ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
לא יודע אם יצא לי לכתוב על זה בעבר, אבל כעיסוק משני אני מנהל אתר אינטרנט צנוע של כמה מאות אלפי גישות ייחודיות בחודש.. אתר פרש. האתר הזה קם כשרחבעם זאבי (גנדי) נפל, אבל בלי שום קשר.. זו סתם דרך סמלית מבחינתי לזכור את התקופה.. עובדה זו לחלוטין לא קשורה להמשך הפוסט הזה, אבל היא כן עוזרת לי בהעברת התקופה, וגילו של האתר (7.5.. מי היה מאמין).
את אתר פרש הקמתי ביחד עם עוד מספר חברים. כבר כתבתי בעבר פוסטים בנושא (כולל זה שנכתב ביום הולדתו ה6 של האתר, לפני כשנה וקצת). היינו אז ילדים (כאילו שהיום אנחנו לא), והקמנו את האתר כתחביב. ככזה, כסף לא עניין אותנו. אספנו כמה אלפי שקלים מדמי הכיס, תרמנו חומרה עודפת.. ומיקמנו שרת בחוות השרתים של חברת אקטקום זצ"ל. פתחנו את האתר כדי שיהיה במה.. סלון.. או כל מושג פלצני אחר שבא לבטא בית. מקום שבו אנחנו, החברים, נדבר ביננו. נארח את מי שנרצה. קהילה. מה רבה הייתה הפתעתנו כשהקהילה הזו הלכה וגדלה. מכמה מאות חברים בסגנון "כולם מכירים את כולם", הפכנו לכמה אלפי חברים.. שכבר לא כ"כ מכירים האחד את השני. פתאום, התחלתי להגיע למפגשי הפורום (בד"כ בקומת הגג של עזריאלי, הקניון) ולא לזהות את כולם. ויותר גרוע.. כולם לא זיהו אותי. וכך... ממפגש אחד של "קהילת פרש", התחילו מפגשים של "קהילת פורום מה שבראש", "קהילת צילום", "קהילת צבא ובטחון" וכו'.. הכל נהיה מסובך יותר. זה כבר לא סלון קטן ואינטימי.
רצתה הגורל (נו מה.. אין הסבר אחר לעובדה שתמיד זה נגמר ברע) ושרת אחד כבר לא הספיק. נאלצנו לקנות לו אח תאום.. שעלה יותר כסף. וגם האירוח שלו עלה יותר כסף. הימים חלפו, אקטקום נסגרה. שני השרתים שלנו מתארחים בבזק בינלאומי ומפרנסים את איציק בנבנישתי וחבריו (אגב.. אין תלונות. השירות מצויין ושווה את הכסף). מהר מאוד גילינו שהדרך היחידה שבה חיילים וסטודנטים בחובה יוכלו להמשיך לממן את ה"עסק", היא למכור את המשאב היחיד שיש לנו.. פרסומות.
בהתחלה, זה היה קשה. פנינו עצמאית לגורמים. ניסינו להשיג מפרסמים. בהמשך, חברות התחילו לפנות אלינו. קיבלנו הצעות לשותפויות פעולה. כסף התחיל לזרום בתדירות. כיסה את פעילות האתר, ואפילו אפשר לנו שדרוג השרתים.
אלא שהתיאבון של הגולשים שלנו גדל. כשנכנסו הפרסומות, צצו להן הודעות עם המלצות לחוסמי פרסומות. ומכשצצו פרסומות חדשות - צצו הודעות חדשות עם טיפים בנושא. אנחנו, בתור בעלי האתר, הרגשנו כל הזמן מוזר לגבי זה.. הגולשים שלנו... בשר מבשרנו (או משהו בסגנון).. אז נכון שהפרסומות לא תמיד נחמדות. ונכון שהיו מפרסמים אגרסיביים יותר ופחות. ונכון שהיו את אלו שדחפו תמונות של דוגמניות בלבוש מינימלי בפורום של דתיים, ופרסומות של טמפונים ותחבושות היגייניות בפורומי צבא ובטחון. אבל עדיין.. הפרסומות האלו היו הלחם והמים של האתר. בזכותו האתר חי.
אז ככל שגדלה כמות חוסמי הפרסומות באתר, כך נאלצנו להגדיל את כמות הפרסומות. המיעוט השקט נדפק בשביל שכל האחרים יוכלו לגלוש בשקט. מפרסומת אחת בראש כל עמוד, עברנו לשתי פרסומות בכל עמוד.. ואפילו 3 ו4 בעמוד הראשי. הפרסומות הפכו להיות גדולות יותר. צבעוניות יותר. לעתים, אפילו צעקניות יותר. אבל אין לנו ברירה. צריכים לשרוד.. לא?
זו שאלה קשה.. מצד אחד, הגולשים והמנהלים אצלנו באתר מספרים כמה הם נהנים מהתכנים, מהגלישה. מחמיאים לנו על הבית השני שבנינו עבורם. מאידך - באותה נשימה, הם חוסמים את הושט שמזינה את המכונה הזאת. ככל שיש פחות חשיפות - יש פחות הקלקות - יש פחות כסף - יש פחות שרתים - יש פחות שירותים. הנוסחה די פשוטה. האם כ"כ נורא לסבול בעיניים את הכמה פלאשים המעצבנים האלו?
למי שלא מכיר, ישנם שלושה מודלים של מכירת שטחי פרסום באתרים:
ובכן, כשאתם חוסמים פרסומות באתר, אתם לא יכולים לדעת לפי איזה מודל בעל האתר עובד - וייתכן והוא היה מרוויח עליכם כסף גם אם סתם הייתם צופים באתר. בנוסף, ישנם אותם חוסמי הסקריפטים שחוסמים גם סקריפטים של אתרי סטטיסטיקה חיצוניים, שהם היום המדד לאתרים (היות ומפרסמים כבר לא סומכים על הלוגים של שרת הWEB). כשסקריפט כזה נחסם, הכניסה לאתר לא נספרת כלל. וכך לדוגמא ניתן לראות שלאתר שיש 50,000 מבקרים ייחודיים ביום לפי קבצי הLOG, יש רק 30,000 מבקרים ייחודיים לפי מערכות כמו Google-Analytics או Nuconomy.
בנוסף - נשאלת השאלה התיאורטית כמובן - מדוע לא להקליק על פרסומת, כשזו מציגה משהו שרלוונטי אליך? קל לי לענות על השאלה הזאת, היות ועד לפני 3 שנים - לא הייתי מקליק על פרסומות באתרים כמחאה. כן כן חברים.. אני בעצמי הייתי זה שעליו אני היום מלין. אירוניה? כשהייתי נכנס לאתרים (כמו וואלה! בהם הפרסומות בד"כ צועקות בקולי קולות ב2 לפנות בוקר בדיוק כששכחת את הרמקולים של המחשב על עוצמה מירבית) והייתי רואה פרסומת שמדברת אלי - הייתי עושה כל שביכולתי לברר את הקישור לאתר שמציג את הפרסומת - והייתי נכנס אליו בדפדפן דרך שורת הURL. חלילה שלא יגידו אח"כ שאני, ירום הודי, לוחץ על פרסומות (רחמנא לצלאן.. בסוף עוד יגידו שפרסום עובד.. אה.. אופס).
מאז כאמור השתניתי. כשאני רואה פרסומת שמעניינת אותי - אני מבקר בה. כך לדוגמא, בשנים האחרונות - יצא לי לכתוב מספר פוסטים על פרסומות שביקרתי בהן ואותן. לדוגמא, הפרסומת של מקקיין דיגיטל לעט החדש של פיילוט. אני מבין שבהקלקה על פרסומת עזרתי לשלושה גופים. ראשית, עזרתי לאתר שבו אני גולש. בנוסף, עזרתי למפרסם שהצליח להגיע לעוד לקוח פוטנציאלי, וכמובן, עזרתי לעצמי כי נחשפתי למידע חדש.. גם אם שיווקי. נו..
לפני שאהפוך בעצמי לאיש שיווק, נשאר לי רק לסיים בבקשה מכללללל הגולש בבלוג שלי - אנא.. לפני שאתה מפעיל חוסם פרסומות באתר.. לפני שאתה מנסה למצוא כל דרך לא להקליק על באנר.. לפני שאתה מתלונן על העובדה שבאתרים ישראלים יש פי 10 יותר פרסומות מאתרים בחו"ל.. תחשוב על זה. תחשוב על האתר. תחשוב על הפעם האחרונה ששילמת כסף אמיתי בגלישה באינטרנט.. תחשוב על השרתים.. על האופרציה.. על אותם דורונים קטנים שיושבים להם מאחורי המקלדת ב23:30 אחרי שהתחילו יום עבודה ב8 ושופכים את אשר על ליבם. בקיצור.. תחשוב על זה.
|
tallyco1
בתגובה על לכל חבריי הגנרלים
אביאן
בתגובה על עוזב את בית הספר.
כתף חמה
בתגובה על ראיתי היום מישהו מת.
אביאן
בתגובה על איגוד האינטרנט הישראלי - לא (לגמרי) השטן.
tallyco1
בתגובה על זה יכולתי להיות אני. בעצם - זה הייתי אני.
ליאור צורף
בתגובה על ענקים קטנים
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דני, העניין הוא הרבה יותר פשוט ממה שאתה מתאר, ולמרות שדורון נתן תשובה די ממצה, אני רוצה להוסיף מעט (בתור מי שעובד מול מפרסמים באותו אתר שדורון דיבר עליו...). הפרסום ברשת נתון לשליטה די מוחלטת של כמה גורמים: מדובר בחברות פרסום מצד אחד, ואתרי אינטרנט ענקיים מצד שני. אתרים גדולים חותמים מול חברות הפרסום, ובעצם מעבירים לשליטתן שטחי פרסום. מי שמייצר את הבאנרים הן אותן חברות, וגורמים נוספים שרוצים להתקיים מפרסום, חייבים אחד מהשתיים: או למכור פרסומות באופן ישיר לאותן חברות פרסום (שמחזיקותץ בתקציבי פרסום של החברות המפרסמות השונות), או לפנות לגורמים מתווכים (חלקם בשליטת האתרים הגדולים) שימכרו שטחי פרסום גם אצלו באתר, בנוסף לאתריהן...
המשמעות, בשני המקרים, היא שלאתר הבינוני/פחות גדול אין שליטה על צורת וסגנון הבאנר שיופיע אצלו, שכן הוא מקבל קוד (או מחברת הפרסום ישירות או מהגורם שלו הוא מכר את הזכות להשכיר את שטחי הפרסום).
אין ספק שלא נעים לראות פרסומות פלאש מציקות, שחלקן גם רועשות וקופצות. השאלה היא אם זה נעים יותר או פחות מהעלמות של אתר שנהגת לגלוש בו באופן קבוע...
אוקסי-מורון - וד"ל
דני, יש כמה בעיות במודל שאתה מציע (שאגב, היה מה שאנחנו ניסינו בהתחלה, עד שהבנו שזה פשוט לא עובד). ראשית, המפרסמים הם אלו שקובעים לנו מה לשים. לא להיפך. לנו, בעלי האתרים, אין שום כח "נגד" המפרסמים. כל זמן שאתרים כמו וואלה ודומיהם, שמרכזים 90% מתעבורת האינטרנט במדינה הציבו סטנדרט כלשהו - לאתרים הבינוניים והגדולים פחות אין שום יכולת להשפיע על המפרסמים.
מבחינתי, אני מודע לפרסומת שעולה באתר שלי רק בדיעבד. אם היא ממש תעצבן (תדבר בקולי קולות) אני אפנה לחברה שרכשה ממני את שטחי הפרסום ואבקש שתסיר אותה. כאן זכיתי לשני סוגים של תגובות.
בנוסף, המודל של אתרים בחו"ל שונה לחלוטין מאתרים בארץ. בחו"ל, פרסומות הן כלי רווחי. כך לדוגמא - גוגל בפריצה הראשונית שלה לשוק הפרסום בישראל שילמה מחירים לא הגיוניים. כל אתר ברשת עבר לגוגל. הם שילמו פי 3 מכל אתר אחר.. אלא שלאט לאט האתרים עם הפרסום של גוגל בארץ התמעטו, ולא בכדי. היום גוגל משלמים כמו כל ספק פרסומות אחר - עבור פרסום בארץ.
יחס ההקלקות בארץ הוא מהנמוכים בעולם. יחס חוסמי הפרסומות בארץ הוא מהגבוהים בעולם. כפי שכתבתי, זה מחייב אותי כבעל אתר להוסיף עוד פרסומות - כדי להעלות את כמות ההקלקות בקרב המשתמשים שלא חוסמים פרסומות. זה סוג של מעגל קסמים.. אם אף אחד לא היה חוסם פרסומות, הייתי יכול להרשות לעצמי להוריד שליש מהפרסומות באתר שלי.
אם אנשים היו מקליקים על באנרים שמוצאים חן בעינהם (ובכך מגיעים ליחס הקלקות כמו בחו"ל) - הייתי יכול לחזור לתקופת הבאנר הבודד בראש העמוד (אלא אם הייתי רוצה להרוויח גם כסף מהאתר - אלא שאז הייתי מיד מתויג ע"י הגולשים שלי כרודף בצע שמתעשר על חשבונם. גם אם העוד כסף הזה היה הולך לתכנים ושירותים נוספים לאתר).
נו נו... לכל מטבע שני צדדים.
כשאני נכנס לדף הבית של MSN וה-CPU של המחשב שלי עובר ל-40% כדי להריץ את כל הפלשים, או כשאני גולש ב-2 בלילה כמו שתארת ופתאום חוטף פיצוץ לרמקולים - אני חושב שזה גס, מעצבן, פולשני ומיותר.
ל-MSN אני לא נכנס וגם לא ל-WALLA בגלל העומס של הפרסום שם.
ב-YNET אני גולש רק עם חוסם פרסומות.
מעצבן אותי שאני קורא כתבה ופתאום קופץ לי POPUP לפרצוף ולפעמים אני ממש צריך להתאמץ כדי להפתר ממנו (אם הוא חלקו שקוף וה-X מוחבא....)
מה הפתרון - בעלי האתרים צריכים להרגיע את המפרסמים לקבוע כללים לשיטות השיווק באתר, ואין מה לעשות, צריך לשכלל את הדרך.
המשתמשים יורידו את ה-ADBLOCKERS כשלא יהיה צורך חיוני לחסום את המתקפה הזאת.
הסתכלו על הפרסום באתרים כמו dpreview, ככה עושים פרסום באתר, לא מציקים למשתמש ואני בטוח שהאתר הזה עושה הרבה כסף. (למי שלא מבין - באנר אחד סטטי, ובעמודי התוכן יש לינקים בתחתית העמוד, עם ציטוטי מחיר לחנויות שמוכרות את הציוד שמופיע בעמוד) - פשוט, שימושי, ולא מפריע לגולש.
כמו שאמרת - הצלחתם מעל למשוער!
ה"סלון" שלכם הפך לבית שני להרבה מאד גולשים. כמה מהחברים הכי טובים שלי היום יצא לי להכיר בזכותכם (
)
אני, מתוך עיקרון של רצון להמשיך ולגלוש באתר הזה, שבאמת נעים לי בו ומצאתי בו קהילה נפלאה, לא חוסמת פרסומות, ובסוד אני אגלה, שכשנחה עלי הרוח אני גם מקליקה באופן אקראי.....
את הפוסט הזה היה ראוי שתפרסם בכל מקום בו גולשי האתר יראו אותו.
انت جحش وملعون
انك احمق
ראשית, אני חייב להודות שכתבת דברים שנגעו ללבי.
בצירוף מקרים מדהים, גם אני קשור בהקמת אתר אינטרנט שהצליח הרבה מעל למשוער, וגם אני מרגיש אי נוחות מהתופעה של גולשים שנהנים מהאתר, אבל בעצם פעולים, שלא בזדון, להביא לסגירתו - ע"י כריתת ממקור ההכנסה היחיד שלו.
אני רק יכול לקוות שדבריך, שיצאו לב דואב, ייכנסו ללבם של האנשים שמונעים בשגגה את שגשוגו ופריחתו של אתר פרש.
אני מצפה שתפרסם פוסט זה גם בבלוג השני שלך - כדי שיגיע לתפוצה המקסימלית, וכל ארבעתנו נוכל לקרוא אותו.
אני מחזק ידיך וקורא לך להמשיך במאבקך הצודק עד לנצחון: ثورة حت النصر!!!