פוסטים אחרונים
- בפלסטין ההיסטורית קם ערב רב של גוזלי אדמה - מגילת העצמאות לו הייתה נכתבת בידי השמאל של ימינו 17/2/13
- אחת ולתמיד: דרוש פיתרון לבעיה היהודית 15/2/13
- הספר שלי יוצא לאור 8/11/12
- רק תזכורת שיש את 28/4/12
- זרעי הפורענות של כושר הייצור העודף 22/6/11
- השפעה לעומת כח: מדוע אין לאינטלקטואלים את הכבוד שלנו (2) 18/6/11
- הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1) 17/6/11
- האישה הצעירה מהכרם (היא הקיץ) 19/5/11
- 1+1 7/5/11
- אני עושה ערב (ומצלמים אותו לדוקו של ערוץ 2) 28/4/11
- קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס 17/4/11
- כעת חיה 26/3/11
- שני שירים חדשים 25/12/10
- האדם גדול מסך דפוסיו: הרהור על מדע ואנשים 25/10/10
- פינוק, עיוות ערכּי ואטימות: ארבעה קטעי דיעה שמאלניים ותגובה ציונית הולמת אחת 18/10/10
- דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן 13/10/10
- "זכויות אדם זה קטע שמאלני" ועוד שקרים שמספרים לנו על דמוקרטיה 13/10/10
- מגלומניה אינפנטילית ומסוייטת: פרסומות הענק של הזמן שלנו 5/10/10
ארכיון
הארכיטקט ונערת הפיר
יש הניעור משנתו
שטוף מטענים חשמליים
מפני הדברים שראה -
יפה כפרח, במקום שאין בו זמן,
מגדל
שחלונותיו עיניים
עולה מבטן האדמה
ומבוהל ועזוב הוא מוצא את ידה של הישנה לצידו
כמו כולא-ברקים לפחדי הפתאום של הלילה
שהנצנוץ המהבהב בקצהו
נדמה בעיניו לאורה של מנורה קטנה
המרחיקה את המפלצות
אף על פי שאינו אלא איתותו של כפתור המעלית - -
ומתנער מחזיונותיו, הארכיטקט, בבוקר,
הוא מיטיב את לבושו
ונעמד מול קו האמצע של הדלתות,
כמי שדעתו נוחה עליו,
לחכות.
עירומה של העומדת בתווך באצבע מסמנת בוא לא מתמיה אותו, הוא נזכר,
והוא נכנס אל המעלית מבלי שיתיק עיניו מחלקת השיער השחור
המכסה על פני רזי הגוף התמים
של נערת הפיר
ובלי מילים הוא מפציר בה שתאמר לו
מה יעשה מי שכל חייו משרטט
ולבסוף מוצא שלמות
בחורבן סרגליו
בקומה שלו הוא נפרד ממנה ביגון - כאילו מעצמו נפרד
והשוהים במעלית מסיטים מבטם במבוכה מהאיש המתבונן
בחלל הריק
שבינם לבין עצמם
ובוקר אחד
הוא מוצא אותה לבדה ולא לוחץ על כפתור הקומה שלו:
ובלי שתעבור ביניהם מילה הוא יודע
לאן היא לוקחת אותו.
על גג מתנשא למרחוק, יד ביד,
נערת הפיר לוקחת את הארכיטקט אל המעקה
ומצווה עליו
"תסתכל בי
ואז תסתכל אל קו הרקיע של העיר שבנית
ותאמר לי
מי אתה"
והוא מסתכל בה
ואחר כך הוא מסתכל בעיר
וכשהוא מסתובב
להגיד לה מי הוא
היא איננה עוד
ורק ריח עמום
של עלים מתפקעים מפני שמש
שלאחר גשם
ורזי גוף של אישה
עדות.
לא יראה אותה שוב לעולם.
ימים רבים אחר כך
ייזכר בה,
בזמן שיקריא לבנו סיפור, על המיטה,
ודמעה אחת תזלוג בקו מושלם הנדסית
על פניו, ואף על פי כן
יראה בן השש סיבה לשאול
- היא לא באמת מתה, אבא - נכון?
- לא, לא,
ויד תלטף ראש של ילד - -
- לא, זה רק סיפור -
עירומה בתחתית הפיר היא מרימה מבט
אל ריבוע הרקיע המנצנץ
אלף קומות מעל לראשה
דרך עיניו
ואיש ניעור משנתו מתוך רעד
ומתיישב על קצה המיטה,
מתנשף,
ואל שיפולי גבו,
בחושך,
יד
מגששת - -
|
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לגרום לאישה שחיה ממילים להישאר בלי מילים (: - מישו יישן טוב היום, גאה וזקוף.אוף... מאוד מאוד מאוד יפה. מאוד. פשוט מאוד מאוד יפה. וחוץ מזה לא יוצא לי כלום מרוב אוף, שיש לי גם מאוד מאוד מאוד
מוחמא עד מאוד, מינואט. וברוכה הבאה.
יצירה מדהימה!!
תודה, מאוד נהניתי
כן, אנחנו אוהבים לשזור (:
תודה תמרי.
מלאכת מחשבת של שזירת מילים ברגשות...
בלי פחד!
(אבוא, אבוא, עברתי דירה והתחלתי עבודה חדשה בשבועיים האחרונים, רחמנות...)
תודה פלאים.
אצלי הפחד מתחיל בבטן אבל אחר כך מזדחל לשיפולי הגב.
ריגשתי אותי מאד, כמו שחורי.
.
(גם אצלי הוא כבר לא בא לבקר
)
"מתבונן בחלל הריק שבינם לבין עצמם"
כן שם רואים
את כל כולנו,
ורזי גוף אישה
בפיר עיניך,
לנצח היא שם,
אולי קצת נשכחת
מוזנחת
תוציא אותה קצת
לקפה
הייתה מישהי שאהבתי מאוד פעם ואמרה לי שלפעמים כשאני נרדם אני רועד או כאילו נלחם במשהו, ושהיא הייתה מלטפת אותי עד שהייתי נרגע ונרדם (אחת ההשראות לשיר הזה). אני לא יודע אם זה עדיין קורה לי כי כבר די הרבה זמן שאני ישן לבד (במובן שאין לי את תחושת האינטימיות העמוקה הזאת שיש כשישנים עם מישהו שהוא חלק בלתי נפרד מהקונספט ובוטחים בו ביטחון מושלם) .
אז לפעמים זה אני ככה, כן.
מידי (:
לא חדלת, והרבה יותר מקצת, גם מזה וגם מדברים אחרים.
הנה הנה אני בא.
וואו..
דווקא לא ראיתי עצב פה. קצת החמצה, אולי.
החדלת לבקר אצלי, או מה..?
געגועים נרשמו.
את חייבת.
בטח שאבוא. עוד שעתיים-שלוש גם בטח אהיה מבוסם, ואני מבקר הרבה יותר טוב ככה.
קראתי רק את הראשון ונגרם לי אלם פתאומי.
אקרא את השאר בהמשך...
אתה מוזמן לקרוא אצלי, אולי תרגיש גם שם משהו...;-)
כוכב ותודה.
זה לשבחו של הציבור ייאמר, כמובן.
מצטרפת לציבור
יפה לך, הראיה הציבורית הזאת (:
תמימות דעים עם תנא זה לא כזה דבר רע. תודה.
גם שם (:
תודה בובה-אורד.
יפה ועצוב. נחזור לשמח תיכף, עוד מעט.
כן, קצת מאיים, או די הרבה. פרח שנפתח ומתגלה - - -
תודה.
מסכימה עם תנא.
וחוץ מזה- נכון גם שהארכיטקטים- ראוי להם שיעיפו מדי פעם מבט אל קו הרקיע ויתמהו מי הם.
כמה נזק הם מסוגלים לעשות אלה- תמורת האתנן של הלקוחות שעיניהם אינן בראשם.
ראיה רגישה של פני הדברים.
יפה. כמה יפה.
ועצוב.
מאוד עצוב.
בוקר טוב.
יפה כמו פרח שנפתח ומתגלה.
(מאוד אהבתי את המגדל שחלונותיו עיניים, אם כי אני מקווה שלא יכנס לי לחלום הלילה..)