כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    בחירות 2009- מוצר מרשרש בכיכר הריקה

    41 תגובות   יום רביעי, 28/1/09, 10:30

    הפוליטיקה איננה מוצר. כל עוד נמשיך לראות בה רק עוד מצרך ונמשיך לשווק אותה כך, האנשים ימנעו מהצבעה וממעורבות, כי אם הפוליטיקה היא רק עוד מוצר, אז מאין תבוא המוטיבציה שלנו לרכוש מוצר פגום?

    אתמול החלה עונת תעמולת הבחירות והפרסומאים מלאו את אולפני החדשות ואת תוכניות האקטואליה, מסבירים ומנתחים את תשדירי הפרסום של המפלגות, כאילו היה מדובר ביוגורט חדש או מכונית נוצצת, תוך התעלמות מוחלטת מכך שלמרות שעקרונות השיווק חשובים גם בעולם הפוליטי, מפלגות ומעומדים אינם מוצרים.

     

    כאשר אנו הופכים מועמד פוליטי או מפלגה למוצר אנו יוצרים פגיעה באמינות שלהם ומבטיחים את חוסר יכולתם להציע עתיד טוב יותר. כאשר אנו רוכשים מוצר אנו יודעים מה אנחנו קונים, אנחנו יכולים להשוות מחירים, אנחנו יכולים לבדוק את התכונות והיתרונות של המוצר. בעוד כאשר אנו רוכשים "מוצר פוליטי" נידונו לאכזבה.

     

    המוצר הפוליטי, לא יכול לעולם לקיים את אשר הבטיח ואין לו תג מחיר המאפשר השוואה. הפוליטיקה היא נכס משותף ומופשט. מכירתו כאחרון המוצרים בשוק, מובילה לאובדן הייחודיות שלו בעיני הצרכנים ולירידת קרנו, מה שיוביל בסופו של התהליך, להתרחקות מן הפוליטי ומתחושת האכזבה הקשה שיש לנו האזרחים.

     

    כאשר הפוליטיקאי הופך לאדם מותג, הוא מפסיק לפעול בתוך עולם מציאותי בו להחלטותיו יש השלכות מהותיות לא רק על המותג עצמו אלא על החברה כולה. שיווק פוליטי, בניגוד לשיווק של בקבוק קוקה-קולה, איננו עוסק רק במכירה. הפרסומאים ואנשי השיווק שוכחים  שמעבר לכל האסטרטגיות המתוחכמות ומסעות הפרסום הצבעוניים המטרה שלהם היא אחת, למכור יותר ושזו איננה המטרה בפוליטיקה.

     

    המותג הפוליטי לעומת מוצרי הצריכה נבחר על מנת לקחת חלק בחיים הציבוריים, לפעולותיו ולתפיסותיו יש השלכה מידית ומהותית על חיינו החברתיים. איש השיווק רואה בפוליטיקאי מקרה רגיל של מאבק על תשומת הלב של הצרכניים ושל שימור מקומו על המדף. אך המוצר הפוליטי איננו  על המדף על מנת שנרכוש אותו, הוא נמצא על המדף על מנת לנהל את הסופרמרקט. 

     

    כאשר פרסומאי מסתכל על תשדיר של ליברמן התוקף את ערבי ישראל ומפקפק בנאמנותם, כל מה שהוא רואה זה את הפנייה המדויקת לקהל היעד, התמקדות בנושא אחד, הבלטת הייחודיות של המוצר. למי אכפת מהן ההשלכות של הדברים על מרקם החיים העדין הקיים כאן? למי אכפת שהפילוח הנכון של קהל המצביעים הפוטנציאלי, משמעותו העצמת השסעים בחברה? למי אכפת שפרסום שנאה, רק מרחיק עוד אנשים מהקלפי?

     

    למרות שאנו נוטים לשכוח זאת, פוליטיקה אמורה לעסוק בטוב הכללי, בשאלות של אדם וחברה ובהצגת אלטרנטיבות. פוליטיקה במדינה דמוקרטית איננה צריכה להיות מצומצמת רק לתחרות על קולות ומאבק על עוצמה.

    הזירה הפוליטית נועדה להיות המקום בו אנו מחליפים דעות ורעיונות ונאבקים על קידומם ומחליטים באיזה טובין כללים משותפים להשקיע. אבל הפוליטיקה הישראלית חסרה את כל אלו, אנו מבכים את מר גורלנו כי אין אלטרנטיבות ואין מנהיגות.אך לא מוכנים באמת להודות בבעיה המרכזית, לא תהייה הנהגה או מנהיגות עד אשר אנו נדרוש אותה.

     

    המערכת הפוליטית הישראלית מקיימת תחרות מוגבלת על הקולות שלנו כמו הסכם חשאי בקריצת עין,  בין חברות הטלפונים הניידים למשל. כל חברת הסלולר, שואפת לגדול ולהתעצם, אך בתוך מסגרת ברורה, אף חברה איננה מעוניינת לשבור את התבנית ואת המחירים. חברות הסלולר יכולות לנהוג כך ולחלק ביניהן את השוק, כי אנחנו מאפשרים זאת, כך גם הפוליטיקה הישראלית.    

        

    המוטיבציה לשנות את כללי המשחק לא תבוא מן הפוליטיקאים עצמם, מי שמצליח לשרוד ולהתקיים בשיטה הקיימת לא ישאף לשנותה. תשדירי הבחירות, ההכפשות ההדדיות, השימוש הדל ברשת האינטרנט ככלי משמעותי, כולם מצביעים על עובדה אחת, הפוליטיקאים לא טורחים לספור אותנו, כי אנחנו לא יוצאים לכיכר העיר, כי אנחנו אדישים, עייפים וציניים.

     

    הפרסומאים ואנשי האינטרנט מביאים לנו את החידושים האחרונים מאמריקה, אך רק כצורה וללא תוכן. זה נכון שעקרונות השיווק חשובים גם לעולם הפוליטי אך זה לא יכול להיות פני הכול. ללא מערבות אזרחית וללא התעוררות חברתית, דבר לא ישתנה ורק אנחנו נהיה אשמים.  

     

    זה לא נכון שאין אלטרנטיבות, זה לא נכון שאין אנשים ראויים. אך אנחנו לא באמת מסוגלים לבחור באלטרנטיבות. אנחנו חוזרים פעם אחר פעם כמו ילדים מוכים לחיק המפלגות והאישים הידועים או פשוט לא הולכים להצביע. אחוזי ההצבעה והמעורבות החברתית בישראל נמצאים בשפל והייאוש הוא רב, אך במקום לפעול אנו טומנים את הראש עמוק יותר בחול.

     

    בבחירות לעריית תל אביב נצנצה לרגע בשמי הפוליטיקה הישראלית אלטרנטיבה ששמה "עיר לכולנו" בראשות דב חנין, שהצליחה לסחוף אחריה קהל חדש ועצום (לא מספיק גדול  בשביל לנצח), קהל שגילה שיש גם דרכים אחרות. אבל בבחירות הכלליות אין לנו בכלל את האומץ להסתכל לצדדים, כי כאן רק שאלות של בטחון והפחדה הם אשר קובעות שמה שהיה הוא שיהיה רק יותר גרוע.  

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/2/09 11:51:

      צטט: day-dreamer 2009-02-09 08:36:16


      מולי

      מה בקשר לשאלה למי כדאי לתת את הקול למפלגה גדולה או מפלגה קטנה?

       

       תודה מראש

       

       

       אני לא חושב שיש כלל אצבע חד משמעי

      לגבי הצבעה למפלגה גדולה או קטנה

      במערכת הבחירות של מחר הצבעה לעבודה או לקדימה היא הצבעה לרשימה שתשב לבסוף בקואליציה של הליכוד ואם לא מעוניינים בכך, אז עדיף להצביע למפלגה קטנה. 

        9/2/09 08:36:


      מולי

      מה בקשר לשאלה למי כדאי לתת את הקול למפלגה גדולה או מפלגה קטנה?

       

       תודה מראש

       

        8/2/09 13:01:

      צטט: day-dreamer 2009-02-06 18:01:09


      מולי אהלן, פוסט נהדר!

       

      האם אתה בעצם אומר לא לפחד להצביע למפלגה קטנה אם ברצוננו בשינוי אמיתי?

       

      אני זוכרת שבפוסט קודם שלך כתבת שלמנהיג כמו אובמה אין סיכוי טוב להיבחר בישראל

      כי הוא "חתול בשק" שלא ידוע עליו הרבה להוציא החזון שפרס מפורט למדי.

      לפי היגיון הזה שלך, צריך להעיז ולתת קול למי שמדבר חזון מפורט ולא לזה המשווק תדמית גרידא.

       

      אני בדיוק בהתלבטות לגבי כדאיות ההצבעה בין מפלגה גדולה למפלגה קטנה

      כשהחשש הגדול ביותר הוא שהקטנה לא תעבור את אחוז החסימה ואז "ביזבזתי" את קולי

       

      אני מרגישה שגוררים אותי מהקוקו שוב ושוב לבחירות בניגוד לרצוני,בגלל האגו המנופח ותאבת השלטון של כמה "מנהיגים".בתכלס בעיני אין הבדל מהותי בין הליכוד-מערך-קדימהההבדל בינהם הוא באישים שיאיישו את הקודקוד השלטוני, במבנה האישיות שלהם,בנבחרת שהם מציגים ובמבנה האישיות של כל אחד מאנשי הנבחרת.    

      אין הבדלי אג'נדה. מע' בחירות כל כך רדודה ומיותרת אני לא זוכרת...

       

       מערכת הבחירת רדודה כי הדמוקרטיה הישראלית בירידה. אני חושב שהחברה הישראלית איבדה את האמונה בשיטה הפרלמנטרית, לפחות במובן המהותי של המילה. הדמוקרטיה נתפסת כיום כחולשה ובמזרח התיכון אסור להיות חלשים. הדמוקרטיה נתפסת כמתאימה לחברה עשירה ומפונקת ובמזרח התיכון עוד לא הגיע העת להסיר את הקסדות. 

        6/2/09 18:01:


      מולי אהלן, פוסט נהדר!

        

      האם אתה בעצם אומר לא לפחד להצביע למפלגה קטנה אם ברצוננו בשינוי אמיתי?

         

      אני זוכרת שבפוסט קודם שלך כתבת שלמנהיג כמו אובמה אין סיכוי טוב להיבחר בישראל

      כי הוא "חתול בשק" שלא ידוע עליו הרבה להוציא החזון שפרס מפורט למדי.

      לפי היגיון הזה שלך, צריך להעיז ולתת קול למי שמדבר חזון מפורט ולא לזה המשווק תדמית גרידא.

          

      אני בדיוק בהתלבטות לגבי כדאיות ההצבעה בין מפלגה גדולה למפלגה קטנה

      כשהחשש הגדול ביותר הוא שהקטנה לא תעבור את אחוז החסימה ואז "ביזבזתי" את קולי

         

      אני מרגישה שגוררים אותי מהקוקו שוב ושוב לבחירות בניגוד לרצוני,בגלל האגו המנופח ותאבת השלטון של כמה "מנהיגים".בתכלס בעיני אין הבדל מהותי בין הליכוד-מערך-קדימהההבדל בינהם הוא באישים שיאיישו את הקודקוד השלטוני, במבנה האישיות שלהם,בנבחרת שהם מציגים ובמבנה האישיות של כל אחד מאנשי הנבחרת.    

      אין הבדלי אג'נדה. מע' בחירות כל כך רדודה ומיותרת אני לא זוכרת...

        5/2/09 07:28:


      "איכותה של סחורה תלויה בתחבולה המשמשת להצגתה"

      ניל פוסטמן

        4/2/09 01:26:

      מבריק!!!

       

        29/1/09 16:11:

      צטט: דורון טל 2009-01-29 10:47:40


      נכון, מולי, הפוליטיקה נראית כמו תכנית ראליטי מסוג "האח הגדול" או "הישרדות". הכל זיוף, בלופים ותככים. הפוליטיקאים אוספים דוגמניות ו"סלבריטיס" לקשט את רשימותיהם. מנהיגים בעלי אגו מנופח מוקפים ביחצ"נים, פרסומאים ובעלי הון, שמנהלים בשמם את המדינה. רב סרטוני התעמולה של המפלגות בעטיפה נוצצת ויקרה מכוונים נגד יריביהם. עדיין ישנם כמה היוצאים מן הכלל הזה, נחבאים אל הכלים. אלה שאינם מדברים נגד אלא רק בעד חברה טובה יותר, חברה שלוחקת
      אחריות. חפשו בין השיטין, אולי תגלו את אלה שרוצים לתת דוגמא אישית באחריות.

       

       בוודאי שישנם יוצאים מן הכלל

      אל הכלל לא יצביע להם זו הבעיה,

      לפחות לא במספרים משמעותיים

       

        29/1/09 16:09:

      צטט: גורדי לצ'אנס 2009-01-29 10:31:30

      קצת העלבת את מוצרי הצריכה. מעטים המקרים שבהם מוכרים מוצרים אך ורק ע"י הכפשת מתחריהם... 

      אני שותף לכאבך בנושא זה, אבל תוהה לגבי רעיון היציאה לרחוב, הפופולארי בבלוג שלך. 

      כמי שהשתתף בעבר באינספור הפגנות ענק, עצומות, מאהלי מחאה ושרשרות אנושיות, נדמה לי שהציפייה ל"כיכר עיר מלאה" אינה ריאלית. המערכת הפוליטית יודעת לדכא כל ניצוץ של מחאה אזרחית, להפוך את הציבור הכועס לפרופלורים שלא מזיזים לה, וההוכחה לכך היא הייאוש הגובר והולך מהפגנות - איפה הן היום לעומת פעם.

      המקרה של דב חנין הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. הוא מעיד כי כיכר העיר היום היא התקשורת (גם טוקבקיסטים עשויים להיחשב כחלק מהכיכר). חנין הסתמך על תמיכה טרנדית ברנז'אית, תמיכה של אנשי תקשורת ואמנות שהם לא רבים אך מספיק רועשים. התקשורת היא היחידה המניעה פוליטיקאים לפעול ולשנות, ולכן שינויים מערכתיים בשלטון הארצי יבוא מהם בלבד. הבעיה היא התקשורת עצמה לכודה בתודעה של שימור הקיים - כפי שכתבת בצדק בפוסט על הניתוחים והפרשנויות בבחירות הנוכחיות.   

       

       לצאת לרחוב אין משמעותו להשתתף בהפגנה כזו או אחרת. אלא להיות פעיל באופן רציף. לא להתלונן סביב השולחן בארוחת הערב. לקחת חלק פעיל באירוגנים בעמותות. לפעול לאורך זמן. הפגנה אחת פעם בכמה חודשים איננה מספיקה. חסרה לנו חברה אזרחית חזקה מספיק ומקיפה מספיק. אני חושב שהתהליך הזה נבנה וכבר רואים את ניצניו.

        29/1/09 10:47:


      נכון, מולי, הפוליטיקה נראית כמו תכנית ראליטי מסוג "האח הגדול" או "הישרדות". הכל זיוף, בלופים ותככים. הפוליטיקאים אוספים דוגמניות ו"סלבריטיס" לקשט את רשימותיהם. מנהיגים בעלי אגו מנופח מוקפים ביחצ"נים, פרסומאים ובעלי הון, שמנהלים בשמם את המדינה. רב סרטוני התעמולה של המפלגות בעטיפה נוצצת ויקרה מכוונים נגד יריביהם. עדיין ישנם כמה היוצאים מן הכלל הזה, נחבאים אל הכלים. אלה שאינם מדברים נגד אלא רק בעד חברה טובה יותר, חברה שלוחקת
      אחריות. חפשו בין השיטין, אולי תגלו את אלה שרוצים לתת דוגמא אישית באחריות.

        29/1/09 10:33:

      צטט: גורדי לצ'אנס 2009-01-29 10:31:30

      ולכן שינויים מערכתיים בשלטון הארצי יבוא מהם בלבד.   

      ממנה, כמובן. מהתקשורת.

       

        29/1/09 10:31:

      קצת העלבת את מוצרי הצריכה. מעטים המקרים שבהם מוכרים מוצרים אך ורק ע"י הכפשת מתחריהם... 

      אני שותף לכאבך בנושא זה, אבל תוהה לגבי רעיון היציאה לרחוב, הפופולארי בבלוג שלך. 

      כמי שהשתתף בעבר באינספור הפגנות ענק, עצומות, מאהלי מחאה ושרשרות אנושיות, נדמה לי שהציפייה ל"כיכר עיר מלאה" אינה ריאלית. המערכת הפוליטית יודעת לדכא כל ניצוץ של מחאה אזרחית, להפוך את הציבור הכועס לפרופלורים שלא מזיזים לה, וההוכחה לכך היא הייאוש הגובר והולך מהפגנות - איפה הן היום לעומת פעם.

      המקרה של דב חנין הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. הוא מעיד כי כיכר העיר היום היא התקשורת (גם טוקבקיסטים עשויים להיחשב כחלק מהכיכר). חנין הסתמך על תמיכה טרנדית ברנז'אית, תמיכה של אנשי תקשורת ואמנות שהם לא רבים אך מספיק רועשים. התקשורת היא היחידה המניעה פוליטיקאים לפעול ולשנות, ולכן שינויים מערכתיים בשלטון הארצי יבוא מהם בלבד. הבעיה היא התקשורת עצמה לכודה בתודעה של שימור הקיים - כפי שכתבת בצדק בפוסט על הניתוחים והפרשנויות בבחירות הנוכחיות.   

        29/1/09 10:22:

      צטט: rachel~ 2009-01-29 08:47:54

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-29 08:42:49

      צטט: rachel~ 2009-01-28 14:54:37

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 14:26:49

      צטט: rachel~ 2009-01-28 13:34:41


      איך אתה תמיד מאיר את המקומות האלה שאני לא מצליחה להבין בעצמי.

       

       

       תודה רחל, למרות שיש לי תחושה שאולי עדיף היה לכבות קצת את האורות, בשביל לדעת מעט פחות. אחרת קל להתייאש. 

       

       הסר דאגה...במשך השנים פיתחתי לי דימר משלי.

       

      עכשיו אני רגוע או לפחות מעומעם

       יופי, אז  עכשיו  גם אני אוכל לשבת בשקט בחושך:)

       (:

       

        29/1/09 10:21:

      צטט: רונן מאיר 2009-01-28 22:00:07

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 21:46:58

      צטט: רונן מאיר 2009-01-28 21:33:51

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 10:53:49

      צטט: יובז 2009-01-28 10:50:11

      מולי,

      השינוי והתקווה מתחילים בנו.

      קודם כל לחשוב, להקשיב, להתעניין ולרצות

      אחכ יבואו המנהיגים שנרצה לראות

       

       בהחלט יובל,

      אבל השינוי מתחיל בכיכר העיר ונגמר בקלפי ולא להפך.

       

       

      השינוי של פידל קאסטרו התחיל בכיכר העיר.
      השינוי של אובמה בקלפי.

      איזה אתה בוחר?

       

      רונן,

      השינוי של אובמה לא התחיל בקלפי

      אלא בכך שבמשך שנתיים הוא הצליח להוציא אנשים מהבתים שלהם והצליח לגרום לאנשים להאמין שוב בהון החברתי. אובמה נצח בקלפי לאחר שהאנשים בחרו לצאת מן האדישות ונסחפו בהתלהבו וראו בו אלטרטיבה.

      אובמה נצח בבחירות כי הוא הציע לאנשים תקווה ולכן עוד 15 מליון איש שלא הצביעו בעבר יצאו להצביע.

      השינוי התחיל ברחוב ואחר כך תורגם לתוצאות בקלפי. 

       

      בדיוק. תמיד יש קלפי בסוף הרחוב. זה כל היתרון.
      ובעוד שנתיים עלול להתברר שאובמה הוא אכזבה גדולה וכל מי שירגיש דפוק יזכור שיש קלפי בקצה.
      לא כל בן אדם שהולך ברחוב וחושב על אובמה זאת מהפיכה.
      מהפיכות שמתחילות ברחוב איכשהו מסתיימות בכנופיה ששולטת.

       

       אנחנו לא צריכים מהפכה אנו זקוקים לאזרחים מעורבים ופעילים 

      זה לא קשור בכלל לשאלה אם אובמה יהיה מוצלח או מאכזב

      זה קשור לכך שהפוליטיקה צריכה להיות יותר ממוצר

      ושזה מתחיל מכך שאנשים יוצאים לכיכר

      זה שמכיכר העיר מתחילות גם מהפכות איננו סותר את הדבר

        29/1/09 08:48:

      צטט: libi15 2009-01-28 21:06:56

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 19:35:39

      צטט: libi15 2009-01-28 19:22:20


      בהעדר אתוס מלכד לעם, אלא פחד ושנאה (קודם כל עצמית אלא כשיש מלחמה), אני חושבת שאתה מצפה מאנשי השיווק לחולל קסמים כאשר אתה מצפה ליותר משיווק מוצר.

       

      אני לא מצפה לדבר מאנשי השיווק. אני מצפה מאיתנו שלא נסכים שימכרו לנו את קובעי גורלתינו כמוצר. אני חושב שלשיווק יש תפקיד במיתוגו של הפוליטיקאי, אך כאשר השיווק הוא דמות הכול וכאשר הפירסומאי הוא איש המפתח של פוליטיקאים רבים סימן שיש לנו בעיה חמורה.

       

      לדעתי אנחנו לא ממש קונים את מה שמוכרים לנו, אלא נשארים עם עודפים ומסכימה עם זו למעלה שכתבה שאנחנו מחזירים כל שנתיים והמחיר עולה.

       

      אבל כאן אנו שוב נקלעים למבוך של אין אופציה. אולי אין אופציה כי אנחנו לא מוכנים באמת לדרוש מן הפוליטיקאים שלנו אלא רק להתלונן. במערכת האמריקאית על כל בעיותיה יש מספר כללים, למשל חבר קונגרס שלא היה נוכח בקרוב לתשעים אחוז מן ההצבעות יהיה בבעיה קשה. למשל חבר קונגרס נמדד על סמך ההצבעות הקשורות לאינטרסים של האזור ממנו הוא בא, למשל היינו כאזרחים צריכים לקבוע מהם הנורמות המוסריות ולא רק המשפטיות המצופות מנציגינו. זה שבית המשפט קבע שעבירה מסוימת איננה נושאת קלון, לא צריך לקבוע לנו כאזרחים את הנורמות. אנו מותירים את ההתמודדות לזירה המשפטית במקום לדרוש אחריות ומחויבות בזירה הציבורית.  

        29/1/09 08:47:

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-29 08:42:49

      צטט: rachel~ 2009-01-28 14:54:37

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 14:26:49

      צטט: rachel~ 2009-01-28 13:34:41


      איך אתה תמיד מאיר את המקומות האלה שאני לא מצליחה להבין בעצמי.

       

       

       תודה רחל, למרות שיש לי תחושה שאולי עדיף היה לכבות קצת את האורות, בשביל לדעת מעט פחות. אחרת קל להתייאש. 

       

       הסר דאגה...במשך השנים פיתחתי לי דימר משלי.

       

      עכשיו אני רגוע או לפחות מעומעם

       יופי, אז  עכשיו  גם אני אוכל לשבת בשקט בחושך:)

        29/1/09 08:43:

      צטט: ליאי 2009-01-28 15:47:24

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 14:24:41

      צטט: shai.h 2009-01-28 13:33:33

      "בעוד כאשר אנו רוכשים "מוצר פוליטי" נידונו לאכזבה". ממש כך ואין להוסיף. פוסט מכונן כהרגלך.

       

       גם אי אפשר להחזיר את המוצר תוך 14 יום.

      זה בסדר, אנחנו מחזירים תוך שנתיים, בממוצע. רק שהמחיר ממשיך לעלות.

       

      רק אין החזר כספי או פיצוי

       

        29/1/09 08:42:

      צטט: rachel~ 2009-01-28 14:54:37

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 14:26:49

      צטט: rachel~ 2009-01-28 13:34:41


      איך אתה תמיד מאיר את המקומות האלה שאני לא מצליחה להבין בעצמי.

       

       

       תודה רחל, למרות שיש לי תחושה שאולי עדיף היה לכבות קצת את האורות, בשביל לדעת מעט פחות. אחרת קל להתייאש. 

       

       הסר דאגה...במשך השנים פיתחתי לי דימר משלי.

       

      עכשיו אני רגוע או לפחות מעומעם

        29/1/09 07:20:

      צטט: shoegazer 2009-01-28 20:49:21


      מולי - פוסט מרתק.

       

      המסרים הפרסומיים הללו לגבי פוליטיקאים הולכים מצויין עם תרבות האינסטנט של תכנים רדודים בעידן של רייטינג.

      נושאים חברתיים, מוסריים, פוליטיים , ,ענייני אידאולוגיה , כלכלה -הכל עובר דרך אותה המסננת הזו של פופוליזם  והתלהמות. ההבדל בין מערכון של ארץ נהדרת למציאות כמעט ואינו קיים כיום.

       

      אבל מולי- מי שמבין את זה הולך ודואג להבין קצת מעבר למה שמוצג בפרסומות. מי שלא מבין את זה וקונה את התכנים הללו -מהי האלטרנטיבה שאתה מציג לו?

       

      הבעיה מתחילה מן העובדה שגם אלו שיכולים להבין כבר לא טורחים, זו גןם הסכנה הגדולה. זה לא שאלה של הבנה זו יותר שאלה של אמון במערכת. בעיה נוספת היא שלא בטוח שאנונו רוצים לחפש אלטרנטיבה, זו אחת הסיבות מודע רוב הקמפיינים הם מסעות הפחדה, כדי שנאמין שחייבים להישאר באותו שיח ובאותה זירה.  

        28/1/09 22:35:
      לצערי, אתה צודק....
        28/1/09 22:00:

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 21:46:58

      צטט: רונן מאיר 2009-01-28 21:33:51

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 10:53:49

      צטט: יובז 2009-01-28 10:50:11

      מולי,

      השינוי והתקווה מתחילים בנו.

      קודם כל לחשוב, להקשיב, להתעניין ולרצות

      אחכ יבואו המנהיגים שנרצה לראות

       

       בהחלט יובל,

      אבל השינוי מתחיל בכיכר העיר ונגמר בקלפי ולא להפך.

       

       

      השינוי של פידל קאסטרו התחיל בכיכר העיר.
      השינוי של אובמה בקלפי.

      איזה אתה בוחר?

       

      רונן,

      השינוי של אובמה לא התחיל בקלפי

      אלא בכך שבמשך שנתיים הוא הצליח להוציא אנשים מהבתים שלהם והצליח לגרום לאנשים להאמין שוב בהון החברתי. אובמה נצח בקלפי לאחר שהאנשים בחרו לצאת מן האדישות ונסחפו בהתלהבו וראו בו אלטרטיבה.

      אובמה נצח בבחירות כי הוא הציע לאנשים תקווה ולכן עוד 15 מליון איש שלא הצביעו בעבר יצאו להצביע.

      השינוי התחיל ברחוב ואחר כך תורגם לתוצאות בקלפי. 

       

      בדיוק. תמיד יש קלפי בסוף הרחוב. זה כל היתרון.
      ובעוד שנתיים עלול להתברר שאובמה הוא אכזבה גדולה וכל מי שירגיש דפוק יזכור שיש קלפי בקצה.
      לא כל בן אדם שהולך ברחוב וחושב על אובמה זאת מהפיכה.
      מהפיכות שמתחילות ברחוב איכשהו מסתיימות בכנופיה ששולטת.

        28/1/09 21:46:

      צטט: רונן מאיר 2009-01-28 21:33:51

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 10:53:49

      צטט: יובז 2009-01-28 10:50:11

      מולי,

      השינוי והתקווה מתחילים בנו.

      קודם כל לחשוב, להקשיב, להתעניין ולרצות

      אחכ יבואו המנהיגים שנרצה לראות

       

       בהחלט יובל,

      אבל השינוי מתחיל בכיכר העיר ונגמר בקלפי ולא להפך.

       

       

      השינוי של פידל קאסטרו התחיל בכיכר העיר.
      השינוי של אובמה בקלפי.

      איזה אתה בוחר?

       

      רונן,

      השינוי של אובמה לא התחיל בקלפי

      אלא בכך שבמשך שנתיים הוא הצליח להוציא אנשים מהבתים שלהם והצליח לגרום לאנשים להאמין שוב בהון החברתי. אובמה נצח בקלפי לאחר שהאנשים בחרו לצאת מן האדישות ונסחפו בהתלהבו וראו בו אלטרטיבה.

      אובמה נצח בבחירות כי הוא הציע לאנשים תקווה ולכן עוד 15 מליון איש שלא הצביעו בעבר יצאו להצביע.

      השינוי התחיל ברחוב ואחר כך תורגם לתוצאות בקלפי. 

        28/1/09 21:33:

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 10:53:49

      צטט: יובז 2009-01-28 10:50:11

      מולי,

      השינוי והתקווה מתחילים בנו.

      קודם כל לחשוב, להקשיב, להתעניין ולרצות

      אחכ יבואו המנהיגים שנרצה לראות

       

       בהחלט יובל,

      אבל השינוי מתחיל בכיכר העיר ונגמר בקלפי ולא להפך.

       

       

      השינוי של פידל קאסטרו התחיל בכיכר העיר.
      השינוי של אובמה בקלפי.

      איזה אתה בוחר?

        28/1/09 21:06:

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 19:35:39

      צטט: libi15 2009-01-28 19:22:20


      בהעדר אתוס מלכד לעם, אלא פחד ושנאה (קודם כל עצמית אלא כשיש מלחמה), אני חושבת שאתה מצפה מאנשי השיווק לחולל קסמים כאשר אתה מצפה ליותר משיווק מוצר.

       

      אני לא מצפה לדבר מאנשי השיווק. אני מצפה מאיתנו שלא נסכים שימכרו לנו את קובעי גורלתינו כמוצר. אני חושב שלשיווק יש תפקיד במיתוגו של הפוליטיקאי, אך כאשר השיווק הוא דמות הכול וכאשר הפירסומאי הוא איש המפתח של פוליטיקאים רבים סימן שיש לנו בעיה חמורה.

       

      לדעתי אנחנו לא ממש קונים את מה שמוכרים לנו, אלא נשארים עם עודפים ומסכימה עם זו למעלה שכתבה שאנחנו מחזירים כל שנתיים והמחיר עולה.

        28/1/09 20:49:


      מולי - פוסט מרתק.

       

      המסרים הפרסומיים הללו לגבי פוליטיקאים הולכים מצויין עם תרבות האינסטנט של תכנים רדודים בעידן של רייטינג.

      נושאים חברתיים, מוסריים, פוליטיים , ,ענייני אידאולוגיה , כלכלה -הכל עובר דרך אותה המסננת הזו של פופוליזם  והתלהמות. ההבדל בין מערכון של ארץ נהדרת למציאות כמעט ואינו קיים כיום.

       

      אבל מולי- מי שמבין את זה הולך ודואג להבין קצת מעבר למה שמוצג בפרסומות. מי שלא מבין את זה וקונה את התכנים הללו -מהי האלטרנטיבה שאתה מציג לו?

        28/1/09 19:35:

      צטט: libi15 2009-01-28 19:22:20


      בהעדר אתוס מלכד לעם, אלא פחד ושנאה (קודם כל עצמית אלא כשיש מלחמה), אני חושבת שאתה מצפה מאנשי השיווק לחולל קסמים כאשר אתה מצפה ליותר משיווק מוצר.

       

      אני לא מצפה לדבר מאנשי השיווק. אני מצפה מאיתנו שלא נסכים שימכרו לנו את קובעי גורלתינו כמוצר. אני חושב שלשיווק יש תפקיד במיתוגו של הפוליטיקאי, אך כאשר השיווק הוא דמות הכול וכאשר הפירסומאי הוא איש המפתח של פוליטיקאים רבים סימן שיש לנו בעיה חמורה.

        28/1/09 19:22:

      בהעדר אתוס מלכד לעם, אלא פחד ושנאה (קודם כל עצמית אלא כשיש מלחמה), אני חושבת שאתה מצפה מאנשי השיווק לחולל קסמים כאשר אתה מצפה ליותר משיווק מוצר.
        28/1/09 15:47:

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 14:24:41

      צטט: shai.h 2009-01-28 13:33:33

      "בעוד כאשר אנו רוכשים "מוצר פוליטי" נידונו לאכזבה". ממש כך ואין להוסיף. פוסט מכונן כהרגלך.

       

       גם אי אפשר להחזיר את המוצר תוך 14 יום.

      זה בסדר, אנחנו מחזירים תוך שנתיים, בממוצע. רק שהמחיר ממשיך לעלות.

       

        28/1/09 14:54:

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 14:26:49

      צטט: rachel~ 2009-01-28 13:34:41


      איך אתה תמיד מאיר את המקומות האלה שאני לא מצליחה להבין בעצמי.

       

       

       תודה רחל, למרות שיש לי תחושה שאולי עדיף היה לכבות קצת את האורות, בשביל לדעת מעט פחות. אחרת קל להתייאש. 

       

       הסר דאגה...במשך השנים פיתחתי לי דימר משלי.

       

        28/1/09 14:26:

      צטט: rachel~ 2009-01-28 13:34:41


      איך אתה תמיד מאיר את המקומות האלה שאני לא מצליחה להבין בעצמי.

       

       

       תודה רחל, למרות שיש לי תחושה שאולי עדיף היה לכבות קצת את האורות, בשביל לדעת מעט פחות. אחרת קל להתייאש. 

       

        28/1/09 14:25:

      צטט: איירבוס-max 2009-01-28 13:42:18

      "פוליטיקה אמורה לעסוק בטוב הכללי"

       

      אתה צודק לגמרי, מולי.

      רק איפה?

      על איזה חלק של הגלובוס אתה מדבר?

      לא מאמין שהתכוונת לאיזו שהיא מדינה במזרח התיכון.

      פשוט לא ייתכן.

       

      וזה עצוב.

       

       התכוונתי לכך שבמקום בו אין ביטוי לרצון הכללי גם לא יהיה טוב משותף

       

        28/1/09 14:24:

      צטט: shai.h 2009-01-28 13:33:33

      "בעוד כאשר אנו רוכשים "מוצר פוליטי" נידונו לאכזבה". ממש כך ואין להוסיף. פוסט מכונן כהרגלך.

       

       גם אי אפשר להחזיר את המוצר תוך 14 יום.

        28/1/09 13:42:

      "פוליטיקה אמורה לעסוק בטוב הכללי"

       

      אתה צודק לגמרי, מולי.

      רק איפה?

      על איזה חלק של הגלובוס אתה מדבר?

      לא מאמין שהתכוונת לאיזו שהיא מדינה במזרח התיכון.

      פשוט לא ייתכן.

       

      וזה עצוב.

        28/1/09 13:34:


      איך אתה תמיד מאיר את המקומות האלה שאני לא מצליחה להבין בעצמי.

       

       

        28/1/09 13:33:

      "בעוד כאשר אנו רוכשים "מוצר פוליטי" נידונו לאכזבה". ממש כך ואין להוסיף. פוסט מכונן כהרגלך.

        28/1/09 12:53:

      צטט: ליאי 2009-01-28 11:50:22


      ואותי מדהים, שוב, הספין המטורף הזה של החודשיים האחרונים - ממדינה על סף מיתון, שמעזה לדרוש מעורבות אמיתית (אפרופו המהלך בת"א של דב חנין) למדינה פטריוטית שנלחמת "כי אין ברירה" - ספין שמחזיר אותנו בדיוק לנקודה שציינת: בחירות בסופרמרקט (בשישי בצהרים). בלי עומק, בלי תכלית, בלי להכיר באמת את המהות של כל מפלגה, לא לדרוש שינוי או לקחת בו חלק (!). הרי הזמן קצר, נותרו פחות משבועיים ובזמן הזה צריך גם לגחך מול ארץ נהדרת, להעיר על הסלוגנים, ולבחור במי ש"לא יזיק יותר מדי"...

      מלחמה תמיד מסייעת ליישר את השורות. אחרי הקרב נזכרים תמיד במה שחשוב וכל היתר מתגמד. למי אכפת שהמלחמה הזו עלתה 5 מליארד שקל, בתוקפה בה כל שקל יקר. למי אפכת עכשיו משאלות חברתיות אמיתיות ומה נעשה ביום שאחרי כאשר הממשלה הבאה תורכב מן הליכוד, ליברמן ש"ס והבית היהודי. 

       

        28/1/09 11:50:

      ואותי מדהים, שוב, הספין המטורף הזה של החודשיים האחרונים - ממדינה על סף מיתון, שמעזה לדרוש מעורבות אמיתית (אפרופו המהלך בת"א של דב חנין) למדינה פטריוטית שנלחמת "כי אין ברירה" - ספין שמחזיר אותנו בדיוק לנקודה שציינת: בחירות בסופרמרקט (בשישי בצהרים). בלי עומק, בלי תכלית, בלי להכיר באמת את המהות של כל מפלגה, לא לדרוש שינוי או לקחת בו חלק (!). הרי הזמן קצר, נותרו פחות משבועיים ובזמן הזה צריך גם לגחך מול ארץ נהדרת, להעיר על הסלוגנים, ולבחור במי ש"לא יזיק יותר מדי"...
        28/1/09 11:33:

      צטט: יובז 2009-01-28 11:27:59

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 10:53:49

      צטט: יובז 2009-01-28 10:50:11

      מולי,

      השינוי והתקווה מתחילים בנו.

      קודם כל לחשוב, להקשיב, להתעניין ולרצות

      אחכ יבואו המנהיגים שנרצה לראות

       

       בהחלט יובל,

      אבל השינוי מתחיל בכיכר העיר ונגמר בקלפי ולא להפך.

       

       

      נכון,

      רק שה"כיכר" היא כבר מזמן לא פיזית, זו לא כיכר מלכי ישראל

      זו רשת ה Web 2.0

       

      כאן. ממש כאן.

       

       הייתי מסכים אתך בהתלהבות אלמלא הייתי עוקב אחר הנתונים של כניסה לאתרים של מפלגות ועל פי השימוש שעושות המפלגות ברשת שאת רובה ניתן לכנות לא רצינית

        28/1/09 11:27:

      צטט: מולי בנטמן 2009-01-28 10:53:49

      צטט: יובז 2009-01-28 10:50:11

      מולי,

      השינוי והתקווה מתחילים בנו.

      קודם כל לחשוב, להקשיב, להתעניין ולרצות

      אחכ יבואו המנהיגים שנרצה לראות

       

       בהחלט יובל,

      אבל השינוי מתחיל בכיכר העיר ונגמר בקלפי ולא להפך.

       

       

      נכון,

      רק שה"כיכר" היא כבר מזמן לא פיזית, זו לא כיכר מלכי ישראל

      זו רשת ה Web 2.0

       

      כאן. ממש כאן.

        28/1/09 10:53:

      צטט: יובז 2009-01-28 10:50:11

      מולי,

      השינוי והתקווה מתחילים בנו.

      קודם כל לחשוב, להקשיב, להתעניין ולרצות

      אחכ יבואו המנהיגים שנרצה לראות

       

       בהחלט יובל,

      אבל השינוי מתחיל בכיכר העיר ונגמר בקלפי ולא להפך.

       

        28/1/09 10:50:

      מולי,

      השינוי והתקווה מתחילים בנו.

      קודם כל לחשוב, להקשיב, להתעניין ולרצות

      אחכ יבואו המנהיגים שנרצה לראות

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין