כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    'עיבוד רגש' – התחום המוזנח של ה"שכל"

    39 תגובות   יום רביעי, 28/1/09, 16:44


    לאחרונה בקרתי בתערוכת הצילומים של מיכל חלבין Strangely Familiar ומתוכה אני מביא לכם את הצילום – 'צוערים'.  

    התמונה מעבירה לנו את התחושה שמעבר לכותרת- 'צוערים' מסתתר כאן סיפור,  שספק הילדים, ספק הנערים האלה, עוצרים בתוכם. הצופה יכול להרגיש  בו הגם שעדיין אינו מבין אותו.  

     

    התמונה מאפשרת לי להמחיש חוויתית את אחד הטיעונים הקוגניטיביים שעליהם כתבתי בלא מעט מילים, בפוסטים קודמים - היכולת שקיימת בנו להבחין באמצעות חווית הרגש  שלנו את מה שאיננו מבינים עדיין.

     

    חווית רגש זו היא מצב תודעתי של 'הבנה סמויה' והבנות סמויות כאלה הן מקור העושר היצירתי שלנו, שהרי הן סמויות משום שאינן תואמות  את המודלים התפיסתיים והידע שלנו.

     

    הרגש שנתפס על ידי רבים כנחות ל'שכל" ונפרד ממנו, מתגלה כמי שמחולל את כישורי החשיבה הגבוהים שלנו. הרגש שלנו הוא המפתח שלנו לגלות ולהעריך את החדש, המסקרן והמשמעותי לנו ובאמצעותו להשתחרר מההכללות הידועות לנו מכבר ולהתקדם מעבר להן. 

    זה הוא הרעיון שאת חשיבותו ניסיתי להסביר במילים "שכליות" בפוסט 'כיצד אנו יכולים  יכול לדעת את מה שאיננו יודעים שאיננו יודעים?'.  

     

    הכושר לחוות ולעבד את משמעות חווית הרגש חשוב לא פחות, ואף יותר, מ'עיבוד מידע', שאנו כה מרבים לעסוק בו. מי שמפעיל כישורים אלה הוא זה שמפלס עבורו ועבורנו דרך חדשה במרחבי האינסוף של 'הדברים שאיננו יודעים שאיננו יודעים'. 

     

    האם כישורים אלה הן רק נחלתם של יוצאי הדופן שבינינו? עקרונית התשובה לכך היא שלילית. כל אחד מאיתנו יכול. כמעט בכל התנסות שלכם יש גם את אותו דבר שאתם יכולים להרגיש אותו אך עדיין לא להבין אותו. נסו לחשוף אותו וללמד את עצמכם לעבד את משמעותו. 

    האם אתם מצליחים?. לאן זה לוקח אתכם?  

    צבי לניר

     Praxis©

    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: לניר 2009-03-08 18:23:06

      צטט: systemsucks 2009-03-07 18:46:17


      ",,,,,,,המפתח הוא ביכולת התנועה ב 'בין' שביניהם.

       ובדרך שנראית אבסורדית, אך אינה כזו, דווקא היכולת לנוע ב'בין' הזה הוא שמחזק

       את המודעות ו"הידע" של כל אחד מהם."

      "בין לבין" אומר את הכל,,,,,ו,,,כל מלָּה נוספת מיותרת,,,,,

      חג שמח של דעת אמת באמת,,,,,,

      עמוס

       

      תודה לך עמוס

      אכן המפתח הוא ביכולת התנועה החשיבתית ב'בין' המחזק את המודעות ו"הידע" של כל אחד מהם, אך מה העניין בין זה ובין ה"אמת" של אותה "דעת אמת באמת"...?

      חג שמח גם לך 

      צביקה לניר

       תודות לך צבי,,,,,,,

       את זאת ,אני בטוח,כשאבין ,,,אגדל,,,,:))))) גם אתה,,,,!!!

      חג שמח לך ולבני ביתך,,,,,

       עמוס

       

        8/3/09 18:30:

      צטט: אלי כהן 2009-03-08 11:45:23



      צבי,

      כרגיל, נהניתי לקרוא את הפוסט ואת דברי התגובה לו. 

      לדעתי אין כל דרך להביט על תמונה תהא אשר תהא אלא מתוך ההיסטוריה האישית שלנו ובהתאם תהיה הפרשנות לה.

      לטעמי התנועה שבין הרגש לשכל ובין השכל לרגש היא חשובה ביותר אך משוכללת ככל שתהיה היא לא תספק לנו ידיעה אובייקטיבית או אמת מוחלטת וזו תישאר לעולם סובייקטיבית.

      אין ספק שהייתי מעדיף את היכולת המשוכללת לרכישת ידע ולקבלת החלטות על פני זו שאינה משוכללת ולו כי היא מספקת לי תחושת ידיעה נכונה יותר של המציאות ומקנה לי תחושת יצירתיות בעת יצירת חלופות לקבלת החלטות ותחושת בטחון בבחירת החלופה המתאימה.

      בחי היום יום אני מעדיף להתייחס לשכל כמנהל ולרגש ולאינטואיציה כיועצים בכירים לו. בסופו של יום מי מאיתנו יוכל לומר שקיבל החלטה מכריעה בחייו כשנגדה את מבחן השכל שלו ?  

       

      אלי

      תגובתך מעוררת בי מחשבות רבות וחלקן מתקשר בפוסט חדש שעמדתי להוציא אותו היום, על כן אני מזמין אותך לעיין בו.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=923993

      זו היא הזמנה להיות מופתע 'הפתעה בסיסית' ואתה מוזמן אישית אליה

      חג שמח

      צביקה לניר

       

        8/3/09 18:23:

      צטט: systemsucks 2009-03-07 18:46:17


      ",,,,,,,המפתח הוא ביכולת התנועה ב 'בין' שביניהם.

       ובדרך שנראית אבסורדית, אך אינה כזו, דווקא היכולת לנוע ב'בין' הזה הוא שמחזק

       את המודעות ו"הידע" של כל אחד מהם."

      "בין לבין" אומר את הכל,,,,,ו,,,כל מלָּה נוספת מיותרת,,,,,

      חג שמח של דעת אמת באמת,,,,,,

      עמוס

       

      תודה לך עמוס

      אכן המפתח הוא ביכולת התנועה החשיבתית ב'בין' המחזק את המודעות ו"הידע" של כל אחד מהם, אך מה העניין בין זה ובין ה"אמת" של אותה "דעת אמת באמת"...?

      חג שמח גם לך 

      צביקה לניר

        8/3/09 11:45:


      צבי,

      כרגיל, נהניתי לקרוא את הפוסט ואת דברי התגובה לו. 

      לדעתי אין כל דרך להביט על תמונה תהא אשר תהא אלא מתוך ההיסטוריה האישית שלנו ובהתאם תהיה הפרשנות לה.

      לטעמי התנועה שבין הרגש לשכל ובין השכל לרגש היא חשובה ביותר אך משוכללת ככל שתהיה היא לא תספק לנו ידיעה אובייקטיבית או אמת מוחלטת וזו תישאר לעולם סובייקטיבית.

      אין ספק שהייתי מעדיף את היכולת המשוכללת לרכישת ידע ולקבלת החלטות על פני זו שאינה משוכללת ולו כי היא מספקת לי תחושת ידיעה נכונה יותר של המציאות ומקנה לי תחושת יצירתיות בעת יצירת חלופות לקבלת החלטות ותחושת בטחון בבחירת החלופה המתאימה.

      בחי היום יום אני מעדיף להתייחס לשכל כמנהל ולרגש ולאינטואיציה כיועצים בכירים לו. בסופו של יום מי מאיתנו יוכל לומר שקיבל החלטה מכריעה בחייו כשנגדה את מבחן השכל שלו ?  


      ",,,,,,,המפתח הוא ביכולת התנועה ב 'בין' שביניהם.

       ובדרך שנראית אבסורדית, אך אינה כזו, דווקא היכולת לנוע ב'בין' הזה הוא שמחזק

       את המודעות ו"הידע" של כל אחד מהם."

      "בין לבין" אומר את הכל,,,,,ו,,,כל מלָּה נוספת מיותרת,,,,,

      חג שמח של דעת אמת באמת,,,,,,

      עמוס

        20/2/09 20:32:

      "מושג מטריה" - הנה למדתי עוד משהו :)
        16/2/09 19:21:

      צטט: עופר_לוי 2009-02-14 20:35:54

       

      ...האם אינטואיציה היא שם אחר לתופעה שאתה מדבר עליה ?!

       

      ....האם  להאמין לטרנד הרוחני שמדבר על תקשור, על כוחות עליונים, על תודעה קולקטיבית?

       

      הי עופר

      אני משתדל לדייק ככל הניתן גם כשאני כותב על רגש ו"שכל". דווקא משום כך איני מסתמך על האמירות הפופולריות של הטרנדים הרוחניים ואף לא על  מושגים שהפכו כבר מזמן ל'מושגי מטריה' דוגמת המושג 'אינטואיציה'.

      'מושג מטריה' הוא מושג שחוק ומוכר שכל אחד יכול "לשים מתחתיו" או להבין מתוכו, דברים שונים ובני האדם מרבים להשתמש בו מבלי להבחין שהם למעשה מתכוונים לדברים שונים. 

      לעיתים קרובות המצב חמור אף יותר, כשעצם העובדה שהמושג מוכר להם משחררת אותם מהצורך לחתור ולהבין את משמעותו. או במילים אחרות - המוכרות מכסה על הצורך בהבנה.

      תודה לך על הערכתך על המאמץ לדייק מבלי להיות  אליטיסט נפוח.

      צביקה לניר

        14/2/09 20:35:


      מסקרנת מאד השאלה שאתה שואל.

       

      בחקירה הפנימית שלי, אני מנסה להבין מאיפה צצים לי כל הרעיונות והמחשבות הבלתי רגילים. אלו שהם מחוץ לקופסא.

      האם אינטואיציה היא שם אחר לתופעה שאתה מדבר עליה ?!

      האם הרעיונות הם בכלל שלי? האם צריך לצאת מפרדיגמות קיימות של שכליות ורציונליות?

      האם  להאמין לטרנד הרוחני שמדבר על תקשור, על כוחות עליונים, על תודעה קולקטיבית?

       

      אני יכול לבטח להתחבר לתחושה הזו שמשהו בתוכי יודע דברים שהשכל לא מסוגל להסביר.

      ומה המקום של הרגש בכל זה? הרגש שאני משתדל כל כך לא לתת לו מקום שלא יוציא אותי משליטה.

       

      כאן אתה מתאר את היכולת של הרגש לקחת את השכל למחוזות חדשים. אני יכול להתחבר לזה.

       

      הרבה שאלות. מעט תשובות. ועתיד מעורפל.

       

      לסיום, אני רוצה לציין שאני מוקסם מהיכולת שלך לא להיכנס לפאסון של הדוקטור החכם.

       

      תודה על הדיון

        9/2/09 16:55:

      צטט: the bigson 2009-02-06 23:18:16

       

      ....ישנם שלושה סוגי אנשים

      אלו שחיים אלו שמסתכלים עליהם ואלו שמסבירים לנו אותם

      לכן רוב האנשים חיים את חייהם

      לא שומעים מה הולך מסביב כי זה עדין לא חודר למערכת החיים שלהם

      ניתן לזהות אותם למשל ע"י כך שהם יכולים לשמוע טלויזיה בקולי קולות כי זה בלתי חדיר...

      יש את הסוג השני שצופה על החיים

      עבורם החיים הם אקווריום ענק שהם לא משתתפים בו הם צופים (בדרך כלל פסיבי) 

      אלו הם האנשים שאילו לא הוזמנו לא היו מגיעים אפילו לחתונה של עצמם

      והסוג האחרון שזהו המיעוט שמסביר את החיים

      עבורם הכל צריך הסבר (גם רגשי וגם שכלתני וגם השילוב ביניהם)

      הסבר החיים קריטי להמשך

      אולם, ה"גזע" של המסבירים הולך ופוחת והם מתמזגים לאט לאט עם המסתכלים

      כי קל יותר להסתכל מאשר להסביר...


      ראשית ידידי תודה על המחמאות. לא אכחד, הן נעימות לי. אולם כל מה שניסיתי כאן הוא לתת לכל אחד מקוראי את ההזדמנות לתרגל בעצמו את חווית ההסבר הרגשי והשכלתי והשילובי שביניהם, של התנסותם (במקרה זה בתמונת 'הצוערים' ובאופן כללי, בכל התנסות אחרת בחייהם.

      צביקה לניר

      .

        8/2/09 15:32:

      צטט: orenshani 2009-02-06 21:13:33

      צבי,

       

       

       

      אנשים מתייחסים לאינטואציות ולתחושות בטן כמשהו מיסתורי שמקורו הוא אולי בקיומה של נפש מטפיזית. אני לא רואה את זה כך. הפעולה הבסיסית של המחשבה היא אוטמאטית ממש כמו כל פעולה אחרת של גופינו וברור שאם היינו צריכים לחכות עד לבוא המודעות לא היינו מסוגלים לבצע פעולות בסיסיות כמו הליכה ותפיסת כדור.

       

       

      האומנם כל זה כל כך אוטומטי ומכניסיטי?. אני מסכים עימך שצריך להיזהר ממילים מיסתוריות שהפכו לחלק ממכבסת המילים ההמונית כאשר עוסקים בחשיבה דוגמת המושג 'אינטואיציה' שאותו אנו מכנים 'מושג מטריה', לאמור מושג שכל אחד יכול להכניס מתחתיו כמעט כל דבר.

      אולם כך גם המושג 'מודעות'. גם הוא מושג שאנו עושים בו שימוש לא זהיר לדברים שונים. המודעות שאתה מתייחס אליה כ"אם היינו צריכים לחכות עד לבוא המודעות לא היינו מסוגלים לבצע פעולות בסיסיות כמו הליכה ותפיסת כדור", היא שונה מהפונקציה החשיבתית שאנו נזקקים לה על מנת 'להבין את מה שלא ידענו שלא ידענו'. 

      צביקה לניר

        8/2/09 10:00:

      צטט: אורורה בורליס 2009-02-06 18:57:12

      החיכוך האנרגטי שנוצר הוא ה"עבודה" החשובה, משם אפשר רק לצמוח.

       

      אכן, היכולת להבחין דרך הרגש כי מה  שהבנו עד כה באמצעות " השכל", אינו מסביר לנו את הדברים שאנו חווים, הוא אותו חיכוך אנרגטי שעושה את מה שאת מכנה כ"העבודה" המאפשרת לנו לצמוח.

      תודה

      צביקה לניר

        7/2/09 00:36:

      צביקה,

      חזרתי לפוסט הזה מתוך הרהור נוסף בסוגיה, לאור הבחירות הקרבות ובאות, ואם זה היה פוסט ולא תגובה הייתי כותבת תגיות: החלטות/שכל/רגש.

      אני מנהלת לא מעט שיחות עם קרוביי וידידיי וגם פה בקפה מוצאת את עצמי מתפלמסת סביב המלחמה שזה עתה הסתיימה, וכן פתרונות, החלטות ושאר ירקות מאין אלה.

      העם נוהר ימינה ואני מתרשמת כי הבחירה במנהיג, בכיוון, נעשית לא מתוך קריאה מעמיקה במצע, אלא שזו החלטה של הלב, החלטה רגשית. העם מאס בקסאמים ונוהר אל עבר דמות שמספקת לו סוג של מזור לחוסר האונים שהוא חש בעקבות סיטואציה הנראית לכאורה כבלתי פתירה. במילים אחרות, אנשים מתקשים להכיל את המצב הזה ונוהרים אחר דמות ש"עונה" להם על הצורך הזה שהם חשים.

      (להבדיל, בארה"ב נראה שהעם הרים את "כפפת התקווה" וזה בא מאותו מקום של תובנה רגשית.)

      האם יש כאן משהו שאני לא יודעת שאני לא יודעת? (כפי שהגדרת את זה בפוסט שכתבת בעבר?) או שמא אני כן יודעת, ובמסגרת תהליך של רציונליזציה הפכתי החלטה רגשית להחלטה שכלתנית?

        6/2/09 23:18:

      ראשית פרגון וכוכב

      אהבתי מאוד את האתגר

      ואני עם אתגרים משתגע

      תנו לי אתגר וקחו את חיי בתמורה...

      גם אתגרים אשר כביכול לא אוכל לעמוד בהם..

      להלן  הפרשנות שלי..

      ישנם שלושה סוגי אנשים

      אלו שחיים אלו שמסתכלים עליהם ואלו שמסבירים לנו אותם

      לכן רוב האנשים חיים את חייהם

      לא שומעים מה הולך מסביב כי זה עדין לא חודר למערכת החיים שלהם

      ניתן לזהות אותם למשל ע"י כך שהם יכולים לשמוע טלויזיה בקולי קולות כי זה בלתי חדיר...

      יש את הסוג השני שצופה על החיים

      עבורם החיים הם אקווריום ענק שהם לא משתתפים בו הם צופים (בדרך כלל פסיבי) 

      אלו הם האנשים שאילו לא הוזמנו לא היו מגיעים אפילו לחתונה של עצמם

       

      והסוג האחרון שזהו המיעוט שמסביר את החיים

      עבורם הכל צריך הסבר (גם רגשי וגם שכלתני וגם השילוב ביניהם)

      הסבר החיים קריטי להמשך

       

      אולם, ה"גזע" של המסבירים הולך ופוחת והם מתמזגים לאט לאט עם המסתכלים

      כי קל יותר להסתכל מאשר להסביר...

      אתה ידידי היקר עלית על כולם

      אתה מלך מלכי המסבירים והכוהן הגדול שלהם

       

      ועכשיו לעצב המשודר בתמונה... הצוערים הללו מעבירים לי רגש מאד קשה.. כולם מעדיפים כאחד לא להיות שם הם כמובן מעדיפים לחיות את החיים בלי האילוץ "ללמוד ולקנות מקצוע הולם שיבטיח להם עתיד" כמו שהוריהם "אונסים" אותם. הם נזכרים בחוויות הקודמות שלהם (שאומנם הם קצרות טווח) אבל עדיפות עליהם על פני המצב הנוכחי והם הכי מתגעגעים לחיבוק (של סבתא בעיקר - כי היא המטפלת האמיתית שלהם) הם נראים לי קצת יותר מידי שבעים למשמעת, לכוח לשררה המופעלת עליהם ובעיקר לכוחניות שהם נאלצים לחוות בשוטף..

      אני באמת ובתמים חושב שהייתי מרחם עליהם

       

       

        6/2/09 21:13:

      צבי,

       

      היות ולהבנתי תהליך קבלת ההחלטות שהמוח שלנו מבצע קודם להכרה ולמודעות (שהם תוצרים שלו), לא כל כך ברור לי על מה הפליאה.

       

      אנשים מתייחסים לאינטואציות ולתחושות בטן כמשהו מיסתורי שמקורו הוא אולי בקיומה של נפש מטפיזית. אני לא רואה את זה כך. הפעולה הבסיסית של המחשבה היא אוטמאטית ממש כמו כל פעולה אחרת של גופינו וברור שאם היינו צריכים לחכות עד לבוא המודעות לא היינו מסוגלים לבצע פעולות בסיסיות כמו הליכה ותפיסת כדור.

        6/2/09 19:57:

      קצת כמו כתמי רורשאך , לא כך ?

      ענין אסוציאטיבי שאתה טוען אותו בדמותך .

      ואני לא יכול להשתחרר מהאדונים ארי שביט ( להלן :  "ידיים מתנופפות ") הבכיין ,

      ומר גדעון לוי ( להלן :" גבינים מכווצים ") הבריון השכונתי ,

       והפארסה ששני אלו נחשבים ל-  "עיתונאים בכירים" ,  פחחחח...
      תשאל : מה הקשר ?

      ובכן , אין כל קשר .

      אסוציאציה פרועה .

      שבת שלום .

        6/2/09 18:57:

      ראשית, פוסט מרתק*

       תודה צביקה :)

      לגופו של פוסט: אעיד על עצמי, אצלי הרגש הוא סוג של שריר מנטלי.

      אני עובדת המון רגש. לעיתים גם אני נרדמת בשמירה, כן זה קורה! ואז כשדברים משתבשים,

      אני חוזרת למגדל הפיקוח שלי לדיון ובקרה ומגלה שאכן חשוב להפעיל רגש, גם בקבלת החלטות בענייני עסקים וגם בענייני אנשים ואפילו כחלק שגרתי מדיווח שלי לעצמי מה אני חשה ומה אני מרגישה.

      האחדות לא יכולה להתקיים לפי עניות דעתי, החיבור של השכל עם הרגש לעיתים פועל בהרמוניה ופעמים לא,

      החיכוך האנרגטי שנוצר הוא ה"עבודה" החשובה, משם אפשר רק לצמוח.

      בתמונה, אני חווה את הנערים כסובלים משהו, מאופקים, מדחיקים, תחת עננה כבידה של משמעת. אך זקיפות הקומה שלהם, המאולצת משהו אינה טבעית כל כך, אך ניכר שהם מנסים להסתגל אליה.

      זהו, עד כאן צביקה :)

      שבת שלום, שבת טובה.

      אני.

        6/2/09 17:36:

      צטט: משה ס. 2009-02-06 13:14:28

       

       

       זה מתחבר לי למה שנכתב בתגובות למעלה כמו גם במקומות אחרים, שישנו רושם [רגשי] בן מספר שניות ואז  השכל ממהר לקחת לידיו את המושכות.

       

      אולי זהו המקום להרחיב. את מספר השניות הראשוניות האלו, בטרם השכל מתערב ומציג את האסוסיאציות המיידיות שלו.

       

      אני אגב רואה פנים נוספות באותו צילום שבחרת ולאו דווקא מהאסוסיאציות שנוצרו בתיאורים למעלה.

      וייתכן שהייתי בוחר תמונה שונה לגמרי כדי להציג את רעיון הפוסט הזה.

       

       

      בכל מקרה הפוסט מרתק ומעניין.

      משה

      אכן היכולת לשהות ברגש מבלי שהשכל ממהר לקחת לידיו את המושכות היא קשה, אך ניתן לתרגל את העצמי הן לשהות זמן רב יותר בתחום הטרום שכלי והן לעבור חזרה מהשכל לרגש וחזרה. זאת אני מצליח לעשות מספר פעמים כאשר אני מסתכל בתמונה כמו שאני  עושה כאשר אני הוגה בבעיה ועושה שימוש במטאפורות וזכרונות שהן קשורים ובו בזמן גם לא קשורים בנושא שבו אני הוגה (ושוב - prepared mind).

      אתה צודק גם לגבי הערתך שהיית בוחר תמונה אחרת כדי להציג את הרעיון של פוסט זה. הבחירה היא סוביקטיבית אך מבחינתי במידה רבה גם מקרית. גם תמונות אחרות יוכלות "לעשות" לי את זה

      מובן גם שאתה "רואה אסוציאציות" אחרות מאלו שאני ומגיבים אחרים רואים בתמונה זו. זו היא כוחה של השילוביות עליה כתבתי לא מעט בפוסטים שלי. האמת היא שאני מתגרה לעשות כאן מעין  'תרגיל של שולחן עגול שילובי וירטואלי'.

      נראה עוד מה יתפתח בהמשך...

      צביקה לניר

        6/2/09 13:14:

      צטט: לניר 2009-02-06 08:20:26

      צטט: רוזמונד 2009-02-04 20:09:35

      צבי,

      פוסט מאוד מעניין.

      תמונה מדהימה.

      מה שקפץ לפני כשראיתי את התמונה זה דווקא חוסר הקשר בין הנערים העומדים בה.

      כאילו כל אחד מהם נגזר והודבק לתוך תמונה אחת.

      זה לגמרי שונה מאסוציאציה שיש לי לשם הכותרת "צוערים", שהרי צוערים מתגבשים יחד לכדי קבוצה אחת עם אינטראקציות שונות ביניהם.

      הדבר השני, זה הקווים האופקיים המקבילים של קו הכובע, קו העיניים וקו השפתיים המשדר חוסר רגש וחוסר אנושיות.

      .

      כמה שהשכל שלנו משוכלל ועצום, לעולם לא יוכל להיות מספיק "חכם" כדי לראות את התמונה השלמה. השכל יודע לראות דברים מסויימים, אשר מתאימים למודלים שחלקם מולדים וחלקם נרכשים.

      אבל הרגש והידע של התת מודע משלימים את התמונה. הפתיחות הזו לקבל מידע מהרגש, מהווה חלק משמעותי מה prepered mind בכך שהכוונה חודרת לרגש מצד אחד והפתיחות מאפשרת לקבל תגובה או מידע מסוג אחר, מצד שני.

      .

      תודה.

      מיכל

       

      הי מיכל


      קלעת לכוונתי ותארת אותה אף יפה ממני כי לא הססת להפעיל את הרגש על מנת לנסות ולהבין את מה שלעולם לא נבין במלואו וטוב שכך, שכן הוא תמיד יפתיע אותנו. תמיד נוכל לפרוץ אל 'מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים' אך יכולים להרגיש אותו.

      מה שאני גיליתי בתמונה היה שונה משלך, אך משלים אותו דווקא בניגודו - במובן זה של מה שיכול לאפשר לנו לפרוץ ולהבין את מה ש'אנו לא ידועים שאנו לא יודעים'.

      השם המקורי של התמונה הוא 'קדטים'. הוא תורגם לעברית כ'צוערים'. שפת התרגום המילולית כה מטעה ומסתירה. אני עצמי, הייתי בצעירותי צוער בקורס קצינים, אך כמה זה שונה מלהיות 'קדט'. הקדטיות הרוסית הזו מפחידה וזרה. היא מזכירה לי את חלמניצקי ואת הסיפורים על חטיפת הילדים וגיוסם לצבא ומשם מחשבתי נודדת לילדים באפריקה שמגייסים אותם, נותנים להם רובה והפכים אותם לרוצחים (נרצחים) קטנים. והמדים והכובע אלה הם מחד צעצועי ילדים מפתים ומאידך טישטוש הזהות האישית שעדיין מבצבצת מעיניהם של ספק ילדים ספק קדטים אלה.

      עכשיו תארי לך איזה עולמות חדשים של דמיון וידע חדשים על מה 'שלא ידענו שאנו יודעים' היינו יכולים לברוא אם היינו משלבים את מחשבותינו - כל המגיבים על פוסט זה - סביב 'שולחן עגול' משותף של דמיון וחשיבה.

      תודה לך

      צביקה לניר

       

       זה מתחבר לי למה שנכתב בתגובות למעלה כמו גם במקומות אחרים, שישנו רושם [רגשי] בן מספר שניות ואז  השכל ממהר לקחת לידיו את המושכות.

       

      אולי זהו המקום להרחיב. את מספר השניות הראשוניות האלו, בטרם השכל מתערב ומציג את האסוסיאציות המיידיות שלו.

       

      אני אגב רואה פנים נוספות באותו צילום שבחרת ולאו דווקא מהאסוסיאציות שנוצרו בתיאורים למעלה.

      וייתכן שהייתי בוחר תמונה שונה לגמרי כדי להציג את רעיון הפוסט הזה.

       

       

      בכל מקרה הפוסט מרתק ומעניין.

        6/2/09 08:20:

      צטט: רוזמונד 2009-02-04 20:09:35

      צבי,

      פוסט מאוד מעניין.

      תמונה מדהימה.

      מה שקפץ לפני כשראיתי את התמונה זה דווקא חוסר הקשר בין הנערים העומדים בה.

      כאילו כל אחד מהם נגזר והודבק לתוך תמונה אחת.

      זה לגמרי שונה מאסוציאציה שיש לי לשם הכותרת "צוערים", שהרי צוערים מתגבשים יחד לכדי קבוצה אחת עם אינטראקציות שונות ביניהם.

      הדבר השני, זה הקווים האופקיים המקבילים של קו הכובע, קו העיניים וקו השפתיים המשדר חוסר רגש וחוסר אנושיות.

      .

      כמה שהשכל שלנו משוכלל ועצום, לעולם לא יוכל להיות מספיק "חכם" כדי לראות את התמונה השלמה. השכל יודע לראות דברים מסויימים, אשר מתאימים למודלים שחלקם מולדים וחלקם נרכשים.

      אבל הרגש והידע של התת מודע משלימים את התמונה. הפתיחות הזו לקבל מידע מהרגש, מהווה חלק משמעותי מה prepered mind בכך שהכוונה חודרת לרגש מצד אחד והפתיחות מאפשרת לקבל תגובה או מידע מסוג אחר, מצד שני.

      .

      תודה.

      מיכל

       

      הי מיכל


      קלעת לכוונתי ותארת אותה אף יפה ממני כי לא הססת להפעיל את הרגש על מנת לנסות ולהבין את מה שלעולם לא נבין במלואו וטוב שכך, שכן הוא תמיד יפתיע אותנו. תמיד נוכל לפרוץ אל 'מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים' אך יכולים להרגיש אותו.

      מה שאני גיליתי בתמונה היה שונה משלך, אך משלים אותו דווקא בניגודו - במובן זה של מה שיכול לאפשר לנו לפרוץ ולהבין את מה ש'אנו לא ידועים שאנו לא יודעים'.

      השם המקורי של התמונה הוא 'קדטים'. הוא תורגם לעברית כ'צוערים'. שפת התרגום המילולית כה מטעה ומסתירה. אני עצמי, הייתי בצעירותי צוער בקורס קצינים, אך כמה זה שונה מלהיות 'קדט'. הקדטיות הרוסית הזו מפחידה וזרה. היא מזכירה לי את חלמניצקי ואת הסיפורים על חטיפת הילדים וגיוסם לצבא ומשם מחשבתי נודדת לילדים באפריקה שמגייסים אותם, נותנים להם רובה והפכים אותם לרוצחים (נרצחים) קטנים. והמדים והכובע אלה הם מחד צעצועי ילדים מפתים ומאידך טישטוש הזהות האישית שעדיין מבצבצת מעיניהם של ספק ילדים ספק קדטים אלה.

      עכשיו תארי לך איזה עולמות חדשים של דמיון וידע חדשים על מה 'שלא ידענו שאנו יודעים' היינו יכולים לברוא אם היינו משלבים את מחשבותינו - כל המגיבים על פוסט זה - סביב 'שולחן עגול' משותף של דמיון וחשיבה.

      תודה לך

      צביקה לניר

        4/2/09 20:09:

      צבי,

      פוסט מאוד מעניין.

      תמונה מדהימה.

      מה שקפץ לפני כשראיתי את התמונה זה דווקא חוסר הקשר בין הנערים העומדים בה.

      כאילו כל אחד מהם נגזר והודבק לתוך תמונה אחת.

      זה לגמרי שונה מאסוציאציה שיש לי לשם הכותרת "צוערים", שהרי צוערים מתגבשים יחד לכדי קבוצה אחת עם אינטראקציות שונות ביניהם.

      הדבר השני, זה הקווים האופקיים המקבילים של קו הכובע, קו העיניים וקו השפתיים המשדר חוסר רגש וחוסר אנושיות.

      .

      כמה שהשכל שלנו משוכלל ועצום, לעולם לא יוכל להיות מספיק "חכם" כדי לראות את התמונה השלמה. השכל יודע לראות דברים מסויימים, אשר מתאימים למודלים שחלקם מולדים וחלקם נרכשים.

      אבל הרגש והידע של התת מודע משלימים את התמונה. הפתיחות הזו לקבל מידע מהרגש, מהווה חלק משמעותי מה prepered mind בכך שהכוונה חודרת לרגש מצד אחד והפתיחות מאפשרת לקבל תגובה או מידע מסוג אחר, מצד שני.

      .

      תודה.

      מיכל

        1/2/09 19:13:

       אני חושש שמה שכתבת לפני כן על "Prepared Mind " הוא אבן נגף להתנסות ישירה...

      אגב הציטוט הבא נאמר בהקשר אחר, אך נראה לי כמתאים כאן:

      "If you have not by nature a critical mind your staying here is useless" 

      משה

       

      משה

      המושג Prepared Mind מתייחס לכך שמזל הגילוי הפתאומי או המקרי דוגמת זה שבסיפור על  ההוריאיקה של ארכימדס באמבטיה, אינו כל כך מקרי. הוא מתרחש כשמוחנו מכוון לשאלה שמעסיקה אותנו וכהפתרונות שמוחנו מכוון אליהם נגלים לנו בצורה כביכול מקרית במקומות שאיננו מצפים שיתרחשו. אין כאן מה ללמד ואני משוכנע שאתה מכיר זאת גם מנסיונך.

      אגב הציטוט הבא שהבאת כמה שנראה לך כמתאים כאן -

      "If you have not by nature a critical mind your staying here is useless" 

      גם כאן הייתי מבקש להציע משפט שנראה לי כמתאים יותר:-

      It is in our nature althogh it does not came to us naturly

      משפט זה מביע את הגישה ההפוכה לזו שהצגת במשפט שהבאת, שכן הוא טוען שכל אחד מאיתנו יכול. זו לא מתנת אל שרק יחידי סגולה יכולים לעמוד בה.

      כמובן שיש הבדלים בין בני האדם ביכולתיהם ובכישוריהם, אך כולם יכולים להתקדם בפיתוח כישוריהם. 

      צביקה לניר 

        1/2/09 18:52:

      צטט: sam5c5b 2009-02-01 09:38:11

       

      אני שייכת לאלו שמרגישים דברים, כשמספרים לי על משהו שקרה אני יכולה להתחבר רגשית לנסיבות ולהבין במעט מילים מה היתה הדינמיקה, גם כשקשה להסביר את הדברים. אני יודעת הרבה לפני אחרים וצופה מה יקרה הלאה.

      אינני ניחנת בראיית הנולד ואינני אדם מיסטי בכלל, אבל אני מרגישה את הדברים.

      אני נחשבת לאדם אינטליגנטי מאוד עם אינטליגנציה רגשית גבוהה. ואני חושבת שהדברים שאתה מדבר עליהם תפורים בתך שבין אינליגנציה גבוהה לאינטליגנציה רגשית גבוהה, בסגנון.. "בגוף אני מבינה".

      סיגל

       

      הי סיגל

      תודה לך על תגובתך.

       

      אולם לשם הדיוק - ודיוק הכוונה הוא דבר מאוד חשוב כשעוסקים בנושאים מופשטים, התחום הקרוי 'אנטלגנציה רגשית' עוסק ומכוון בעיקרו ליחסי אנוש. הנושא שפוסט זה עוסק בו הוא מקומו של הרגש בקידום תהליכי הידע שלנו. אלה הם שני הדברים דומים וגם קשורים, אך אינם זהים. 

      ונראה לי שיש לך גם יכולת בכך.

       

       

      צביקה לניר 

        1/2/09 14:17:

      צטט: לניר 2009-02-01 06:59:42

      צטט: משה ס. 2009-02-01 00:24:54

      צבי, תודה על התגובה המרתקת, לגבי מקום הרגש כמו שכתבת:

       

      הרגש שנתפס על ידי רבים כנחות ל'שכל" ונפרד ממנו, מתגלה כמי שמחולל את כישורי החשיבה הגבוהים שלנו. הרגש שלנו הוא המפתח שלנו לגלות ולהעריך את החדש, המסקרן והמשמעותי לנו ובאמצעותו להשתחרר מההכללות הידועות לנו מכבר ולהתקדם מעבר להן. 

       


      גורדייף חילק את "השכל" ל-3 מרכזים  [למעשה שבעה] ,השכלי, הרגשי והמוטורי.

      כל "שכל" הוא מנגנון קליטה [ושידור] עצמאי ,ניתן לראות זאת בבירור בעת נהיגה כשאדם שקוע במחשבות

      ועדיין "השכל המוטורי" מבצע את החלפת ההילוכים, עצירה פתאומית וכו' ללא התערבות החשיבה

      ואפילו בלי להיות מודע כלל לתנועת גופו בפעילות הנהיגה.

       

      גורדייף צוטט (לפני כ-93 שנים)  שהידיעה השלמה של אדם על נושא מסויים אפשרית

      ע"י קליטה בו זמנית בשלושת המרכזים, כשכל "שכל" קולט פן שונה של אותו הנושא.

       

      המעניין בדבריו, שלאדם ישנם שני מרכזים גבוהים נוספים שפעילים ומפותחים במלואם,

      הרגשי הגבוה והשכלי הגבוה, אך שניהם אינם נגישים באופן מודע אלא ברגעים מקריים.

      החיבור לדבריו אל  'כישורי החשיבה הגבוהים שלנו' כדבריך היא דרך פיתוח המרכזים הנמוכים

      ובעיקר בחיבור ההרמוני בתפקודם.

       

      להבנתי האישית חלוקת ה"שכל" ולימודו כמרכזים נפרדים מאפשרת ללמוד טוב יותר כל מרכז תפקודי

      ולחברם בהמשך ל"שכל" מאוחד.

       

      משה

       

       

       

      משה

      לשיטת פרקסיס "הטריק" המאפשר את המעבר ממה שגורדיף כינה 'השכלי הגבוהה' ו'הרגשי הגבוהה' קשור  ביכולת להפיק את המשמעות השכלית של הרגש ולהפיק את המשמעות הרגשית מאי מספיקות השכל".

      כלומר, ביכולת להתמיר את מה שאנו מרגישים ברגשי על מנת להבנות תובנות שכליות חדשות ולהבחין באמצעות הרגשי מתי הידע שלנו (והידע הקיים בכלל) אינו מספק עוד להבנת מה שאנו חווים באמצעות הרגשי.

      המפתח הוא ביכולת התנועה ב 'בין' שביניהם. ובדרך שנראית אבסורדית, אך אינה כזו, דווקא היכולת לנוע ב'בין' הזה הוא שמחזק את המודעות ו"הידע" של כל אחד מהם.

      צביקה לניר

       צבי,

      אני בוודאי ישמח להתנסות ב"טריק" שבשיטת פרקסיס כדרך לניסיון לחיבור עליו מדובר.

      ויכולת התנועה ב 'בין' בהחלט מעניינת.

      אך אני חושש שמה שכתבת לפני כן על "Prepared Mind " הוא אבן נגף להתנסות ישירה

      אלא אם כן פיתחת דרך גם לזה.

       

      אגב הציטוט הבא נאמר בהקשר אחר, אך נראה לי כמתאים כאן:

       

      "If you have not by nature a critical mind your staying here is useless" 

       

      משה
        1/2/09 09:55:
      צבי
      אני מוצא את הנאום הזה כאחד הניתוחים היותר מפוכחים שקראתי על המבנה הנפשי האנושי וההשלכות שלו על תפיסת המציאות.  ומתוך כך איינשטיין מסיק שאין למעשה דרך דידקטית להגיע אל האמת, אלא על ידי שימוש באינטואיציה וסימפטיה אנו יכולים להגיע אל מה שהוא מכנה, "טבע הניסיון"
      באורח פראדוקסאלי ה"אמת" המדעית היא זמנית ומשתנה, ומוחלפת על ידי אמת אחרת טובה ומתאימה ממנה ברגע שאחת כזאת קיימת, או כפי שאיינשטיין הגדיר זאת (ציטוט מהזכרון ). בכל רגע נתון מבנה מחשבתי אחר, הוא האמת.
      רק האמונה הדוגמתית היא "אמת" קבועה יציבה, ולמעשה יציבותה מוכיחה את חוסר נכונותה.
      אני מוצא את הצורך האנושי ב"אמת" קבועה דתית, כצורך פסיכולוגי הנובע מהמבנה הגנטי/שיבטי/חברתי שלנו כפרימטים המאורגנים בחברות בעלות היררכיה/סדר חברתי על מנת לשרוד.
      אין לי כל ספק שהאמוציות/רגש/מבנה נפשי שלנו הוא מעין פילטר מעוות ומשפיע עיקרי בתפיסת המציאות, ואין לו כל קשר עם המציאות עצמה כמו שקאנט הגדיר אותה NOEMENON הדבר עצמו.
      אודי
      -

      צטט: לניר 2009-02-01 09:18:17

      צטט: udi.s 2009-02-01 08:14:58

      קטע מתוך נאום של איינשטיין משנת 1918 (תרגום, יהודה רגבים) המתאר את התודעה האנושית והדרך אל ה"אמת"
      -
      "המשימה העילאית... היא להגיע אל אותם חוקי יסוד אוניברסליים שעל בסיסם יכול הקוסמוס להיבנות באמצעות דדוקציה טהורה.
      אין שום נתיב הגיוני אל החוקים האלה: רק האינטואיציה יכולה להגיע עדיהם, אינטואיציה המבוססת על חדירה מחשבתית, חדירה שבסימפאתיה אל תוך טבע הנסיון".
      אינטואיציה סימפטיה והרבה דימיון.
      קטע גדול יותר מתוך הנאום הנהדר הזה נימצא בפוסט שלי DOGMATIC
       אודי

       

      אודי

      קראתי בעיון את הפוסט שלך על נאומו של אינשטיין. מצאתי עניין מיוחד דווקא בקטע מתוך הנאום שלא ציטטת אותו כאן.

      "האדם מנסה ליצור לעצמו באופן המתאים לו ביותר תמונה פשוטה וניתנת להבנה של העולם. אז הוא מנסה במידת מסויימת להציב את הקוסמוס שיצר במקום עולם הניסיון, ועל ידי כך לנצחו...
      הוא הופך את הקוסמוס הזה ואת בנייתו לציר המרכזי של חיי הרגש שלו, כדי למצוא בדרך זו את השלווה והרוגע שאינו יכול למצאם במערבולת הצרה של חייו האישיים".
      בעיני זה הוא קטע מקסים שמשקף את הרעיון שהרגש שלנו הוא לא רק לנוכח הדברים שאנו חווים אותם פיסית מתוך המפגש הישיר עימם, אלא גם מתוך העולמות שאיננו יכולים "להגיע" אליהם ולתפוס אותם באמצעות מה שאנו יכולים להגיע אליו דרך המגע הישיר עם "המציאות" שלנו.
      ודווקא שם האדם  יכול למצוא את "השלווה והרוגע שאינו יכול למצאם במערבולת הצרה של חייו האישיים".
      מה דעתך?
      צביקה לניר

       

       

        1/2/09 09:38:

      צבי יקר,

      קראתי ונהניתי. 

      אני שייכת לאלו שמרגישים דברים, כשמספרים לי על משהו שקרה אני יכולה להתחבר רגשית לנסיבות ולהבין במעט מילים מה היתה הדינמיקה, גם כשקשה להסביר את הדברים. אני יודעת הרבה לפני אחרים וצופה מה יקרה הלאה.

      אינני ניחנת בראיית הנולד ואינני אדם מיסטי בכלל, אבל אני מרגישה את הדברים.

      אני נחשבת לאדם אינטליגנטי מאוד עם אינטליגנציה רגשית גבוהה. ואני חושבת שהדברים שאתה מדבר עליהם תפורים בתך שבין אינליגנציה גבוהה לאינטליגנציה רגשית גבוהה, בסגנון.. "בגוף אני מבינה".

      סיגל

        1/2/09 09:18:

      צטט: udi.s 2009-02-01 08:14:58

      קטע מתוך נאום של איינשטיין משנת 1918 (תרגום, יהודה רגבים) המתאר את התודעה האנושית והדרך אל ה"אמת"
      -
      "המשימה העילאית... היא להגיע אל אותם חוקי יסוד אוניברסליים שעל בסיסם יכול הקוסמוס להיבנות באמצעות דדוקציה טהורה.
      אין שום נתיב הגיוני אל החוקים האלה: רק האינטואיציה יכולה להגיע עדיהם, אינטואיציה המבוססת על חדירה מחשבתית, חדירה שבסימפאתיה אל תוך טבע הנסיון".
      אינטואיציה סימפטיה והרבה דימיון.
      קטע גדול יותר מתוך הנאום הנהדר הזה נימצא בפוסט שלי DOGMATIC
       אודי

       

      אודי

      קראתי בעיון את הפוסט שלך על נאומו של אינשטיין. מצאתי עניין מיוחד דווקא בקטע מתוך הנאום שלא ציטטת אותו כאן.

      "האדם מנסה ליצור לעצמו באופן המתאים לו ביותר תמונה פשוטה וניתנת להבנה של העולם. אז הוא מנסה במידת מסויימת להציב את הקוסמוס שיצר במקום עולם הניסיון, ועל ידי כך לנצחו...
      הוא הופך את הקוסמוס הזה ואת בנייתו לציר המרכזי של חיי הרגש שלו, כדי למצוא בדרך זו את השלווה והרוגע שאינו יכול למצאם במערבולת הצרה של חייו האישיים".
      בעיני זה הוא קטע מקסים שמשקף את הרעיון שהרגש שלנו הוא לא רק לנוכח הדברים שאנו חווים אותם פיסית מתוך המפגש הישיר עימם, אלא גם מתוך העולמות שאיננו יכולים "להגיע" אליהם ולתפוס אותם באמצעות מה שאנו יכולים להגיע אליו דרך המגע הישיר עם "המציאות" שלנו.
      ודווקא שם האדם  יכול למצוא את "השלווה והרוגע שאינו יכול למצאם במערבולת הצרה של חייו האישיים".
      מה דעתך?
      צביקה לניר
        1/2/09 08:14:
      קטע מתוך נאום של איינשטיין משנת 1918 (תרגום, יהודה רגבים) המתאר את התודעה האנושית והדרך אל ה"אמת"
      -
      "המשימה העילאית... היא להגיע אל אותם חוקי יסוד אוניברסליים שעל בסיסם יכול הקוסמוס להיבנות באמצעות דדוקציה טהורה.
      אין שום נתיב הגיוני אל החוקים האלה: רק האינטואיציה יכולה להגיע עדיהם, אינטואיציה המבוססת על חדירה מחשבתית, חדירה שבסימפאתיה אל תוך טבע הנסיון".
      אינטואיציה סימפטיה והרבה דימיון.
      קטע גדול יותר מתוך הנאום הנהדר הזה נימצא בפוסט שלי DOGMATIC
       אודי
        1/2/09 06:59:

      צטט: משה ס. 2009-02-01 00:24:54

      צבי, תודה על התגובה המרתקת, לגבי מקום הרגש כמו שכתבת:

       

      הרגש שנתפס על ידי רבים כנחות ל'שכל" ונפרד ממנו, מתגלה כמי שמחולל את כישורי החשיבה הגבוהים שלנו. הרגש שלנו הוא המפתח שלנו לגלות ולהעריך את החדש, המסקרן והמשמעותי לנו ובאמצעותו להשתחרר מההכללות הידועות לנו מכבר ולהתקדם מעבר להן. 

       


      גורדייף חילק את "השכל" ל-3 מרכזים  [למעשה שבעה] ,השכלי, הרגשי והמוטורי.

      כל "שכל" הוא מנגנון קליטה [ושידור] עצמאי ,ניתן לראות זאת בבירור בעת נהיגה כשאדם שקוע במחשבות

      ועדיין "השכל המוטורי" מבצע את החלפת ההילוכים, עצירה פתאומית וכו' ללא התערבות החשיבה

      ואפילו בלי להיות מודע כלל לתנועת גופו בפעילות הנהיגה.

       

      גורדייף צוטט (לפני כ-93 שנים)  שהידיעה השלמה של אדם על נושא מסויים אפשרית

      ע"י קליטה בו זמנית בשלושת המרכזים, כשכל "שכל" קולט פן שונה של אותו הנושא.

       

      המעניין בדבריו, שלאדם ישנם שני מרכזים גבוהים נוספים שפעילים ומפותחים במלואם,

      הרגשי הגבוה והשכלי הגבוה, אך שניהם אינם נגישים באופן מודע אלא ברגעים מקריים.

      החיבור לדבריו אל  'כישורי החשיבה הגבוהים שלנו' כדבריך היא דרך פיתוח המרכזים הנמוכים

      ובעיקר בחיבור ההרמוני בתפקודם.

       

      להבנתי האישית חלוקת ה"שכל" ולימודו כמרכזים נפרדים מאפשרת ללמוד טוב יותר כל מרכז תפקודי

      ולחברם בהמשך ל"שכל" מאוחד.

       

      משה

       

       

       

      משה

      לשיטת פרקסיס "הטריק" המאפשר את המעבר ממה שגורדיף כינה 'השכלי הגבוהה' ו'הרגשי הגבוהה' קשור  ביכולת להפיק את המשמעות השכלית של הרגש ולהפיק את המשמעות הרגשית מאי מספיקות השכל".

      כלומר, ביכולת להתמיר את מה שאנו מרגישים ברגשי על מנת להבנות תובנות שכליות חדשות ולהבחין באמצעות הרגשי מתי הידע שלנו (והידע הקיים בכלל) אינו מספק עוד להבנת מה שאנו חווים באמצעות הרגשי.

      המפתח הוא ביכולת התנועה ב 'בין' שביניהם. ובדרך שנראית אבסורדית, אך אינה כזו, דווקא היכולת לנוע ב'בין' הזה הוא שמחזק את המודעות ו"הידע" של כל אחד מהם.

      צביקה לניר

        1/2/09 00:24:

      צבי, תודה על התגובה המרתקת, לגבי מקום הרגש כמו שכתבת:

       

      הרגש שנתפס על ידי רבים כנחות ל'שכל" ונפרד ממנו, מתגלה כמי שמחולל את כישורי החשיבה הגבוהים שלנו. הרגש שלנו הוא המפתח שלנו לגלות ולהעריך את החדש, המסקרן והמשמעותי לנו ובאמצעותו להשתחרר מההכללות הידועות לנו מכבר ולהתקדם מעבר להן. 

       


      גורדייף חילק את "השכל" ל-3 מרכזים  [למעשה שבעה] ,השכלי, הרגשי והמוטורי.

      כל "שכל" הוא מנגנון קליטה [ושידור] עצמאי ,ניתן לראות זאת בבירור בעת נהיגה כשאדם שקוע במחשבות

      ועדיין "השכל המוטורי" מבצע את החלפת ההילוכים, עצירה פתאומית וכו' ללא התערבות החשיבה

      ואפילו בלי להיות מודע כלל לתנועת גופו בפעילות הנהיגה.

       

      גורדייף צוטט (לפני כ-93 שנים)  שהידיעה השלמה של אדם על נושא מסויים אפשרית

      ע"י קליטה בו זמנית בשלושת המרכזים, כשכל "שכל" קולט פן שונה של אותו הנושא.

       

      המעניין בדבריו, שלאדם ישנם שני מרכזים גבוהים נוספים שפעילים ומפותחים במלואם,

      הרגשי הגבוה והשכלי הגבוה, אך שניהם אינם נגישים באופן מודע אלא ברגעים מקריים.

      החיבור לדבריו אל  'כישורי החשיבה הגבוהים שלנו' כדבריך היא דרך פיתוח המרכזים הנמוכים

      ובעיקר בחיבור ההרמוני בתפקודם.

       

      להבנתי האישית חלוקת ה"שכל" ולימודו כמרכזים נפרדים מאפשרת ללמוד טוב יותר כל מרכז תפקודי

      ולחברם בהמשך ל"שכל" מאוחד.

       

      משה

       

       

        31/1/09 07:48:

      צטט: בועז22 2009-01-30 09:51:00


      מצליח???

      אני לא יודע לחיות אחרת !!!

      ופעם, אמרה לי מישהי: אתה מתנהג כמו ילד!

      ולא מצאתי מחמאה טובה יותר מזאת...

      יותר מכל דבר אחר, אני מוצא שדרך-חיים

      שכזאת, ממלאת אותי אנרגיה ושמחת-חיים.

       

      בועז

      אהבתי את תגובתך.

      אנשים רבים מתביישים  בילדותיות שבהם, שעה שזו היא מקור היצירתיות שבנו ולא פחות מכך גם מקור השמחה שבנו.

      צביקה לניר

        31/1/09 07:44:

      צטט: עודד_רוט 2009-01-30 08:34:57

      אחד משופטי בית המשפט העליון, אם אינני טועה היה זה השופט משה זילברג, אמר פעם שבתהליך השיפוט קודם נורה החץ ואחר כך מסמנים סביבו את המטרה. להבנתי, קודם נעשה שיפוט רגשי, אינטואיטיבי ואחר כך מועלים הנימוקים הרציונליים להצדקת השיפוט הרגשי.

       

       

      עודד

       

      אכן עד כמה שאנחנו מנסים להציג עצמנו כיצורים רציונאליים איננו מצליחים בכך כי אנחנו יצורים אנושיים וככאלה כאשר אנו נתקלים במצב שאינו טרוויאלי, אנו מפעילים תחילה את הרגש. וגם שופטים הם בני אדם.

      צביקה לניר

        31/1/09 07:32:

      צטט: משה ס. 2009-01-29 20:36:35

      צבי,

      הפוסט הזה בהחלט מהדהד בי.

      נתחיל עם זה שהרגש שלטעמי אתה מכוון אליו שונה ממגוון הרגשות המוכרים

      והנמצאים ב"שימוש" יומיומי.

      .

      ניסיתי בעבר לכתוב על נושא שקשור לפוסט שלך כאן:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=777579 

       

      וגיליתי קושי בלתי מבוטל להמיר חווית רגש אל החומר שהשכל הרגיל,

      רגיל לעיבודו. 

       

      אני ינסה בהמשך להוסיף כאן.

       

      משה

       

      משה

      תודה על ההפניה לפוסט שלך. קראתי אותו בעיון ונהניתי מאוד. בסופו אתה כותב כי "המשך עוד יבוא" ובמידה מסויימת אתה יכול להתייחס למה שאני כותב כאן כ"המשך" לפוסט שלך.

      אתה מזכיר את  גורדייף שאמר כי  ההגדרה המינימלית של תהליך חשיבה היא השוואה בין שני רשמים. אכן כך.

      נדמה לי כי במתדולוגיה של 'החשיבה המצאתית' מתבצעת השוואה בין שני גורמים שהם כבר ידועים ועל כן כפי שכתבת  "אם בסיס תהליך החשיבה הנו השוואה בין גורמים שכבר ידועים, אזי החשיבה כשלעצמה - לא יכולה להיות מקור הרעיון".  

      בגישה הפרקסיסית ההפגשה מתרחשת בין הידוע (בין אם הוא ה-K או ה- KNK) ובין מה שאני מרגיש שאינני יודע את מה שאני מרגיש ושאין לו עבורי הסבר בידוע (NKK). ובמובן זה אכן התובנה העולה היא כפי שאתה כותב "ישות עלומה שקיומה הינו במימד נסתר מהמחשבה" (הרציונאלית).

       

      ה- NKK הוא כפי שאתה מציין הוא רעיון המופיע לזמן קצר להפליא ולעיתים בלתי נתפס וקשה מאוד או אף לא ניתן לשחזר את רגע הופעתו. הוא נוטה לחמוק מתודעתנו ועלינו ללמוד כיצד "ללכוד" אותו. הגישה הפרקסיסית פתחה מתודות תרגוליות לכך.

      ואגב, אני מסכים עם הטיעון שלך כי "הרעיון ניצת, נולד, נברא, לעתים רבות בהפתעה", אך ההפתעה הזו קורת רק למה שתיארתי בפוסטים

      הקודמים שלי  כמי שיש לו "prepared mind".

      יש דמיון בין החשיבה הפרקסיסית ובין החשיבה המצאתית בהיותן שתיהן עוסקות בחשיבה האנושית. אולם בעוד שהחשיבה ההמצאתית מטרתה להמציא, החשיבה הפרקסיסית מטרתה להבין. זו היא חשיבה מושגית שמטרה לעצב תובנות חדשות להבנת הסביבה האנושית שלנו.

      אשמח להמשיך ולקיים את השיח שלנו בפוסט "שלי-שלך".

      צביקה לניר

                                              

       

       

        31/1/09 06:54:

      צטט: guitarwoman 2009-01-29 19:14:05

      היי צביקה,

      נדמה לי שהחיים המודרניים, המערביים, הרגילו אותנו לחיות על פי השכל ולא על פי הרגש.

      גם בתחום הרגש הצ'יפ שלנו מרבה לאותת - לא. "תחשבי". "תפעלי בהגיון".

      אני מנסה לפעול על פי מה שמרגיש לי נכון,  אני מאוד מחוברת לרגש שלי והוא בדרך כלל לא מאכזב אותי.

      תודה. אהבתי במיוחד.

      *

       

       

       

      הרעיון המרכזי שניסיתי להבהיר בפוסט זה הוא שרגש ו"שכל" אינם שני דברים נפרדים, אלא שלמות אחת.

      רובנו מתייחסים לרגש כאנטיטזה של ה"שכל" ועניין זה הוא "נכון", אך גם "לא נכון". שניהם מהווים 'ניגודיות משלימה' אחת. (על משמעותה של תופעת ה'ניגודיות המשלימה' תוכלי למצוא לא מעט בפוסטים הקודמים שלי).

      שמחתי לשמוע שאת מנסה ומצליחה להיות מחוברת לרגש שלך. נסי לעלות עוד מדרגה אחת חשובה בתחום זה ולעבד את הרגש לכדי רעיונות חדשים ל"שכל". זה הוא "התרגיל" שאני ממליץ עליו כאן.

      ובינתיים תודה לך על תגובתך.

      צביקה לניר

        30/1/09 09:51:


      מצליח???

      אני לא יודע לחיות אחרת !!!

      ופעם, אמרה לי מישהי: אתה מתנהג כמו ילד!

      ולא מצאתי מחמאה טובה יותר מזאת...

      יותר מכל דבר אחר, אני מוצא שדרך-חיים

      שכזאת, ממלאת אותי אנרגיה ושמחת-חיים.

        30/1/09 08:34:

      אחד משופטי בית המשפט העליון, אם אינני טועה היה זה השופט משה זילברג, אמר פעם שבתהליך השיפוט קודם נורה החץ ואחר כך מסמנים סביבו את המטרה. להבנתי, קודם נעשה שיפוט רגשי, אינטואיטיבי ואחר כך מועלים הנימוקים הרציונליים להצדקת השיפוט הרגשי.

       

        29/1/09 20:36:

      צבי,

      הפוסט הזה בהחלט מהדהד בי.

      נתחיל עם זה שהרגש שלטעמי אתה מכוון אליו שונה ממגוון הרגשות המוכרים

      והנמצאים ב"שימוש" יומיומי.

      .

      ניסיתי בעבר לכתוב על נושא שקשור לפוסט שלך כאן:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=777579 

       

      וגיליתי קושי בלתי מבוטל להמיר חווית רגש אל החומר שהשכל הרגיל,

      רגיל לעיבודו. 

       

      אני ינסה בהמשך להוסיף כאן.

       

      משה

        29/1/09 19:14:

      היי צביקה,

      נדמה לי שהחיים המודרניים, המערביים, הרגילו אותנו לחיות על פי השכל ולא על פי הרגש.

      גם בתחום הרגש הצ'יפ שלנו מרבה לאותת - לא. "תחשבי". "תפעלי בהגיון".

      אני מנסה לפעול על פי מה שמרגיש לי נכון,  אני מאוד מחוברת לרגש שלי והוא בדרך כלל לא מאכזב אותי.

      תודה. אהבתי במיוחד.

      *

       

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים