
(מתוך מונולוגים מהגופייה)
ת'אמת, יש לא מעט דברים לא בריאים בחיי, ואני די משוכנע שגם בחיי הרבה אנשים אחרים, שהפכו להיות כיף עם הזמן. מהסוג של האפטות בשפתיים שאתה נהנה לשחק איתן.
עכשיו אני בנדם הגיוני. משתדל. מבחינה הגיונית טהורה אני מאמין שהכייפים הכי גדולים הם מהמקומות החיוביים. אבל הם מצריכים הרבה עבודה וסבל שהוא לא כייפי בדרך. וזאת בעיה.
אבל היי, אנחנו לא ממהרים לשומקום.
מה זה חזק. מלא סימנים כחולים השארת.
אתה אמרת!
אבל אני חייבת לתקן:
אתה לא לבד.... אתה בודד!
...ואפילו לעקשנות שלנו יש גבול, מותק.
כיף להיות בודד, הא?!