הקונטרס הותיק הזה תורגם ופורסם כעת ע"י "נהר- ספרים". ואני תוהה על שני דברים: למה פורסם בישראל כעת ומדוע כותרתו המקורית - KHRISTIANSTVO  I  PATRIOTIZM , דהיינו "נצרות ופטריוטיזם" שונתה כאן ל-"על הפטריוטיות". למען הדיוק, הענין הוזכר ע"י העורך ראובן מירן כהערת שוליים בגוף הקונטרס, אך בינינו, מי קורא את האותיות הקטנות של הערות השוליים חוץ ממיעוט נודניקים כמוני? ואז מגיעים למחשבה שאני הגעתי אליה, שמישהו רצה ליצור את הרושם המוטעה שדברי הגנאי של טולסטוי על הפטריוטיזם בקונטרס שלו מ-1894 מתאימים למה שקורה כעת בישראל: בעקבות מלחמותינו בחיזבאללה ובחמאס הרוב בישראל נודד ימינה אל הפטריוטיות וזה, כנראה, יבוא לביטויו בבחירות. ולא היא! הפטריוטיות אותה מגנה טולסטוי אינה זו שנושבת כעת אצלנו כי טולסטוי טוען שמאחר וכל האומות נוצריות, אין ביניהן ניגודים, מדינת הלאום מיותרת והפטריוטיות המגייסת מיליוני נוצרים שאין ביניהם כל איבה מביאה לרצח המוני הדדי ללא כל סיבה כי....כולם נוצרים. דיעה יפה, נאורה הומניסטית ומכובדת שבלתי אפשרי להדביקה למציאות במזרח התיכון כיום, כפי שמישהו התכוון אולי כשנזכר כעת לתרגם את הקונטרס הלא רלוונטי למציאות שלנו כאן ועכשיו. וכדי להמחיש את מחשבותי, אביא בהמשך כמה מטיעוניו של טולסטוי נגד הפטריוטיות שמטיפים לנוצרים באירופה לפני כ-120 שנים.

מוריכם מלמדים אתכם את ההיסטוריה של צרפת כדי להפוך אתכם לחיילים טובים, טוען טולסטוי. המרומים הם תמיד אותם אנשים, אלה המולכים שולל בקביעות: העמלים הכסילים, אלה שבונים בידיהם המיובלות את אותן הספינות, ביצורים, מחסני נשק, קסרקטינים, תותחים, אוניות קיטור, נמלים, רציפים, ארמונות, אולמות ואתרי קשתות ניצחון מפוארות; אלה שמדפיסים את כל הספרים והעיתונים; אלה שהשיגו והביאו את כל הפסיונים , העופות והצדפים, כמו גם את היינות שאוכלים ושותים מי שקיבלו חינוך והשכלה, מי שמעמד הפועלים משרת אותם והם בתמורה מוליכים אותו שולל ומכינים בשבילו את האסונות הנוראים ביותר.

מדובר תמיד באותו מעמד עמלים מטופש בעל מזג נוח, אנשים שמפהקים וחושפים את שיניהם הבריאות והלבנות, מרוצים בצורה תמימה וילדותית למראה אדמירלים ונשיאים בלבוש רשמי, למראה דגלים מתנופפים מעל ראשיהם ולמראה זיקוקים, ונהנים ממוזיקת הניצחון; אלה שברגע שיסתיים האירוע לא יהיו עוד בשבילם אדמירלים, נשיאים, דגלים או מוזיקה אלא רק שדה לח וריק של מאבק, קור, רעב וכאב מול אויב רצחני כשמאחוריהם קצינים חסרי רחמים שמונעים את בריחתם, רק דם, פצעים, גופות מרקיבים ומוות מיותר ומשולל היגיון.

בעלי המעמד בפריס ובטולון יזכו, לעומת זאת, לשבת באוהל בד חמים אחרי סעודת ערב דשנה, כשכוסות יין מובחר ניצבות לצדם וסיגרים בין שיניהם, כדי לסמן בסיכות על המפה מקומות כאלה ואחרים שבהם יש לכלות כמות מסויימת של "בשר תותחים" - בשרם של אותם כסילים - כדי לכבוש סוף-סוף מקום מבוצר כזה או אחר, ולזכות באיזה עיטור קטן או בדרדה כלשהי.

זו המציאות גם אצלנו, כמו באירופה של סוף המאה התשע-עשרה, או שאצלנו נלחמים מזה שישים שנים מלחמת קיום עם הקצינים בראש החיילים? ועוד בהמשך:

מה שהתרחש בפריס ובטולון ומטופח מאז על ידי העיתונות מוביל ללא ספק לאסון דומה או גרוע מזה.

כך בהתחלה ישתו גנרלים ושרים מסויימים  לחיי צרפת ורוסיה, לכבוד יחידות צבא מסוימות ולכבוד הצי. הם ישתו לצלילי ההמנון הצרפתי וההמנון הרוסי; העיתונות תפרסם את שקריה; המוני עשירים הולכי בטל, שאינם יודעם איך להשתמש בכוחם ובפנאי שלהם, ישאו נאומים פטריוטיים ויעוררו איבה כלפי גרמניה; ובסופו של דבר, עם כל אהדתו של אלכסנדר השלישי לשלום, הנסיבות יצטרפו וייצרו מצב שבו הוא לא יוכל עוד למנוע מלחמה שכל הסובבים אותו ידרשו אותה - הן העיתונות והן, כמו תמיד במצבים כאלה, דעת הקהל השלטת בעם. ועוד לפני שנספיק להבין מה קורה, תופענה בעיתונים הכרזות אבסורדיות מבשרות רע:

"בחסדו של האל, השליט היחיד של רוסיה, מלך פולין, הדוכס הגדול של פינלנד וכו' וכו'... אנו מצהירים בזאת באוזני נתינינו הנאמנים, שלטובת אותם נתינים אהובים שלנו שאלוהים הפקיד בידינו למשמר, החלטנו כי חובתנו כלפי אלוהים מחייבת אותנו לשלוח אותם לשחיטה. שאלוהים יהיה עמנו."

הפעמונים יצלצלו, גברים ארוכי שיער ילבשו שמלות זהב ויתפללו לשחיטה מוצלחת. הסיפור הישן והמוכר יחל שוב, הפעולות הרגילות האיומות יחזרו על עצמן.

עורכי העיתונים היומיים יהיו מרוצים מן הגידול בהכנסות ויתחילו בהתססה ארסית כדי לעורר בהמונים שנאה ותשוקה לרצח, בשם הפטריותיות. יצרנים, סוחרים וקבלנים של ציוד צבאי יאיצו בשמחה את קצב עבודתם, בתקווה לרווחים כפולים.

נושאי משרות ממשלתיות למיניהן ידברו ויתסיסו סביבם בציפיה להזדמנות לגזול לעצמם משהו מעבר לרגיל. בעלי הסמכות בצבא יתרוצצו ללא הרף, יקבלו תשלומים ואחוזים כפולים, ויצפו לקבל כגמול על רצח בני אדם חפצים טיפשיים קטנים שהם אוהבים מאד, כגון סרטים, צלבים, אותות וכוכבים. גבירות ואדונים הולכי בטל יעוררו מהומה על לא מאומה, יכניסו מראש את שמותיהם לרשימות ארגון הצלב האדום ויהיו מוכנים לחבוש את פצעי אלה שבעליהן ואחיהם הטילו בהם מום, ואף ידמו כי במעשיהם אלה הםמבצעים משימה נוצרית מאין כמוה.

גברים ייטלטלו בדרכי, לאחר שייקרעו מעבודתם השלווה, מרעיותיהם, מאמותיהם ומילדיהם, וישככו את יאושם בעזרת שירים, פריצות ויין; מאות אלפי גברים פשוטים וטובי מזג, עם כלי נשק קטלניים בידיהם, ייגררו לכל מקום שאליו יקחו אותם.

הם יצעדו, יקפאו מקור, יגוועו ברעב, יסבלו ממחלות שיביאו למותם או יגיעו בסופו של דבר למקום בו יירצחו באלפיהם; או שהם עצמם ירצחו אלפי אנשים ללא סיבה, אנשים שמימיהם לא ראו, שלא עוללו להם כל רע ולא היו מסוגלים לעולל להם כל רע.

וכאשר מספרם של החולים, הפצועים וההרוגים יהיה עצום עד כדי כך שלא יהיו די ידיים לאסוף את הגוויות, וכאשר האוויר יהיה נגוע בצחנת "בשר התותחים", עד שאפילו בשביל העסקנים יהיה המצב לבלתי נסבל, או אז תוכרז הפסקת אש, יאספו את הפצועים, יגררו לאן שהוא את החולים ויניחו אותם היכן שהוא בצפיפות בלתי נסבלת, ואת המתים יכסו באדמה וסיד; ושוב יובילו את המוני האנשים התמימים ההולכים שולל, עד שמתכנני התוכנית יתעייפו ממנה או עד שאלה שתכננו להפיק ממנה רווחים יקבלו את שללם.

וכך יהפכו שוב את בני האדם לפראים, אכזריים וברוטליים, והאהבה בעולם תתמעט מאד, ורוח הנצרות, אשר נראה היה כי השתלטה כבר על העולם, תיסוג שוב לאחור מרחק עשרות ומאות שנים. ואלה שהפיקו מכך רווחים יצהירו אז שוב בביטחון כי מכיוון שהייתה מלחמה, סימן הוא שיש בה צורך, ושוב יכינו לקראתה את דורות העתיד ובכך ישחיתו את ילדיהם.

האם יש ישראלי אחד שיכול להשוות ביושר את המציאות שלנו עם הזעם של טולסטוי שהתייחס למלחמות המאות השבע-עשרה והשמונה עשרה באירופה שלובו ע"י הפירוש המניפולטיווי של רגש הפטריוטיות. אפשר גם לראות את נבואת הזעם שלו כמבשרת את מלחמת העולם הראשונה. אך מלחמות ישראל מעולם לא לובו, ע"י ישראל לפחות, על ידי שימוש מניפולטיווי ברגש הפטריוטיות. אנחנו עדיין נלחמים את מלחמת השחרור שלנו שהחלה לפני יותר משישים שנים.