ענן שסוע מוריד גשם שבור

סדקים שלנו מיתגלים

כאדמה חרושת קמטי בצורת

בין הזיכרונות שלנו

מפריד קיר הדחקה

כמפרש לבן המפליג ברוחות הזמן

מנסה לקצר את המרחק ביני לבינך

את היבשה

אני הים

וככל שגוברת הרוח המרחק גדל

ומתקצר הזמן

ולאורך הדרך שכחנו את השמיים

של אוהב ואוהבת

כי אם יש אני חיב להיות גם את

ומה התועלת לו לים ללא היבשה

לשטוף בו את גליו