כותרות TheMarker >
    ';

    המכון לסילוק תכניות

    בלוג החלומות של קלמן.

    דגי נקיון

    22 תגובות   יום שלישי, 27/1/09, 10:51

    ספינת הפטרול תמרנה להתקשרות בקצה הרציף ולמרות המרחק יכולתי להעריך שהצוות מיומן ומקצועי, כל התמרון עד גמר הקשירה ארך דקות ספורות בלבד, הם הצליחו להשחיל את לולאות חבלי ההתקשרות על הזקיפים ברציף בחינניות של קאובויים מהסרטים מבלי להיעזר באיש חוף, כמעט מחאתי להם כפיים מרוב התלהבות אבל התאפקתי, זה לא נראה הזמן המתאים. הצוות ירד מהספינה וצעד לעברי בתפזורת, המפקד בראש והשאר אחריו, וככל שהלכו וקרבו והפרטים הלכו והתבררו ראיתי עד כמה הם מרושלים ועייפים. מזל שהתאפקתי ולא מחאתי להם כפיים, אחרת היו עלולים לחשוד שאני מלגלג עליהם.

    המפקד פנה אלי בזרועות פתוחות וחיוך של מכרים וותיקים  "אתה בבר, נכון?" הוא אמר  ומשך את ידי בלצון כמו לשכנע אותי לענות בחיוב, מה שכמובן עורר מיד את חשדנותי, "אם אתה אומר" עניתי בזהירות.  

    "אם כך" הוא טפח על כתפי בחיבה "בבר תעשה לנו טובה, אתה מוכן בבקשה להשגיח על הספינה שלנו עד שנחזור?" הוא הביט בי מקרוב להראות לי שמתחת מעטה העליצות מסתתרת תחינה כנה ואמיתי ובכל זאת היססתי, הצוות התחמק מקשר עין והביט לצדדים כאילו כל אותה סצנה שמתרחשת מולם כלל אינה מעניינת אותם, וזה נראה חשוד, מצד שני פרנסה היא פרנסה.

    " תשמע" אמרתי " זה לא בחינם, זו העבודה שלי וממנה אני מתפרנס, אני לוקח חמישים שקל לשעה, אם זה מתאים לך, אז בבקשה". המפקד צחק והצוות שכמו המתין לאות הצטרף אליו בהגזמה מרובה וזה כמעט גרם לי לבטל את העסקה על המקום, אבל לא יכולתי, שמעתי ברקע את צחוקי מהדהד יחד איתם וחותם על העסקה.

    הם הסתלקו והשאירו אותי לבד על רציף שבקצהו הייתה קשורה ספינת פטרול וידעתי שאני לא מתכוון להתקרב אליה ובטח לא לשבת שם ולשמור עליה גם אם יכפילו את שכרי, גם כן שטות, מה יש להשגיח כאן ומי יתקרב אליה בכלל ולמה, הצוות הסתלק אמנם אבל רוחו עדיין מרחפת במדורי הספינה מציצה מכל פינה, לשבת בה עכשיו זה להיות לבד ברעש והמולה מתמדת, העדפתי להצטרף לחבורה עליזה של תיירים שצעדה לתוך המדבר בטור ססגוני ועליז, רוח חמה נשבה וייבשה את הנשימה אבל לתיירים נראה שלא איכפת והתנאים הקשים לא פגמו בעליזותם.

    המדריך עצר על דיונת חול ובקש מהטור להתכנס סביבו בעיגול להסבר קצר. "לא תאמינו" הוא פתח ואמר "לפני עשרת אלפים שנים זרמו מים רבים בערוץ כאן למטה וכל האזור היה ירוק ופורח, חיות רבות רעו כאן והמאובנים שנמצאו כאן בסביבה יוכיחו". התיירים שלפו מצלמות בהתרגשות לצלם את הערוץ היבש ואני התפלאתי באיזו קלות בלעו את הלוקש של המדריך, המאובנים הרי יוכיחו רק את מה שנרצה שיוכיחו ושום דבר מעבר לכך, חשבתי להעיר למדריך על הסתירה אבל כמו כל שקרן מצוי, הוא מהר להתקפל ולפני שיתחילו שאלות חקרניות הוא פיזר את העיגול וחזר להוביל את הטור, ואני ולא הצלחתי לגייס מספיק חשק לעצור אותו.

    החלטתי שאין טעם להמשיך עם חבורה תמימה כזו, המתנתי מעט שיתרחקו למרחק בטוח, יש דברים שחייבים לעשות בצנעה, מחאתי כפיים פעם אחת והערוץ התמלא במים ירוקים. טבלתי את קצה הרגל לבדיקה והם היו צוננים למגע, כמעט קרים אבל לא יותר מדי, הנחתי לגופי לגלוש לתוכם תוך מעקב צמוד אחר מתיקות הירוקת שהלכה והתפשטה ומלאה את החלל, ודגיגים קטנים, כנראה דגי ניקיון, התקרבו בהיסוס והחלו לנגוס ברכות בעורי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/1/09 20:55:

      צטט: אלפרד* 2009-01-30 00:08:18

      מה לעשות, זו דרכה של כל תיאוריה, בהתחלה היא מונוליטית ושואבת לתוכה את כל תשומת הלב, ובשלב שאחר כך אין מה לעשות, היא צריכה להסתדר עם תיאוריות וותיקות ממנה, ובסופו של חשבון אני טיפוס פלורליסטי, התקפי המאניה המונוליסטית הם רק הפוגה זמנית מהפלורלזים :)

       

       

      :) מאניה מונוליסטית, מאניה פלורליסטית, האבחנה הזאת מוצאת חן בעיני. חשבתי על זה, גם בין שתיהן עוברת בבושקה. יותר נכון, גם הן בתוך בבושקה. המחשבה הזאת נולדה מההסתייגות שלי מהמונו-לזלוז שלך (:אני טיפוס" וזה). אחר כך חשבתי שלמעשה כשאנחנו אומרים "אני טיפוס" אנחנו מסמנים את החלק שקל לנו להזדהות איתו ומציירים אותו על הבבושקה התורנית. ככה הופכים בבושקה אחרונה למוקש ימי.  
        30/1/09 00:08:
      מה לעשות, זו דרכה של כל תיאוריה, בהתחלה היא מונוליטית ושואבת לתוכה את כל תשומת הלב, ובשלב שאחר כך אין מה לעשות, היא צריכה להסתדר עם תיאוריות וותיקות ממנה, ובסופו של חשבון אני טיפוס פלורליסטי, התקפי המאניה המונוליסטית הם רק הפוגה זמנית מהפלורלזים :)
        29/1/09 23:55:

      ואני שמה לב איך הולכת ומתפוררת המונוליטיות של התיאוריה הבבושקאית שלך.

        29/1/09 23:51:

       

       

      גם אצלי היה יום שממון, עד שבאמצע היום נגדשה לי סאת הסבל, הרגשתי שעוד שנייה נגמר לי האוויר, אבל אז תפסתי (באזור הטבור) שמה שמסביל אותי זאת רק ההתנגדות, והאכזבה, כי הנה סוף-סוף יום אחד בלי עבודה, וכל הספרים חיכו בקוצר רוח להתפנות שלמה אליהם, והשמש בחוץ גם, ודווקא כשהכל בשפע מתכווץ בתוכי ככה, אבל אז התהפך לי הדימוי, מטובעת לנלחצת כנגד סורגים, אז הרפיתי. חלאס התנגדות. שממון? בוא. כולך בוא. וזהו, צללתי בלי מלחמות.
        29/1/09 22:11:

      האמת שגם אני חשבתי על זה רק כשבקשתי לענות על הלא מודע ושאלתי את עצמי מה ההבדל במודעות של כל בבושקה, שהרי כל בבושקה מודעת למשהו רק שכל אחת למשהו אחר, וחשבתי על כך שמה שקובע את זהות הבבושקה אינו המצב האובייקטיבי, שהרי כל בבושקה היא מכילה ומוכלת בו זמנית וחללית ומה שקובע זה המודעות, בבושקה מכילה לכן היא זו שבה המודעות היא בעיקר למה שמוכל בה, לשדה התודעה הפרוש לפניה והיחסים בין הבבושקות בתוכה, ואילו לעצמה היא לא מודעת, ואילו בבושקה אחרונה היא כזו לא מפני שלא מוכל בה שום דבר, אלא שהדבר היחיד שהיא מודעת לו הוא היא עצמה, והיותה לבד בלב שממון של ריקנות מחוף אל חוף (שזה מגדיר פחות או יותר את היום שעבר עלי היום :)

      תוקן :)

       

        29/1/09 21:41:

       

       


      וגם, הלכתי כל היום עם ה"ואילו לבבושקה המכילה יכולה להיות מודעות לכל מה שמוכל בה ורק לעצמה, ולעובדה שבקרוב מאוד היא תתגלגל לריקנות משמימה, היא לא מודעת". למה? אני הופכת בכל מיני אפשרויות, אבל לפני שאני פורשת אותן, תגיד עוד.
        29/1/09 21:27:

       

       


      טוב, בינתיים חשבתי עוד. הדבר שיש להימנע ממנו הוא לא הידע, אלא הכניעה לדיסציפלינה. כלומר, לזלוז הלא-מודע כשלעצמו לא חוסם כלום, ובכלל אסור לפחד מכל לזלוז, רק צריך תמיד להיות נכון להחליף את הבבושקה הגדולה. וזה יותר קשה מלצלול במורד הבבושקות.  
        29/1/09 11:34:

      שזה הטריד אותי כשקראתי. כי אם נמצא מפתח לדלת מסוימת, איך ייתכן שהימנעות מלפתוח אותה... זה הרי ההפך מיצירה, שהיא חקירה של מרחבים סמויים מההכרה. כאילו תנאי להיות יוצר הוא היות בור. אני יודעת שזה יושב פיקס עם תיאוריית הבבושקות שלך, אבל זה אומר שיצירה כרוכה בזהירות, הימנעות מידע, ועוד ידע יחידאי, כזה שאי-אפשר ללמוד אותו אלא מעצמך. זה פרדוקס בלתי נסבל.

        29/1/09 11:28:

      בוקר טוב :)
      "לזלוז הדדי נמרץ" - עד היום נרתעת ממנו, איימת בנקמות ואף קיימת כשליזלזתיך. וגם "ביטול מרחב הטעות לגמרי", חשבתי שהסכמנו שטעות לשאוף לזה. מאחר ששני הדברים האלה מתקיימים ממילא בדיאלוג, מה הטעם לשאוף להעצמה שלהם. מצד שני, אני חושבת עכשיו איך הם דבר והיפוכו, הלזלוז ומרחב הטעות. אולי טעות ללזלז את הבבושקה שמכילה את שניהם. בכלל, זה מה שמקסים בעניין הלא-מודע; כמו שכתבת. אם אתה בא אליו עם ידיים או בלי ידיים. פרויד בא אליו עם ידיים, הלא-מודע היה רק כלי בדרך אל חשיפת הפתולוגיות. לו סלומה, שהיתה תלמידה שלו ובחמישית האחרונה של חייה פסיכותרפיסטית בעצמה, תפסה את הלא-מודע כמעיין של כוח יצירתי וטענה שלזלוז שלו אולי מנרמל, אבל מעקר את היוצר.

        29/1/09 05:37:

      למה מישנית, היא חשובה ביותר, המושג לא מודע נשאר סתום ללא שיוך, למה הוא לא מודע, כל בבושקה הרי לא מודעת למשהו אחר, לבבושקה האחרונה לדוגמה אין מודעות לבבושקה המכילה אותה אלא רק לעצמד בלבד ולבד, ואילו לבבושקה המכילה יכולה להיות מודעות לכל מה שמוכל בה ורק לעצמה, ולעובדה שבקרוב מאוד היא תתגלגל לריקנות משמימה, היא לא מודעת.

      בעיניי לזלוז הדדי נמרץ ומתחלף הוא דווקא הדרך הקצרה ביותר לבטל את מרחב הטעות לגמרי, הבעיה רק למצא פרטנר שיסכים :)

        28/1/09 23:31:

      הפרקטיקה שנגזרת מקונספט הלא-מודע (שזה, אגב, המינוח הנכון, ולא תת-מודע) משנית לעניין שלנו. בשורה התחתונה היא רק התייחסות שונה לשאלת הסבל. "מכילה מופרעת" היא הגדרה אחת אפשרית לסבל.

      אני חושבת עכשיו על תנועת הלזלוז המטוטלתית, זו הסכנה שבדיאלוג. אחת מהן לפחות. היא נהיית ככה אולי כשמרחב הטעות עיוור עבור שני הצדדים.

        28/1/09 22:16:

      אם כך את כמעט מסכימה שהמונח המתאים יותר היה על-מודע ולא תת-מודע, הבחירה שלו במונח הזה מתאימה אולי כדי לטפל בחולים שהמכילה שלהם מופרעת ולא מותקנת על פי אמות המידה המקובלות בחברה, זו גישה לזלזנית שלא רק מורידה את המכילה לתת מעמד, אלא גם מתייחסת אליה כאוטומט משובש שצריך לתקן, הגישה שלי הפוכה בדיוק, אני קורא לו על מודע ובמקום לנסות לשלוט בו ולכוון אותו על פי צרכיי, אני מעדיף ללמוד את השפה שלו ומה הוא אומר בעצם, והחלום זה השפה שלו.אז את אומרת עכשיו (ולמה רק עכשיו נזכרת?) שמטריושקה זה המונח הנכון, נראה לי שמאוחר מדי, כבר שום דבר לא יחליף את הבבושקה, ואת יודעת מה, שם התואר סבתא כולל בתוכו מראש את הבת והנכדה, והיא לכן בבושקת הבבושקות.ולגבי השאלה האחרונה שלך על התיאור החללי שהפך ליניארי, היא מעניינת למרות שלא בטוח למה התכוונת, בכל מקרה אם התכוונת שהוא הפך מתיאור חללי לתיאור של משך, נראה לי שזה בגלל שתנועת הלזלוז שעברה מחלל לחלל נתקעה בין המגיב והמגיבה, שמתחלפים ביניהם וכבר לא מעבירים אותה הלאה.
        28/1/09 21:41:

      צטט: קלמן* 2009-01-28 20:45:38


      בחח.. רק אל תאשימי אותי שהדבקתי אותך, אל תשכחי מי התחיל עם כל זה, בכל מקרה הבלבול שלך נובע מכך שאת מבקשת להסיק את הבבושקה המכילה כך שתהיה נכונה לכל הזמנים, זה לא הולך ככה, בכל זמן יש מכילה אחרת, כשאני חולם המכילה היא אותו תת מודע (למרות שהמינוח הזה לא מקובל עלי), וברגע שאני יושב לכתוב אותו ורואה אותו מחדש, אני מחליף מעמד מחולם שהחלום פשוט קרה ללא שליטה למעמד של רואה שמפענח את הכוונה הנסתרת ועל ידי כך הופך אותה לכוונה שלו, בדיעבד אמנם אבל מה זה משנה, והעיקר שהוא עכשיו במעמד בבושקה מכילה ויודעת כל, וזה כמובן רק עד שמגיע המגיב שמלזלז אותו, והצגיבה שמלזלזת את המגיב, והמגיב שמלזלז אותה חזרה, אז את מבינה, הלזלוז הוא למעשה המאבק על זכות המכילה. (תרתיי:))


      זו היתה תזכורת טובה ובזמן לאיכות המופשטת של הבבושקה (שכבר התחלתי להרגיש בובה מצוירת), שהשם האמיתי שלה הוא בכלל מטריושקה, ובכלל בבושקה זה סבתא וסבתא זה שלי, זה נכון. מה שגם מזכיר לי לשאול אותך אם קראת את "חולית", ספר מד"ב פנטסטי מופתי ביותר, ששם יש את בנות גשרית, שהן בבושקות מהלכות וחיות, ועוד כמה גזעים עם תבניות קיום מעוררות לא פחות.
      גם אהבתי את הסיפא של התגובה שלך. 
      מה הבעיה שלך עם הלא-מודע או התת-מודע? על פניו, הסטרוקטורות הפרוידיאניות יושבות בול על מערכת הבבושקות. אצלו בכלל הלא-מודע הוא הבבושקה רבא, זאת שאי אפשר לעולם לבוא אליה דוך, וגם יודעים על קיומה רק דרך סימנים שהיא משאירה, ובכלל, זה היה עיקר עבודתו של פרויד,  ללזלז את בבושקת הנפש וכך לשלוט עליה, או ליתר דיוק, לשחרר אותה מהאוטומציות השליליות.
      ועוד נקודה. ההתייחסות שלך לזמן ביחד להיירככיה הבבושקית היתה התייחסות חללית לגמרי - עד לשורה האחרונה, ששם פתאום, ביחסי המגיבים, נהיה רצף ליניארי. למה?

       

        28/1/09 20:45:

      בחח.. רק אל תאשימי אותי שהדבקתי אותך, אל תשכחי מי התחיל עם כל זה, בכל מקרה הבלבול שלך נובע מכך שאת מבקשת להסיק את הבבושקה המכילה כך שתהיה נכונה לכל הזמנים, זה לא הולך ככה, בכל זמן יש מכילה אחרת, כשאני חולם המכילה היא אותו תת מודע (למרות שהמינוח הזה לא מקובל עלי), וברגע שאני יושב לכתוב אותו ורואה אותו מחדש, אני מחליף מעמד מחולם שהחלום פשוט קרה ללא שליטה למעמד של רואה שמפענח את הכוונה הנסתרת ועל ידי כך הופך אותה לכוונה שלו, בדיעבד אמנם אבל מה זה משנה, והעיקר שהוא עכשיו במעמד בבושקה מכילה ויודעת כל, וזה כמובן רק עד שמגיע המגיב שמלזלז אותו, והצגיבה שמלזלזת את המגיב, והמגיב שמלזלז אותה חזרה, אז את מבינה, הלזלוז הוא למעשה המאבק על זכות המכילה. (תרתיי:))
        28/1/09 20:19:

      :) ! זה מידבק, אין מה לעשות. תשמע, אפשר להגיד שחלום הוא בבושקה פנימית, אבל מי שמכיל אותה מתחלף. ועוד יותר מסובך - החלום שזוכרים לעומת זה שלא. וזה שכותב את החלום, שעליו דיברת הרבה, שהרי ברגע שהוא כותב אותו הוא משנה אותו. ומי זה שמכיל את החלום? הלא-מודע, אבל מי מכיל את הלא מודע? המודע. ומי מכיל את המודע? נגיד, למשל, הזולת. סתם ניסוי מחשבתי. וגם כאן בלגן: המודע מכיל את הזולת שמכיל אותו.
        28/1/09 19:13:

      אתה לא סובל, אל תרמה. אני מכירה את האובססיות המתוקות האלה. סוף סוף הכל מסתדר פיקס, איפה שאתה לא הולך התבנית הולכת איתך כמו מפתח קסמים. מה שיפה בחלום הזה שהוא דווקא פורש את חלקי הבבושקה כמו שסקלס כתב לך פעם. זה חלום שהוא ריקוד של כמה בבושקות - חינני ועדין, הן מתפרקות ומתכנסות, אולי כי כולם בבושקה המכילה החלומית, שלהבדיל מהאלוהית, לא מענישה אף פעם.

        28/1/09 18:48:
      צודקת אין מה להגיד, מצד שני זה לא פייר שאסבול מהתקפת הבבושקות לבד, רק שחררתי לחץ, זה הכל.
        28/1/09 18:32:

      דח מוחק אתה והבבושקות.
      ולא שלא חשבתי על זה. חשבתי ועוד איך, ולו רק בגלל שידעתי שאתה חושב, ואז החלטתי שזה להלביש הר כגיגית, לקרוא את החלום הזה בבבושקאית. וגם חבל. חנקת אותו, כ'.

       

        28/1/09 18:11:
      איזה לזלוז מקסים, אלפרד בטח שוכב עכשיו על הגב ונהנה מהדגדוגים, אך אם בלזלוז עסקינן, תמהני איך לא שמת לב למבנה הבבושקאי של החלום, הצוות הרי סיים את תפקידו ויורד מהספינה, ואת מי הם מינו כשומר על ספינתם, את זה שאפילו בזהות שלו לא בטוח, אבל הוא לא פראייר, וברגע שהם מסתלקים הוא מצטרף לאורחת תיירים במדבר, מין בבושקת אמצע כזו, תחליף מכילה לזרים פתאים ותמימים מהניכר, והוא מחליט להיפרד גם מהם ולהמשיך לרדת לבבושקה האחרונה, שם לפחות יש דגיגים קטנים ונחמדים שמדגדגים אותו.
        28/1/09 17:51:

      צטט: מרים המגדלית 2009-01-28 13:17:08

      מקסים ומפתיע עם הסוף הפיוטי...

       

       

      זה נכון. וגם אפשר לקחת כל אחת מהמלים השגורות האלה ולהוכיח אותה בטקסט :)
      כי המימד החלומי השלם הלא-מלוזלז שרד גם במעבר, ומכאן שהוא עושה הקסמה של של הקורא, משמע משאיר אותו ממאן לנער את אבק החלום, וגם המימד הפיוטי, שהוא בהגדרה חומק מההיגיון הער ומחליף אותו בו בזמן, נשמר כאן, וגם ההפתעה נשארת אינטימית, רכה, ממסמסת כל התנגדות בעודה סוטה אותך מהמסלול שאיתו התחלת את הקריאה. הסוף חושני לאללה, מדגדג את קצות אצבעותיו של הקורא ממש. וזה משונה! כי כל הסיפור הוא על מפגשים כושלים עם החוץ.
        28/1/09 13:17:
      מקסים ומפתיע עם הסוף הפיוטי...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קלמן (3)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין