אהלן,

אני רק כוכב. אחת מיני רבים ללא יכולת השפעה. קצת מרגישה לא נעים לבקש כוכבים בלי הצדקה של ממש, אז הנה המופע שלי:

למה יש היה לי רק כוכב אחד:

זה בטח ישמע לכל עשירי הכוכבים ממש מוזר שיש אנשים שאין להם ל פ ח ו ת חמישה כוכבים. אני כזאת. וחיה עם זה ממש בשקט ובשלווה. זה לא מטריד אותי (כי אם כן, כנראה שהייתי גורמת לכם לתת קצת יותר כוכבים). זה לא מעניין.

הכי מעניין לי בקפה: לקרוא דעות של חברים (כבר די קבועים), לקרוא את הדיונים בקהילת נשים, לקורא פרופילים של אנשים שנראים לי מעניינים (בעיקר נשים), לבקש מהם חברות, לבדוק מי ביקר אצלי בדף (זה הקטע של האגו שממנו עדיין לא הצלחתי להיפטר ), ו...לככב. כשאני עושה את זה, אני בדרך כלל לא מגיבה. רק נותנת כוכב. זה נותן לי להרגיש קצת כמו מתן בסתר - וזה עושה לי טוב.

פחות מעניין - 1. להגיב. במיוחד על בלוגים מאוד פופולרים - כמה כבר אפשר לטחון את אותו הנושא, ואם אין לי משהו חדש לכתוב - אז אני מעדיפה שלא. 2. לכתוב בעצמי. אני מרגישה שמה שיש לי להגיד לא מספיק מעניין ורלוונטי, וברור לי שזה עניין סובייקטיבי לחלוטין - ואין לי בעיה עם זה (בדרך כלל).

לא מעניין אותי - לקבל הזמנות לקרוא פוסטים בדואל (לפעמים קצת).

אז מתוך מחשבה פרקטית, אחרת, הפוסט הזה לא היה קיים, אשמח לכל עזרה שתחזיר לי את אחת מהסיבות לפעילותי בקפה - או במלים אחרות - זקוקה לארבעה כוכבים.