הקבצן לבעלת הבית: תני נדבה לאיש אילם

בעלת הבית: אבל הנה אתה מדבר

הקבצן: מאמאלע, חוץ מארבע המילים האלה אני לא מוציא מילה מהפה

מצחיק לראות להשוות את סופה של קריירת משה, לתחילתה. פרשת השבוע, המעניקה את השם לחמישית מהתורה, "דברים", נגזרת מתוך הפסוק הראשון של הספר: "אלה הדברים אשר דיבר משה". ואיך ניסה אותו משה להתחמק מאלהים אך לפני ארבעים שנה קצרות?! "לא איש דברים אנכי". או כמו שאמר אוסקר ווילד: כשהייתי בן ארבע עשרה אבא שלי לא ידע כלום על החיים. היום אני בן עשרים ואחת וזה מדהים מה שהזקן הצליח ללמוד בשבע שנים..."

 דבריו אלה של משה הם עיבוד לדברים אחרים ויציאתה לדרך של התורה שבעל פה. התורה שבכתב ניתנה כך במעמד הר סיני: "וידבר אלהים אל משה את כל הדברים האלה לאמור..." והיום, השבוע, משה מעבד את "הדברים". "מתרגם" אותם ללשון בני דורו, מתאים אותם ליכולת קבלתם "אלה הדברים אשר דיבר משה...דיבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אליהם". אלוהים מדבר דברים ברום גובהו, ומשה מעביר אותם למישור האנושי המושג והמובן.

מלבד זעקת מצוקתו של המנהיג הבודד "איכה אשר לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" המאירה באור מסנוור את תפיסת הארגון, המנהיגות וההתנהלות של משה, מאופיינת הפרשה בתיאורים גאו פוליטיים רבים של כיבושי שני עברי הירדן. בין כל התיאורים ההיסטוריים המוכרים, סיחון, עוג, מואב ובני עמון. זרע משה רמזים על עמים אחרים ותופעות היסטוריות אחרות שלא כל כך מוכרות לנו. "ארץ רפאים תחשב אף היא, רפאים ישבו בה לפנים והעמונים יקראו להם זמזומים. עם גדול ורב ורם כענקים וישמידם יהוה מפניהם, ויירשום וישבו תחתם. ..." מה זה. מה הוא מתערב להם. אלהים הוא שלנו, הוא זה שצריך לסדר לנו את הארץ ואת כיבושה. למה הוא בוחש בקלחות של עמים אחרים, מלחמותיהם וכיבושיהם. וזה לא נגמר רק בזמזומים, ברפאים ובשאר העב"מים המקראיים "כאשר עשה לבני עשו היושבים בשעיר, אשר השמיד את החורים מפניהם ויירשום וישבו תחתם עד היום הזה" ועוד:  "והעוים היושבים בחצרים עד עזה, כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם". בקיצור סדר עולמי חדש. מישהו שם למעלה מזיז עמים, ומניע לאומים. וכל זה כסיפור רקע לכניסת אבותינו הקדמונים לארץ כנען.

יהיו שיגידו שכל הרה-האירגון הזה לא נועד אלא לפנות לנו את ארץ כנען שהובטחה לנו בסידור הכיסאות האלוהי. אבל אחרים חתרנים הרבה יותר יגידו דברים אחרים. רבים מכירים את דיבורו המתחיל, המובאה הראשונה, של רש"י לספר בראשית "בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו": (רש"י בראשית פרק א פסוק א) הרעיון העומד מאחרי הפסוקים שלנו והפרשנות של המדרש ושל רש"י הוא אותו הגיון. ישנו סדר קוסמי, קיים הגיון אלוהי המנחה ומפעיל את הגיאו-פוליטיקה של העולם. "כח מעשיו הגיד לעמו". ליהוה הארץ ומלואה והוא מזיז עמים ומדינות על גביה כמו היו כלי משחק על גבי לוח ענק עליו משחק בורא העולם בשעות הפנאי והשעמום שלו. בגחמתו, ברצונו, לוקח מזה ונותן לאלה או להיפך. כך היה עם כל הזמזומים האלה וכך עם יושבי הארץ שקדמו לנו. סיפרו פוליטי נוסף מתחבר לשרשרת ההיגיון הזו. כאשר אלוהים מבטיח לאברהם בחצות הלילה את כל כוכבי השמים ואת כל זרעו אחריו הוא דוחה את יישום ההבטחה לארבע מאות שנה ומצטדק: "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה". כלומר לכל יושבי הארץ יש כרטיסיה עם מכסת עוונות מותרת. ברגע שהם, כיחידים או כעם, עוברים את הגבול וממלאים את המכסה המותרת של העוונות, העוולות והאיוולות מופעלת הגזירה של בורא הארץ הנותן אותה מחדש "לאשר ישר בעיניו".

מעניין מה היה קורה אם לאמורים הייתה ניתנת גם האפשרות לחזור בתשובה? מכסת עוונם לא הייתה מתמלאת, לא הייתה סיבה לגרש אותם מן הארץ ולהורישם ואז מה היה קורה איתנו? היינו נשארים לעד כחוצנים מחוץ לארץ המובטחת? נשאיר קצת חומר למחשבה ורק נרשום לפנינו תזכורת: יש לנו שני נושאים אחרים להגות בהם בשבתות אחרות; האחד למה אלוהים המקראי מונע ממי שאינם בחיריו או בני בחירתו לחזור בתשובה. וזה שיטתי וסדרתי: סדום, האמורי, פרעה, בלעם-בלק ועוד כמה? ועוד הרהור מחויב מה הוא הסוד של הקשר המוזר הזה בין התנהגות של עם לבין משך שהייתו על אדמתו. מהו המנגנון הגורם לארץ בחילה כל כך גדולה תחושת קבס פעילה הגורמת לה להקיא את יושביה במידה והתנהגותם לא עולה בקנה האחד עם הנורמה המוסרית המצופה מהם?

אלא שהשבת נשאר קרובים מאד לפסוקים ולמדרש שהובאו למעלה ונלך איתם עוד צעד אחד נוסף קדימה. האם באמת לא הובאו הפסוקים האלה אלא כתפאורה גיאו פוליטית לכיבוש הארץ? נראה לי כי המסר של משה ואלהים בפסוקים האלה מכוון לכובשים המיועדים של ארץ הבחירה הרבה יותר מאשר סתם תיעוד כרונולוגי של תולדות האזור וקורותיו. אתם לא הכובשים הראשונים בהיסטוריה הם אומרים לנו מפורשות. היו כובשים לפניכם ויהיו גם כובשים אחריכם. אל תחשבו שיש משהו מיוחד ביחסים שבניכם לבין הארץ אותה אתם עומדים לנחול ולרשת בעוד כמה ימים. משהו סודי, או נצחי, או אוטומטי שהוא שונה מהיחס של הדודים; עשו, עמון מואב וכל שאר הקרובים והרחוקים לארצותיהם ומקומם. יש מלחמות, יש כיבושים, יש מציאות, והיא די דומה בכל המקרים. אתם מוזהרים בזאת מודיע לנו משה כי  בעשיית סדרה  של טעויות המציאות הקבועה תהפוך לזמנית עת  מישהו אחר יבא ויכבוש אתכם. כשרש"י אומר "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" יש לזה המשך היסטורי לא כתוב אבל ידוע וכואב. ברצונו נטלה מאיתנו ונתנה לכל מיני כובשים אחרים; פרסים ובבלים, כשדים ותורכים, בריטים ופלשתינאים. הכל תלוי בטיב המילוי. הכל תלוי ברצונו של בורא העולם ורצונו של בורא העולם, את זאת כבר למדנו תלוי במכסת העוונות; או הטעויות, האיוולות והעוולות אותה ממלאים יושבי הארץ. ותהיה אמונתם אשר תהיה. אין מדינה נצחית, אין כיבוש נצחי, אין עוולה נצחית. הכל על תנאי והכל תלוי בנו. ראו הוזהרנו. השבוע ולתמיד. לכן אולי תמיד תהיה צמודה פרשת דברים על מסריה ההיסטוריים לשבת שלפני תשעה באב, כדי להצמיד תורה למעשה. ואזהרה לענישה.