פוסטים אחרונים
- בפלסטין ההיסטורית קם ערב רב של גוזלי אדמה - מגילת העצמאות לו הייתה נכתבת בידי השמאל של ימינו 17/2/13
- אחת ולתמיד: דרוש פיתרון לבעיה היהודית 15/2/13
- הספר שלי יוצא לאור 8/11/12
- רק תזכורת שיש את 28/4/12
- זרעי הפורענות של כושר הייצור העודף 22/6/11
- השפעה לעומת כח: מדוע אין לאינטלקטואלים את הכבוד שלנו (2) 18/6/11
- הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1) 17/6/11
- האישה הצעירה מהכרם (היא הקיץ) 19/5/11
- 1+1 7/5/11
- אני עושה ערב (ומצלמים אותו לדוקו של ערוץ 2) 28/4/11
- קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס 17/4/11
- כעת חיה 26/3/11
- שני שירים חדשים 25/12/10
- האדם גדול מסך דפוסיו: הרהור על מדע ואנשים 25/10/10
- פינוק, עיוות ערכּי ואטימות: ארבעה קטעי דיעה שמאלניים ותגובה ציונית הולמת אחת 18/10/10
- דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן 13/10/10
- "זכויות אדם זה קטע שמאלני" ועוד שקרים שמספרים לנו על דמוקרטיה 13/10/10
- מגלומניה אינפנטילית ומסוייטת: פרסומות הענק של הזמן שלנו 5/10/10
ארכיון
יש ז'אנרים
יש את הז'אנר של השחורדיניות עם הקארה והישבן הקטן, הכמעט בלתי-חוקי שאתה אוהב להאדים ויש את הז'אנר של הגבוהות המלכותיות שאוהבות לאסוף את השיער כדי שתפזר אותו והן מעבירות בך רטט חייתי-בראשיתי כשלא הספיקו לגלח וככה אתה אוהב לתפוס אותן ויש את הז'אנר של הבלונדיניות העשויות היטב תמיד שמריחות כמו ריבת תותים ואוהבות שאתה מסתכל בהן מתמקמות לדוגי ויש את הז'אנר של ממוצעות-הקומה נדיבות האיברים שאתה אוהב לשים ידיים מתחת לציצי שלהן ולהרגיש איך גב כף היד שלך נעשה קשוב ויש את הז'אנר של הילדות השזופות כל השנה שזוהרות בזיעה וזרע ביופי ששובר לך את הלב ויש את הז'אנר של בנות החמישים שהעור שלהן רך יותר ממה שידעת והן במיוחד מציפות בבנאדם את הבריוני ויש את הז'אנר המורתי של המדברות עברית מוקפדת ומזדיינות בבלגאן של אוהבת את זה גדול וחזק ויש את הז'אנר של הקטנות שאוהבות לשבת עליך ומתלהטות מהתחושה של כל כך הרבה איש תחתן, בתוכן ויש את הז'אנר של הבלונג'ינג'יות הממושקפות המחייכות במבוכה שהן חסרות אלוהים ואתה אוהב לקרוע מעליהן תחתונים בנשיכה ויש את הז'אנר של הג'ינג'יות האמיתיות - תעביר יד - ושפתיים - בקירזול הכתום הזה, בנאדם, ותגרגר ויש את הז'אנר של המתמכרות שלומדות את העולם עם הפה שמהדקות ירכיים סביב יד אחת ומלקקות את השניה תוך כדי כאילו היית עצם
ויש את הז'אנר הסופי שעוד לא הכרת
ואת הז'אנר שלך יש שיודע שעם ריח של קוס באצבעות אפשר לחיות אבל אם הנשמה שלך מדיפה את הריח הזה זהו זה הכל נגמר ולא תהיה לך תקומה
ומחוץ לדלת הבר אתה יורק על המדרכה את שאריות המארה, והולך הביתה.
|
תגובות (85)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה שנכון.
וואלה בחטי
איך הסתבכתי
תרגישי חופשי להשאר בתנוחה כמה שתירצי.
אנחנו מפרגנים - נכון אחשלי ?
או קדוש.
איך אפשר להוריד מישהי שכבר נמצאת על ארבע?
שמעון בוסקילה באמת סבבה. בכלל מת על השם הזה, "שמעון". מתי בא לי ילד חופשי אני קורא לו ככה. מה הייתה השאלה?
או של שימעון בוסקילה אם כבר נכנסנו לזה.
הוא באמת טופ שבטופ. אוהבת את השירים שלו.
(לא קשור שירים, מה קשור שירים עכשיו? יודעת.)
בכיף. ו"אסי כהן" באמת לא מזכיר את היוקרה החרישית של "שמעון אלפסי" (: [או "אלון מזרחי", לצורך העניין].
באמת, הוא מזכיר אותי ?
שיואו, תודה - כפרה עליך - אני מת על אסי כהן !
אמנם השם קצת עארסי (כהן)
אבל הבחור זהב !
אתה אל תגיד לכיבשה לרדת, יחתיכת אסי כהן שכמוך (הבוקר סוף סוף נזכרתי את מי אתה מזכיר לי)
הלו, התבלבלת, פה זה לא AA meeting
תרדי עוד קצת (קומה מתחת)
בהה בהה בההההההה!שוטף 30?
תהיי בטוחה שזה מתוייק היכנשהו.
סבוך וחינני כמו תלתלי כיבשה.
תשמעי, מכיוון שמניפסטים פמיניסטיים זה לא בדיוק כוס התה שלי, נראה לי שאסמוך על התקציר שלך (:
לך תאחד בין שני גברים עם בעיית מחוייבות (+אחת עם מחוייבות לבעיות).
ומכיוון שכמעט אף אחת מהמגיבות לא הודתה בזה:
אני חלי ואני שחורג'ינג'ית ממוצעת קומה ונדיבת איברים!
אז ככה:
אני...
מחבבת את אלון
כשהוא מחבב את אלפא
שמחבב את שומעת
שמחבבת אותו
כשהוא מגיב ככה
לאלון שאני מחבבת
כשהוא מחבב את אלפא
שמחבב את שומעת
שמחבבת אותו
כשהוא מגיב ככה
לאלון שאני מחבבת
כשהוא מחבב את אלפא
שמחבב את שומעת
שמחבבת אותו
כשהוא מגיב ככה
לאלון שאני מחבבת
כשהוא מחבב את אלפא
שמחבב את שומעת
שמחבבת אותו
כשהוא מגיב ככה
לאלון שאני מחבבת
למישהו יש טישו?
לא לא לא לא
מעגלית לא הולך
זה לופ אינסופי
אינמצב שאני ניכנס לזה עוד פעם...
מחבב את...צ'מע, זה כבר נהיה ממש קשה.
ויש את הז'אנר של המחבבים מעגלית - מוסכם כהצעת פשרה?
מחבב אותך שאתה מחבב אותה שהיא מחבבת אותי כשאני מדבר מלוכלך.
שומעת - תורך...
לא מכחישה...
סמארה, איזו תגובה אליפות. באמת.
על האבחנה שלך אני אגיב בצניעות מאופקת, כדרכי (:
את אישה טוטאלית, וזה ברור מאוד.
רגע, תברר קודם מאיזה ז'אנר היא :)
אהבתי מאוד את הפוסט, הכתיבה השירית והיצירתית, ואהבתי את אהבת הנשים שלך, הגובלת בהתמכרות מובנת.
גם אני מכורה לריח הטוסטסטרון בנשמה. השלמתי עם ההתמכרות הזאת ואני נהנית ממנה.
ואני מאבחנת שאתה גבר שבגברים.
אישה כלבבי, כבר אמרתי?
"....שמכירה את מסילת ישרים. ..."
Best seller Dear, Best seller.
ואני לא הבנתי מה זה הרעש הזה מהמחשב שלי באמצע הלילה. מסתבר שביקרו אצלי נינג'ות.
מחבב אותך כשאת מחבבת אותו שהוא מדבר מלוכלך.
לכבוד הוא לי (:
ו-כן, חוץ מזה סבבה לגמרי.
את הראשונה שמעלה את הנקודה של המוסר, פליקרית, ולכן אני מרשה לעצמי לנחש שאת הראשונה שמכירה את מסילת ישרים.
אלפא, אני ממש מחבבת אותך כשאתה מדבר מלוכלך.
תמשיך.
ואתה מהז'טנר שאני תופס ממנו לגמרי
חוץ מהריח של הקוס בנשמה - דווקא נישמע לי סבבה לגמרי...
המדריך לנשים.
זה פוסט לצעירים שמתחילים את דרכם.
אבל כמה מוסר.. כמה.
היי אלון.
אמממ..תראה, לא אהבתי את השיר..כל כך...אבל קראתי את התגובות ובזכותן למדתי עוד כמה מילים חדשות שלא הכרתי.
אז, תודה.
חחחחחחחחחחחחחחחחחח הרגת אותי!!!!
בואי נראה רגע...
אני התרגשתי במיוחד מ"ויש את הז'אנר של הגבוהות המלכותיות שאוהבות לאסוף את השיער כדי שתפזר אותו והן מעבירות בך רטט חייתי-בראשיתי כשלא הספיקו לגלח, וככה אתה אוהב לתפוס אותן"
גם כל השאר די ריגש אותי, לא כל כך במובן המיני כמו בליריות הצרופה, אבל אני יודעת שזה פחות מעניין אותך, אז לא אתעכב על זה.
בכל אופן, הכי עשה לי את זה "כל כך הרבה איש תחתן, בתוכן"...
את חושבת שאני צריכה לשלוח את עצמי לחינוך מחדש?
לא העמקתי בויכוחים שלכם,
קודש בחול, זה הג'אנר שמעניין אותי.
קודם כל אנחנו קוראים הכל, אז אל נא תחושת עיזבון, בבקשה.
הבנתי את הזוית הבודהיסטית לדיטאצ'מנט, אבל את חייבת להפסיק לצטט את עצמך ליד אנשים, פיימורגן, זה לא חינוכי.
הפוסט הזה בסך הכל בן שבוע.
אני רואה את שגיאת הכתיב המזעזעת הזאת ומתפלצת. איך קורה כזה דבר??? 8 שעות מדיטציה מחר, ואין ארוחת ערב!
ועניין ה-Detachment, מפרספקטיבה בודהיסטית, ואני בטוחה שבמהות זה אותו דבר, הוא לאו דווקא ריחוק וקור, האמת היא שאפילו להיפך. היא פשוט לא לאחוז בכלום, הכל מתקיים, והכל ראוי למבט, ואפילו חומל, ואפילו אוהב, אבל שום דבר הוא לא שלי, ושום דבר הוא לא קבוע, וכשאני חש או רואה את אחד המכניזמים שבאים להנציח את האשליה (כמו למשל "שלי", "רוצה" או בעצם כל דבר שיש בו הזדהות עם איזשהו רעיון של מהות קבועה או מהות שלי, ויש דיבור על חמישה סוגי מכניזמים כאלה, מעניין לאללה), וזה עניין של אימון, והאימון הזה עובד, כפי שהוא מתנוון אם מזניחים אותו.
אבל אל תתנו לחשיבה האסוציאטיבית שלי להסיט אתכם מהדברים החשובים שאתם דנים בהם :)
בעצם, זאת עיר רפאים כאן. ממתי הפוסט הזה? הלו? מישהו שומע אותי?
jesus, קראתי בנשימה עצורה. אני הולכת לחרוש לך עכשיו את כל הבלוג.
לגבי הישועים:
Like all Catholic spirituality, the spirituality practiced by the Jesuits, called Ignatian spirituality, is based on the Catholic faith and the gospels. Aside from the "Constitutions," "The Letters," and "Autobiography," Ignatian spirituality draws most specially from St. Ignatius' "Spiritual Exercises," whose purpose is "to conquer oneself and to regulate one's life in such a way that no decision is made under the influence of any inordinate attachment." In other words, the Exercises are intended, in Ignatius' view, to give the exercitant (the person undertaking them) a greater degree of freedom from his or her own likes, dislikes, comforts, wants, needs, drives, appetites and passions that they may choose based solely on what they discern God's will is for them.
ולגבי העקרונות שלהם:
Detachment
Where Francis of Assisi's concept of poverty emphasized the spiritual benefits of simplicity and dependency, Ignatius emphasized detachment, or "indifference." For Ignatius, whether one was rich or poor, healthy or sick, in an assignment one enjoyed or one didn't, was comfortable in a culture or not, etc., should be a matter of spiritual indifference—a modern phrasing might put it as serene acceptance. Hence, a Jesuit (or one following Ignatian spirituality), placed in a comfortable, wealthy neighborhood should continue to live the Gospel life without anxiety or possessiveness, and if plucked instantly from that situation to be placed in a poor area and subjected to hardships should simply cheerfully accept that as well, without a sense of loss or being deprived.
כלומר הישועים אינם הטיפוסים ה"מחבקים" שתארת אלא דווקא טיפוסים מאוד מרוחקים, וקרים.
זה לא ישועי, א"א, כשאתה מבריק ויש לך גדול אתה פשוט לוקח דברים בפרופורציה.
ותנוח דעתך, אני לא מהגברים שבוכים עליהם לחברות.
נ.ב.
להיפך, תחיי.
שאני אמות! כל כך... ישועי מצדך, קבלת השטנה והשבת חיבה תחתיה
התרגשתי
(ואגב לא הוכחת שאר העולם אלא רק בנות מיני שמבלי להתכוון לכך מסייעות בבניית אגו לא פרופורציוני. אחר כך מישהי מהן תאכל את התבשיל שכולן סייעו לבשל, ואז תרוץ לבכות לחברותיה . איך שעולם מסתובב לו)
אם יש משהו שאני יותר מחבב מנשים שרוטנות זה נשים שרוטנות בגיני, ועוד מוכיחות את שאר העולם אגב כך.
אם יש משהו שאני לא סובלת (חוץ מלהיות בנוכחות מעשנים אחרי שחפפתי את הראש)
היא אוננות מקלדתית באצטלה של שירה.
אם יש משהו שאני סולדת ממנו יותר מאוננות מקלדתית באצטלה של שירה, זה נשים שמריירות
על גבר שסיים בהצלחה את האוננות.
יא אללה, איתכן!
מה היה כל כך מרגש בפוסט, בנות?
תיאור סוגי הנשים השונות שהכותב מפנטז לזיין, או תיאור הכלי המרשים?
יש לי כבר כמה רעיונות לתוספות (היזכרויות מאוחרות) תחזרי כשאעדכן.
תודה על הקומפלימנטים, נשק-להשכיר.
ניסיתי למצוא את עצמי יכל הז'אנרים אבל יצא לי שילוב מוזר.
אחלה פוסט!
'צטערת. למרות החושניות הפורצת של ה"אנא" שלי, לא באתי על סיפוקי.
לא ענית ל: "מהי הדרך החדשה להסתכל על הדברים?"
זה נאמר בהקשר של ריאקציה, נשואים ו"בייחוד בזמנים המשתגלים שלנו" להזכירך...
בייחוד שירה (בייחוד אנגלית), אבל גם לא מעט הגות, ציור, מוזיקה ופרוזה. את יודעת של"אנא" שלך יש צליל מאוד חושני?
אנא,
האר את עיני: מהי הדרך החדשה להסתכל על הדברים?
מהי התמחותך? רומנטיסיזם מכיוון השירה? הסטוריה של התרבות?
בציפיה קצרת רוח לתשובות מספקות...
בכל זאת, הבנאדם שמע על הסטואים, ואפילו סובל מהתמחות-מה ברומנטיסיזם. לא בטוח שאני מחדש משהו מהותי, אבל יש דרך חדשה להסתכל על הדברים האלה, בייחוד בזמנים המשתגלים שלנו.
תשמרי את דעותייך לעצמי, במטותא.
כן, בקווים הכלליים האלה (:
תודה לולי
ברור ששקוף (:
חולשה עזה לג'ינג'יות, מודה.
לא לחינם אמרתי
just my kinda girl
השיר לא שלי.
הוא רק הזכיר לי את הראייה המקובלת על אובדן החירות.
ואילו השעבוד לתאוות:
כאן כיוונת לדעת גדולים:
הפילוסופים הסטואים אמרו את זה לפני כ-2000 שנה.
אבל אין נחמה: לפי הסטואים גם האהבה היא סוג של שיעבוד.
לא שחרור. הראייה שלך היא רומנטית משהו.
הריאקציה נמצאת בראייה הרומנטית.
הם (הרומאנטים) היו מאוד ראקציונרים, (עובדה שהם הולידו את הפאשיזם)
לגבי בגרות ומוארות: הרשה לי לשמור את דעותיי לעצמי בנקודה זו...
כי אתה מתמכר, וצריך לעבוד קשה כדי להגמל. ואיך תגמל לגמרי, שהרי אז אתה נמנע מתענוגות החיים? מאבק שכזה.
as always, כתוב נפלא
*
שקוף שאתה מת על ג'ינג'יות...
כשזו אהבה ואינטימיות אמיתית היא יכולה להיות כל הגוונים האלו איתך.
ואז הטעם הוא של עילוי.
זו הקריאה הייחודית שלך - הלגיטימית, אבל אל תבקשי ממני לההסביר דברים לפיה (:
נישואין הם לא אובדן החירות, הם קניית החירות. השיעבוד האמיתי הן התאוות: אהבה לאדם אחד היא סוג של שיחרור. נשמע ריאקציונרי ואולי זה כך במידה מסויימת, אבל לדעתי זו דרך בוגרת, עמוקה ומוארת הרבה יותר להסתכל על הדברים.
את, אצלי, מגיבה במילים? - זה ממש אירוע.סחטיין (:
אצלי זה יותר "ישנם ימים שקופידון כועס".
תודה על המובאה החמדמדה, דקלול.
סליחה!
אני לא בת מאה!
אתה לא יודע לקרוא?
אני בת 5000!
מהתקופה הכלקוליטית (עדיין לא סגורה איך כותבים את זה...)
אז קצת כבוד!
ולגופו של עניין:
אובדן השליטה על היצר המיני או על עצמך אינו היינו אך כאובדן החירות.
(כאן הייתי מביאה את השיר "את חרותי" של חווה אלברשטיין על פי ז'ורז' מוסטאקי,
שם אובדן החירות נעשה על ידי האהבה, והנשואין
ולא על ידי איבוד שליטה רגעי,
כרגע הלוקח לספק את היצר המיני,
או לחזור לשלוט על עצמך במידה זו או אחרת..
זהו אובדן חרות, מבחירה,
ומתוך מודעות שלמה ליתרונות החרות.
(הרי לכל אורך השיר הוא הילל את החרות ואת יתרונותיה
ואת מה שהקריב על מנת לשמור עליה...))
([{עכשיו אתה גם יודע שאני בת 5000,
וגם אוהבת סימני קריאה, וגם אוהבת מאמרים מוסגרים
בסוגריים שונים ומשונים....}])
<אבל בשביל שיהא הידור, צריך להקפיד על סדר סגירת הסוגריים>
/*אחרת אין המיכון עובד, ומאפשר Pharsing של הטקסט...*/
הוא תמצות פראי ביותר של שיר בינוני לגמרי.
של משורר חובבני: ג'ושוע פילגר.
"מולטי ז'אנר" זה מעולה, אוריתי. בטח עדיף (:
[אולי זה אפילו הולך ביחד]
מעורר ערגה לחלוטין, הקטע הקצרצר הזה. מאיפה הוא? שלך?
אז....אתה מעדיף מולטי ז'אנר?
לא עדיף מולטי אורגזמה
hope
I kiss with my forbidden lips
Meanwhile I smell the fragrance of perfect.
I taste, the fragrance of perfect
כמובן.
ועל כך נאמר: ברוך שעשאני אישה.
(יש לי מספיק בלגן בחיים גם בלי כל הטסטוסטרון הזה, תודה רבה)
ואין יצירה בלי יצר: אבל זה כח שצריך לדעת איך לתעל אותו. כשזורם לך טסטוסטרון בורידים במקום דם זה אתגר רציני. את מבינה את זה, כמובן.
הופך את היוצרות בין יצר ליצירה.
וונדרז החצופה, מי הירשה לך לגלות את הסודות שלי ככה, לעין כל?
מחזיק ממך ברמות קשות ביותר, גבירתי (:
אוק היקר
הסר דאגה מליבך,
(וגם אנחנו, בנות)
כי הנשמה אין לי ריח
יש לה רק געגוע או מלאות.
ולכן אתה תמשיך להכסף אלינו
ולרצות כל כך להנהיר אותנו
שנזלוג עליך מטובנו עד שתמלא.
"
כדי שהאהבה שבי תפרח לה
צריך שמישהו יתן כתף
אבל ונוס אומרים כבר לא אכפת לה
ישנם ימים שקופידון עיף
...
גם אם היית אשה לי מתמסרת
ליבי היה-אויה-לא משתתף
כי אש האהבה בו לא בוערת
ישנם ימים שקופידון עיף
"
(יוסי בנאי בתרגום לג'ורג' בראסנס)
ואולי..רק אולי..."הפוסל במומו במומו פוסל"
חוצמיזה, השירה...
פשוט שירה.
המארה היא אובדן השליטה על היצר המיני - או על עצמך, בגללו. אובדן החירות.
הבר הוא הבר שמשתכרים בו. את בת מאה, בכל זאת (:
אני שמחש הוצאתי ממך תגובה כזאת אמוציונלית, לי. הסוף של השיר נאמר בנימה קצת אחרת, ועדיין - כן, לפעמים יש גם את המבט הזה. וחוטאים בו רבים וטובים, נשים כגברים.
בדיוק, וזה אחד החששות הגדולים שלי כאדם יוצר.אובייקטיפיקציה של הנשים הפכת את כולן למה שהן נראות לחלקכם הגברים מהסוג הכי גרוע
אלה שאת חושבת שמסתכלים לך בעיניים אבל שרואים רק את הכוס שלך ואת צבע השיער ואולי
גם איזה הערכה גסה של מבנה הגוף שלך כדי לקטלג אותך לז'אנר ולטייפ - קאסט המתאים
ואת הופכת לעוד טיפוס רק מסוג אחר שהם זיינו פשוט גועל - הנפש כולו בטקסט הזה במילים יפות
זה התגובה באינטלקט ובריגשי הטקסט הזה חזק ורע ואכזרי כאילו הזין של הגבר כתב אותו .
אם זה בנשמה, שום מקלחת לא תעזור, הריח נדבק,
כמו אות קין, כמו קללה.
אוף כן כן
מה? אתה חושב שאני איזה סוג של נעל? מה אני לא יודעת מה זו מארה?
לא. זו לא היתה השאלה.
אנסח מחדש:
לא הבנתי את הטויסט. מה היא בדיוק המארה?
אהבת הנשים? (כי אם היית מעדיף גברים בטח לא היית מתמכר לריח...)
או אולי משהו אחר הוא המארה?
ומה הקשר לבר? (רפאלי או בר אחרת, או דווקא זה שמוזגים בו שיכר?)
מארה זה כמו קללה, רק בעברית של אנשים שחייבים להתחכם. האמת ש"מארה" בגלל שיש לה קונוטציה תנכית של משהו מגפתי, משהו שמוטל על ראש של מישהו, משהו כמו קארמה רעה.
סוג של סוגהולוג, כן (:
אני קצת איטית:
את המארה לא הבנתי
עד אז זה היה ממש ממכר.
ואתה? מומחה לסוגה ? סוגהלוג?