כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    :.)

    כרגע אני כותבת כאן על חוויותי בחו"ל כמאפרת / דוגמנית.
    מי שמתעניין באלבום התמונות המלא של המסע שלי, מוזמן להכנס לפייסבוק:
    http://www.facebook.com/album.php?aid=99165&id=687043810
    והאלבום השני:
    http://www.facebook.com/album.php?aid=114772&id=687043810

    יום בסאל

    7 תגובות   יום שלישי, 27/1/09, 01:38


    האיפור ואני מנהלים יחסי אהבה-שנאה הדוקים.

    המקצוע הזה גורם לי סבל בדיוק כמו שהוא גורם לי אושר.

    הפקה שעמלנו עליה קשה ולא נכנסה למגזין יכולה להפיל אותי לקרשים בשניה, לרצות לטוס לחו"ל לנסות את מזלי שם או לעשות הסבה מקצועית, יום למחרת הצעה מעניינת שבאה משום מקום מרימה אותי בחזרה ונוטעת בי תקווה חדשה.

    המקצוע הזה משחק בי כמו מריונטה.

    לפעמים אני חושבת שאין לי יותר כוחות נפשיים לזה, לתקופות שלמות של חוסר ידיעה מהיכן תגיע העבודה הבאה, למדינה הקטנה והשבעה שלנו שאין בה רעב לקבל כשרונות קצת יותר חדשים. לפעמים נמאס לי.

    אבל מה אני אהיה אם לא מאפרת?

    אני רואה אנשים אחרים, עם מקצוע רגיל ומסודר, שקמים כל בוקר לעבודה. יש להם בית מרווח (ולא בשכירות), מנוי לחדר כושר, ארון שלם רק לנעליים. הם לא צריכים לדאוג מאיפה הצ'ק הבא יגיע, גם לא לשלם את הביטוח הלאומי כל חודש ולא לדאוג לפנסיה.

    האם הם יותר מאושרים?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/2/09 00:43:

      צטט: !kapish 2009-01-27 01:43:51

      לא!

      .

       

      אני איתו!

        1/2/09 01:45:

      צטט: yaronimus_maximus 2009-02-01 01:03:47

      נראה לי שלעסוק במקצוע של יצירה (מפרסום ועד אמנות, איפור וצילום, מיתוג וכיוב'),

      זו חווית חיים מאוד שונה ממקצועות אחרים (למשל ביטוח). אני לא רואה את עצמי מפסיק לעבוד בעיצוב או אמנות בגלל שאנחנו מרגישים דחף ליצור, ואנחנו לא רואים את עצמנו חיים בצורה אחרת. היצירה היא קשה אבל מתגמלת נפשית, וזה באמת סוג של מתקן רכבת הרים,

      אבל כל יום שאנו עוברים, אנחנו צריכים להתמודד מחדש עם שאלות ולספק פתרונות, להוציא משהו מתוכנו, ולשרוד גם כספית, מה שנותן לנו בעצם המון משמעות בחיים, גם אם הכיס קצת ריק. אנחנו לא רואים את עצמנו במקצוע של שגרת טפסים, סדר יום שגרתי. אנחנו תמיד דואגים - בעצב תעצב - הראש תמיד חושב איך להספיק ואיך להגיע למיקסום יצירתי. אנשים שעוסקים ביצירה ולא דואגים, הם נדירים ולפעמים בעלי אמצעי פרנסה טובים (או אופטימיות קוסמית).אני לא חושב שרכוש ודירת פנטהאוס היא המקור או התחנה לאושר, אבל צריך לאזן את החיים כדי שנוכל ליצור ולא לחיות ברכבת הרים.

       

      מסכימה ב- 100%,

      אבל להגיע לאיזון הזה זה דבר מאוד לא פשוט...

        1/2/09 01:03:

      נראה לי שלעסוק במקצוע של יצירה (מפרסום ועד אמנות, איפור וצילום, מיתוג וכיוב'),

      זו חווית חיים מאוד שונה ממקצועות אחרים (למשל ביטוח). אני לא רואה את עצמי מפסיק לעבוד בעיצוב או אמנות בגלל שאנחנו מרגישים דחף ליצור, ואנחנו לא רואים את עצמנו חיים בצורה אחרת. היצירה היא קשה אבל מתגמלת נפשית, וזה באמת סוג של מתקן רכבת הרים,

      אבל כל יום שאנו עוברים, אנחנו צריכים להתמודד מחדש עם שאלות ולספק פתרונות, להוציא משהו מתוכנו, ולשרוד גם כספית, מה שנותן לנו בעצם המון משמעות בחיים, גם אם הכיס קצת ריק. אנחנו לא רואים את עצמנו במקצוע של שגרת טפסים, סדר יום שגרתי. אנחנו תמיד דואגים - בעצב תעצב - הראש תמיד חושב איך להספיק ואיך להגיע למיקסום יצירתי. אנשים שעוסקים ביצירה ולא דואגים, הם נדירים ולפעמים בעלי אמצעי פרנסה טובים (או אופטימיות קוסמית).אני לא חושב שרכוש ודירת פנטהאוס היא המקור או התחנה לאושר, אבל צריך לאזן את החיים כדי שנוכל ליצור ולא לחיות ברכבת הרים.

        28/1/09 02:53:


      תודה על ההבנה ועל הכוכב,

      תודה גם לאותם מככבים אלמונימים!

        27/1/09 11:40:


      מבינה אותך כל כך...

      (*) כוכב לימים פחות בסאלים...

        27/1/09 01:56:

      תודה על התשובה הנחרצת! וגם על הכוכב כמובן :.)
        27/1/09 01:43:

      לא!

      .

      ארכיון

      פרופיל

      shlomit_mp
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין