
קיטשי, אבל נכון.
יש כאלה שמוקפים באנשים ומבחוץ הכל דבש אצלם. ואין חיבוק.
כל אחד צריך מישהו באמת, אבל באמת לדבר איתו. כל כך הרבה מסתירים ומסתתרים כל כך טוב. והאחרים אולי לא רוצים לדעת. אז אנשים יכולים לחיות עשורים אחד ליד השני. אבל זה רק ליד.
גם אלה שלא רוצים חיבוק צריכים חיבוק. הם פשוט סגרו את הצורך הזה מתוך מוסכמות גבריות או סתם נוקשות (כן, גם אצל נשים) או שהם מגנים על עצמם מההיחשפות הכרוכה בו.
אנשים יתפלאו כמה הם זקוקים לחיבוק כשהם ירגישו את המגע המפתיע הזה. כמו לחיות כל חייך בעיר ובפעם הראשונה אחרי עשורים לצאת לכפר ולנשום אוויר נקי באמת ולהבין שכל כך היית צריך את הטיהור הזה. שזה בעצם הצורך הטבעי. ולא מה שהמודרנה כפתה עלייך. |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אגב,
מהבחינה הזו אני שמחה שנולדתי בעידן הזה, שנותן יותר לגיטימציה למגע גופני בין אנשים-
בין גברים לנשים (לאו דווקא מיני) -בין גברים לגברים (לאו דווקא מיני),
יש משהו הרבה יותר נעים ונסבל לחיות ככה.
אין כמו חיבוק טוב להעביר קושי, מועקה, עצב, בדידות.
כשטיילתי לבד, אמנם הכרתי כל הזמן אנשים טובים שהתחברתי איתם,
אבל להגיע לחיבוק לוקח זמן לפעמים.
היו עוברים ימים בלי שנגעתי באדם.
וזה אחד הדברים שהכי עשו לי געגוע.
מעטים הימים שעוברים אצלי בלי איזה חיבוק.
לכן זה היה כל כך חסר לי וכל כך חד וברור.
עם השנים גם למדתי לבקש חיבוקים.
לרוב לא מסרבים לבקשה כזו.
אין כמו חיבוק טוב להעביר קושי, מועקה, עצב, בדידות.תמיד.
כמו דלי עם חור בתחתיתו.
רגישות זה יפה. מה שכתבת יפה.
נשמע שאתה צריך חיבוק...
אוי.
אני מקוה שלאישלי, האבא של שלושת הילדים שלי, זה לא נשמע ככה.
לי זה היה נשמע כמו רמז...
צודק.
ואני מוסיפה:
צריך לדעת גם איך לקבל חיבוק.
צריך ללמוד גם איך לחבק אחרים.
אחרת זה נשאר ברמה של השכל, המחשבה, ההגיון (התיאוריה) ולא יורד כדי למלא את מכתשי הרגש והנשמה.
בהצלחה.
נכון
בכל עיר יש כפר קטן (הרחק מרשתות ומכפרים גלובליים) ובלב הזוהמה כמה שאיפות של אוויר נקי