כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של דליה

    ארכיון

    ילדות בירושלים

    14 תגובות   יום שלישי, 27/1/09, 16:33
    בחלומות הילדות הטבועים בנשמתי אני עדיין אוחזת בידו של כריסטופר רובין, הגורר אחריו את ויני פו הדב, שיורד במדרגות ירוד וטפח בקדקדו – טפח, טפח, טפח, כי לדעתו זו הדרך היחידה לרדת במדרגות. 

    על אדן חלון ביתי עומד לו ידיו על מתניו פיטר פן, ואני כמעט מרגישה ונדי, כשטינקר בל זורה עלי את אבקת הקסמים, וכולנו עפים אל ארץ לעולם לא, ששם קורות לי הרפתקאות מופלאות, במקום בו לא מתבגרים לעולם.

    והנסיך הקטן עדיין מבקש מהמחבר : צייר לי כבשה, ולבי יוצא אליו ואחריו,על אהבתו את השושנה היחידה במינה כל העולם. ואני נמצאת שם אתו כשהוא עובר מכוכב לכוכב ומספר את סיפורו.                                                               

    אני חושבת לעצמי האם הנוסטלגיה היא משהו אשר אנחנו מפזרים עליו אבקת קסמים? אינני יודעת.                                                               

    בירושלים שלי , שאיננה עוד, אני זוכרת ילדות בעיר אהובה, חפה מכל רוע, בה הדלתות היו פתוחות לרווחה,  אנשים היו מאירי פנים וטובי מזג. הסתפקות במועט היתה דבר מובן מאליו.  אני זוכרת את שכונת ילדותי, שכונת הבוכרים, מקום קסום ששדות והרים מקיפים אותו.

    הבית בו גדלתי היה בית ערבי גדול,  ששער ברזל יפהפה סוגר על הכניסה לחצר הגדולה.  כאשר פתחת את השער, נכנסת לחצר גדולה שמסביב לה, ולבית כולו, עצים שבעינינו הילדים היו המופלאים בעולם. עצי תות שפירותיהם גדולים ולבנים. עצי תפוח שפירותיהם גדולים אדומים ומתוקים. בין העצים הכין לנו אבי הטוב נדנדות. ולמעלה בין הענפים על גג המחסן מקום מסתור, שאליו יכולנו לעלות כאשר כעסנו או כאשר רצינו להיות נסתרים מעין כל J

    בין עצי התפוח, גדל בחצר גם עץ מופלא אחד של פיסטוקים. אני אוהבת את הפרי הזה, כי יש בו ניחוחות של ילדות בשבילי .בחצר העליונה  באמצע בדיוק, היתה באר של מים, שבשבילי כאשר היו פותחים את המכסה, היתה מקור של דמיון בלתי פוסק, על העולמות המסתתרים שם למטה בתוכהJבדיעבד  אני מתארת לעצמי שהיה דמיון בבית ילדותי לבתים והחצרות הסינייםשעליהם קראתי יותר מאוחר בספרים כמו רגע בפקין.

    מהחצר היתה כניסה לאולם גדול וארוך שסוגר עליו קיר של משבצות זכוכית גדולות וצבעוניות. ואז,כניסה לחדרים מסביב. אבל גולת הכותרת היתה עליית הגג הארוכה לאורך כל הבניין, שאנחנו הילדים היינו עולים אליה, נכנסים לאפלולית רכה ועוטפת שאור עדין של השמש היה מפזז שם,וקשה אפילו לתאר את האוצרות שהיינו מוצאים שם, מיני חפצים שונים ומשוניםכלים מיוחדים, ודברי יופי שעבר זמנם. 

    טוב נסחפתי קצת, וזה מספיק להתחלהJ אם תשמחו לקרוא אשמח לכתוב כאן עוד ועוד . 

    דליה  

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/1/09 20:19:

       

      חני יקירתי,

      כמה נפלא שהצלחתי לגרום לך לדברים היפים האלה:-)

      ואת גרמת לי געגועים אליך

      אנחנו צריכות להתראות השבוע יקירתי

      דליה  

      צטט: hani54 2009-01-30 00:30:54


      :-)  גרמת לי להתקף של נוסטלגיה ..... וגעגועים לסבתי  שהיתה גרה בבית ערבי ......

       

      אוהבת אותך

       

      חני

       

       

        30/1/09 00:30:


      :-)  גרמת לי להתקף של נוסטלגיה ..... וגעגועים לסבתי  שהיתה גרה בבית ערבי ......

       

      אוהבת אותך

       

      חני

        29/1/09 22:18:

       

       תודה ציקי יפתי

      דליה

      צטט: ציקיבואי 2009-01-28 12:05:12


      מקסים מדהים.....

       

       

        29/1/09 22:16:

       

       

      גדעון יקר,

      יש לי את כולם באוסף ספרי הילדים שלי :-)

      חוץ מפטריק קים, שתתפלא, אבל בנערותי קראתי גם את הספרים הקטנים

      האלה :-) ותודה יופי שאהבת

      דליה  

       

      צטט: רוח האדם 2009-01-29 21:04:05

      ומה עם טרזן ?

      וחסמב"ה ?

      ווינטו ויד ינפץ ?????..

      ופטריק קים ????.

      בנות...... :)

        יופי כתבת - יופי.

       

       

        29/1/09 21:04:

      ומה עם טרזן ?

      וחסמב"ה ?

      ווינטו ויד ינפץ ?????..

      ופטריק קים ????.

      בנות...... :)

        יופי כתבת - יופי.

        28/1/09 12:05:

      מקסים מדהים.....
        27/1/09 20:51:

       דברת יקירתי,

      הרי משום כך כתבתי ירושלים שהיתה ואיננה:-)

      אני מבכה את העיר היפה והטובה שלי, שהפכה למעוז של חרדיות,

      חוסר סובלנות, ועזובה.

      דליה

       

       

      צטט: דברת.. 2009-01-27 19:53:30

      את בטח יודעת שכדאי שתמשיכי לחלום כי ירושליים של היום לא דומה למה שתארת כאן. עדיין ישנם בתים ערבים אבל הכל השתנה..המנטליות של התושבים ,סוג האוכלוסיה , הילדות עוברת יותר מול המחשב ושום דבר לא דומה לפעם. אווירה..? אולי במחנה יהודה עדיין קצת ירושלמית מדוברת.

      אז דליה נהדרת שכמוך תחלמי כי רק הזכרונות היפים האלה  נותרו ...

      ללא ספק הצלחת להעביר את הריח והתבלין של העיר של פעם:))

       

       

        27/1/09 19:53:

      את בטח יודעת שכדאי שתמשיכי לחלום כי ירושליים של היום לא דומה למה שתארת כאן. עדיין ישנם בתים ערבים אבל הכל השתנה..המנטליות של התושבים ,סוג האוכלוסיה , הילדות עוברת יותר מול המחשב ושום דבר לא דומה לפעם. אווירה..? אולי במחנה יהודה עדיין קצת ירושלמית מדוברת.

      אז דליה נהדרת שכמוך תחלמי כי רק הזכרונות היפים האלה  נותרו ...

      ללא ספק הצלחת להעביר את הריח והתבלין של העיר של פעם:))

        27/1/09 19:36:

       

      אתה מתכוון לחיי האתמול הלא כן:-)

      דליה 

       

      צטט: ניומן 2009-01-27 18:24:27

      *

      תודה לתרבות חיי היום

      מתוארים יפה

      בקולמוסך

       

       

        27/1/09 19:34:

       תודה ילדתי

      :-)

       

      דליה

       

      צטט: על הפשוט 2009-01-27 17:28:41


      מקסים :)

       

       

        27/1/09 18:24:

      *

      תודה לתרבות חיי היום

      מתוארים יפה

      בקולמוסך

        27/1/09 17:28:

      מקסים :)
        27/1/09 16:51:

       

       

      מסתפקת גם בלחם ומלח כאשר מדובר בך ילדתי האהובה

      אמא 

       

      צטט: אנני.... 2009-01-27 16:42:35

      מציירת מזעזע כיבשה אהובה שלי אבל באקלווה עם פיסטוקים באה בחשבון :)

       

       

        27/1/09 16:42:
      מציירת מזעזע כיבשה אהובה שלי אבל באקלווה עם פיסטוקים באה בחשבון :)

      פרופיל

      דליה צעירה בת 63
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין