המטרה הפלשתינאית בהפסקת אש היא שיפור עמדות לקראת השלב הבא. לכן, הפסקת אש בתנאים הנוכחיים הינה טעות פטלית ואפילו קריטית.

עצם הנושא שהוצע ע"י הפלשתינאים כהפסקת אש מקורו בטעות. הפסקת אש עושים בין שני צבאות ולא עם טרוריסטים של חאמס.

כאשר החאמס הבין כי ארה"ב עומדת לקראת שינוי במדיניותה, מיד הסכים להפוגה זמנית. בהפוגה זו לא רק שימשיך להתחמש ולהתעצם ולהגביר את האימונים של הטרוריסטים שלו. אלא, בהפוגה זו הזוועות שיצר במהלך הזמן ישכחו מהתודעה הציבורית. הן האמריקאית, שכיום עבורם היא החשובה ביותר והן בקרב הישראלים.

מה שהחאמס הבין מיד שכחו הישראלים. החאמס עושה שימוש רב באמצעי התקשורת. עבורו הם כלי משחית בדיוק כמו המתאבד וכמו פצצות המרגמה ושאר כלי המשחית המצויים בידם.

אני מאמין כי המתווך המצרי שכנע אותם בדיוק כמו קודם. הוא הסביר להם שהישראלים הם בעלי זיכרון קצר וחיים רק את הרגע. כדי לנצח אותם צריך מעת לעת לתת להם הרגשה מטמטמת של הפסקה. כך, בלבד שכנעו אותם המצרים. הם הפחידו אותם שהם צריכים להחליף פזה עבור חוסין (הנשיא המוסלמי האמריקאי).

החאמס  הבין כי בעזרת הפוגה זו ניתן לאחריה לפגוע טוב יותר בישראל ולכן הסכים. ברוב חוצפתם כי רבה, הם עוד מציגים זאת כאילו שעשו לנו טובה. התפיסה ה"פולנית" הלוגית שלנו מביאה לנו לא פעם צרות. במקרה של מו"מ עם הפלשתינאים יש לנקוט דווקא גישה "אחרת" חמת מזג ובלתי מתפשרת.

הכוונה כאן פשוטה בנחלט. "לא נרד לרמה" שלהם, היא הגישה "הפולנית". זה נותן לך כאילו יתרון הרגשתי שאתה טוב יותר מהשאר. במבחן התוצאה המשתמש בגישה זו, לעיתים ובמקרים מסוימים, יוצא מופסד.

בגישה "האחרת", לא נותנים לאף אחד באף מקרה לעבור. "עין תחת עין" במלו מובן המילה. העלבה גוררת העלבה, אי כיבוד יוצר אי כיבוד מכה מביאה מכה. לעיתים ובמקרים מסוימים העושה שימוש בגישה זו יוצא אף הוא מופסד.

כיצד זה מתלבש כאן? זהו אחד הנושאים הכואבים ביותר עבור לפחות מחצית מהעם. כאשר עומדים רוצחי החמאס  ומאימים על עם ישראל, לא צריך להשתמש בגישה ה"פולנית".

יש לאיים עליו חזרה ואף להפחיד אותו  במעשים. זאת, כדי להוכיח לו כי הוא עדין בחסותנו ואנחנו לא בחסותו.

כל איום שלהם  כנגדנו שאינו מקבל כל תגובה, גורמת לעוד 1000 פלשתינאים להבין שישראל חלשה, שאללה עומד להשמיד אותה. הראיה, ישראל מתחננת להפסקת אש כי היא חלשה וכי היא איננה עומדת בגל האיומים של שתי חדלי אישים כמו מחבלי המחילות של החמאס מוגי הלב.

מכאן, לא רק הפסקת אש הייתה נחוצה. כמו גם זה לא מעניין בכל משא ומתן, מה מפסיד הצד השני. במשא ומתן יש קודם כל להשיג את המטרות שלך. גם אם המטרות שלך קשות להשגה. לכך נחוצים ארבעה משתנים: התמדה, נחישות, בהירות ופעולה יעילה. רק כך נוכל להצליח.

העמדה הישראלית לא הייתה מספיק נחושה כדי להצביע על חד צדדיות בין הטרור להמשך. אין לתת סיכוי נוסף. במיוחד היום כאשר קיבלו סיכוי ובמשך עשור שלם רק קיבלו סיכוי מבלי לשלם את התמורה. הנחישות חייבת להתבטא במספר תחומים כמו הפסקה טוטלית של האלימות, ההסתה ושינוי האמנה הפלשתינאית הקוראת להשמדת ישראל.

גם בנושא בהירות ופעולה יעילה לא היה לנו עדנה, היא צריכה להתמקד לא במחבלים עצמם, אלא בראשיהם בלבד. כל מנהיג פלשתינאי חייב למות ו/או להיכנע.

רק כך ניתן להדביר את הטרור ולהגיע לשלום. המכשול לשלום אינם המתנחלים או תושבי יש"ע. אלא דווקא הפלשתינאים המתונים.  הם מדברים שלום כטקטיקה למלחמה. הם מציגים חזות "מערבית" אינטליגנטית של מלומדים חובקי עולם ובעצם בתוך תוכם הם רוצחים. 

צריך לקרוע מעל פניהם את המסכות ולהראותם במערומיהם. צריך לאנוס אותם להודות על הטקטיקה הקלוקלת שלהם וצריך להעמידם במקומם. אין לנו מה לדאוג לא מצרפת ולא מבלגיה ואפילו לא משבדיה. כל המדינות הללו הן בעלי עבר של כיבוש קולוניאלי אכזרי מאוד. אפילו הולנד שנחשבת למדינה כביכול בסדר, היא מדינת המקור של הבורים בדרום אפריקה. להזכירכם הבורים הם האפריקנרים הלבנים יוצרי האפרטהיד בדרום אפריקה.

אנו חייבים לראות אך ורק את האינטרס של מדינת ישראל. כאשר מדינות אירופה יעוררו בסופו של דבר, הם יבינו כי המוסלמים כבר כבשו את מדינותיהם. הם יכולים לשחק עדין בזכויות האדם כביכול, רק שהם אינם משחקים במגרש הנכון. כי אי אפשר לשחק כדורסל במגרש כדורגל.