חוויות מהדרך
פוסטים אחרונים
- מלנכוליה - איזה פיצוץ.... 5/12/11
- מה הם חושבים לעצמם, הגברים האלה, או סיפורו של שם 23/11/11
- איזה גאון - חזיונות בלתי פוסקים 22/11/11
- רודף צדק לא שווה רדיפה...ובכלל 20/11/11
- סיפור מהחיים - עם מרצדס לסופשבוע 6/11/11
- בהחלט לא לבעלות לב חלש 5/11/11
קשוחה
עוטה שוב את השריון שלי. קשוחה. אמנם בלי סוס, אבל שוב בדרך. מביטה ישירות אל תוך עיני הפחד. שמחה שהוא לא שלי.
נכון. הוא מכאיב. הפחד של אחרים. שורט. מפתיע ובוודאי שמאכזב. אבל לי יש שריון וגם קוד התנהגות אבירי. שמחה שהוא שלי.
הרי פחד הוא לא אופציה. והרי בדרך, בוודאי מחכים אבירים ואבירות. אנשים טובים, אמיצים,, שגם עבורם הדבר הזה, העכור והמשתק, הקרוי פחד לא קיים.
אז אני שוב מטיילת לי. שומרת על עצמי. זהירה ומהורהרת. מקווה שמהר מאוד תתחלף לה החרב בוורד יפהיפה וריחני והשריון שוב יוסר... |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וואאוו. את החלק הראשון אהבתי ואת השאר לא הבנתי....
שינתנו הסברים ומיד!
היי מתאים לך השריון הזה, אבל כן הוא לא פרקטי.
השריון היעיל ביותר הוא האין שריון, שם משתמשים בפחד כמקור האומץ מתוך ויתור על העתיד.
יקירה
המשכתי.
אתמול, בטיול של נרקיסים בנגב
גם אני שמחתי בצלילים החדשים.
אפילו שמחתי מאוד.
כי החייםבאמת יפים,
בלי הפחדים של האחרים.....
למטיילת היקרה!
אהבתי לשמוע את הצליל הזה.
המשיכי כך, באומץ.*
אסתר