כותרות TheMarker >
    ';

    החיים כמדע בדיוני

    One must still have chaos in oneself to be able to give birth to a dancing star

    F.N

    הביצה והתרנגולת

    37 תגובות   יום רביעי, 28/1/09, 18:13
     

    אלברט עובד במפעל ליצור אפרוחים. אפשר לראות את המפעל מכביש החוף, יחד עם השלט שלו שנראה לאלברט קצת כמו בדיחה. כשהוא ראה את המודעה בעיתון הוא לא האמין. מה זה לייצר אפרוחים? צעצועים? כאלו עם בטרייה? כתבו שמחפשים איש רציני לתפקיד אחראי תחנה בפס יצור.

     

    הוא הגיע לראיון עבודה ביום שני סגרירי על הווספה המטולאת שלו. הוא עבד עשרים ושבע שנים בתור גורף נוצות במשחטה העירונית של לוד. המעבר ליצור אפרוחים נראה לו כפרת עוונות. מין דרך לא צפויה לתקן את כל מה שקרה שם. אלברט זוכר טיול של ועד עובדים ליד ושם. הייתה שם תמונה ענקית בשחור לבן של ערימות חפצים של אנשים שנרצחו. הייתה ערימה של משקפיים והייתה ערימה של תיקים אבל הערימה שגמרה אותו לגמרי הייתה הערימה של השיער. אלברט בחיים לא ראה כל כך הרבה שיער ועוד לא מחובר לראש של אף אחד. אפילו אצל ניסים הספר אין כל כך הרבה שיער על הרצפה ביום שישי בתחילת כל חודש. לסולי, אשתו היה שיער יפה כל כך. חוץ מהישבן העסיסי שלה, השיער של סולי היה הדבר הזה שבלבל לו את הראש ישר לחופה. היה לו עצוב כשנשר לה השיער במחלה והיא מתה כמעט בלי שיערות על הראש. כזה שיער יפה היה לה. 

    אחרי הטיול ליד ושם הם חזרו למפעל וערימת הנוצות שחיכתה לו שם עשתה לו לא טוב. בכלל בכלל לא טוב. אחי שנה במפעל אלברט הפסיק לאכול בשר. בבוקר הוא אוכל חביתה עין משני ביצים. החלמונים צהובים חרדליים כמו שרק הביצים מהתרנגולות בחצר שלו יכולות להיות. ליד החביתה הוא חותך מלפפון ועגבנייה, זורק כפית של קוטג', שתי פרוסות לחם שחור וכוס תה שחור חזק עם קצת נענע. הוא מרגיש קל, טוב בנשמה וגם לא רעב. לא חסר לו בשר ובטח לא של תרנגולת. אלברט אדם מאמין ואפילו שהרב אומר שאלוהים מרשה לאכול גם פרות וגם תרנגולות זה עדיין עושה לו גירודים לחשוב על זה. אלוהים לא אמר שחייבים לאכול תרנגולות. אפשר לאכול. רק אם רוצים.

    את ראיון העבודה הוא עושה עם איש נחמד בשם פויו. רומני מיוזע עם שפם דליל ונשימה מתאמצת שהוא מנסה להסתיר כאילו הוא מזמזם כל הזמן, אבל אלברט מרגיש שקשה לו לנשום. בגלל זה הוא דיבר המון. יותר משהוא דיבר בחיים עם איש שהוא לא מכיר, שיהיה לפויו קל לנשום. פויו זמזם זמזום עצוב כשאלברט דיבר על ערימת הנוצות, הנהן בראש כשאלברט הסביר שפיטרו אותו כשגילו שהוא מבריח תרנגולות מהמפעל. לא כדי לגנוב או להתעשר חלילה וחס. לפעמים הוא היה רואה תרנגולת שהייתה מביאה קרקור לנשמתו. הוא היה חופן אותה לארגז קרטון מחורר ומלוכלך והתרנגולת, כאילו הייתה בת זוגו הפרטיזנית בגיא ההריגה, הייתה שותקת עד שהייתה עוזבת עם אלברט בסוף היום, בארגז. הוא היה משחרר אותה בגינה הקטנה שלו יחד עם שאר התרנגולות המוצלות ומרגיש מתוקן. פאשה התרנגול היה לוקח אותה, כמו כל תרנגולת חדשה, תחת חסותו ותוך כמה ימים גם חלמון הביצים שלה היה צהוב עמוק.

    פויו מנהל את קו הייצור של אפרוחי התרנגולות. יש גם קו של הודו. הוא לא מכיר אפרוחים של הודו, אבל ממה שהוא מבין, אפרוח זה אפרוח. קטן, רך, צווחני. חומר גלם ממנו הוא ראה מיליונים אם לא מיליארדים עד היום. לפחות. הוא לא יודע ממש מאיפה הם באים. כשהוא לוקח את אלברט לעשות סיבוב בפס הייצור הוא מראה לו את הפתח ממנו יוצאים האפרוחים. זרם בלתי נגמר של כדורונים צמריריים, מצווחים במקורים הקטנים שלהם. האוזניים הצמריריות של פויו כבר התרגלו לרעש. בשאר התחנות ממיינים את האפרוחים. זכרים ימינה. נקבות שמאלה. אלה לייצור בשר ואלו לייצור ביצים.

    בתחנה הבאה עומד גרוזיני שתקן שפניו נראו כאילו היו מושבת תולעים נטושה. מחוררים וחלולים. הוא לוקח אפרוחית וקוטם את מקורה בלהב מלובנת, זורק חזרה לסרט הנע ומרים אפרוחית חדשה. האפרוחיות הקטומות מובלות לתחנה הבאה בתדהמה כאובה שם הן נארזות ונשלחות לאי שם.

    אלברט נע באי נוחות. לא הורגים את האפרוחים פה. זה נכון, אבל משהו לא מרגיש לו טוב. פויו שם אותו בתחנת מיון מספר 5 יחד עם אירנה. ממיינת מוסמכת. היא גבוהה כמעט כמוהו, הפה שלה כמו סימן שווה, שני פסים צרים ואדומים. קצת מהאדום נוזל לה לקמטוטים שמסביב למשוואה כמו יובלי דם קטנים. הידיים שלה שמנמנות וורודות ומזכירות לו את הידיים של הקצב הרומני בשכונה שלהם. היא מראה לו איפה לוחצים בטוסיק של האפרוח כדי לראות אם זה זכר או נקבה. האפרוח מתפתל לו ביד והוא לא מצליח לתפוס במקום הנכון וככה דקות ארוכות הוא צובט את האפרוחון בשלל מקומות עד שאירנה חולצת את הקטנטן מידיו, לוחצת במקום הנכון , מראה לו מה שצריך ומפנה אותו שמאלה. בשר.

    עד סוף המשמרת הם כמעט ולא מדברים. אלברט מצליח למיין 40 אפרוחים. שום דבר ביחס לכמות של אירנה. כשפויו מכבה את המכונות בפס היצור נעשה שקט גדול במפעל. אחרי הציוצים, הנקישות ורעש מסילות הייצור נופלת דממה של אחרי המלחמה על החדר הגדול. על המסועים הדוממים פזורות עשרות גופות קטנות של אפרוחים. קטנים. מעוקמים. גיא צלמוות. ליאון מהניקיון עובר עם מטאטא וגורף את המתים הקטנים אל הפח הגדול. יש כמה קטנים שנראה שיש בהם עוד חיים אבל ליאון לא רואה.

    לאן הם הולכים האפרוחים האלו אירנה?

    נו לאן, לשום מקום. אלה לא הולכים יותר לשום מקום.

    לאן ליאון לוקח אותם?

    לתנור?

    לתנור.

    אלברט לוקח את המעיל והצעיף ורץ אל הווספה שלו. הוא יוצא לאוויר הפתוח רגע לפני שהוא מקיא. הוא נוסע לאט בדרך הארוכה, נושם עמוק ונצמד לשוליים. המוח שלו ריק אבל קודח. הוא חשב שהוא בא למפעל שמייצר חיים. מייצר אפרוחים. הוא בא לעבוד כדי להשתחרר מהמוות.

    העבודה הזו לא משחררת. לא משחררת בכלל.

    אלברט פותח את שער הברזל בכניסה לחצר הבית וכולם באים לברך על שובו, הנרייטה הלבנה שצולעת קצת על רגל ימין, ליזט החומה עם הכרבולת המצחיקה שנראית קצת כמו אצבע משולשת, פרידה שחסרה לה עין אחת והיא קצת מרשעת ומסתכלת על כולם בעין עקומה, מתילדה המלכה שלו שהיא השלמות בהתגלמותה ויש לה נוצה אחת שחורה בגוף שלה ומאחורי כולם כמו סולטן אמיתי מגיע פאשה שמפזר את ההתקהלות הנשית מסביב לרגליו של אלברט ונעמד ראשון כיאה למעמדו לקבל את מגע היד הראשון. אלברט רוכן לעברו וכולן מתקהלות לאט שחס וחלילה לא להרגיז את פאשה. הוא בוכה ובוכה ובוכה.

    למחרת אלברט מגיע למפעל והולך מיד לדבר עם פויו. אלברט לא טיפש. הוא יודע שלקלגסי העופות אין מקום לרחמים ולכן הוא בוחר מין סיפור שכזה.

    פויו, הוא אומר, יש לי כלב גדול. שחור. חזק. מקבל כבוד מכולם. אנשים, נשים, ילדים חתולים. כולם. רק מה, משעמם לו כשאני לא בבית. יושב שעות ליד השער, נובח ומלקק בביצים. כמה כלב כבר יכול ללקק בביצים בלי להשתגע? הא?

    פויו מרים גבה ומחכה להמשך. אלברט לוקח נשימה וממשיך.

    חשבתי לתת לו משהו לעשות. אני אביא לו את האפרוחים החצי מתים שיש על המסילות בסוף כל יום. אני אפזר לו אותם בחצר והוא ישחק איתם מחבואים רק שהוא תמיד יהיה העומד. אפרוח שהוא מוצא הוא רודף ואוכל. ככה שיש לי כלב שמח ולליאון יש פחות לטאטא. יוצא מוקדם. מה אתה אומר?

    הרעיון משעשע את פויו. באמת נחמד, הוא אומר. גם לי יש כלב. רק מה, סמרקאץ'. מלקק חתולים. כלב אידיוט. הייתי מביא לו גם אפרוחים אבל האישה הורגת אותי במקום. קח כמה שאתה צריך. לבריאות לכלב. אל תיתן לו יותר מידי. גם ביצים צריך ללקק. שיהיה נקי, כן?

    אלברט נושם לרווחה. בסוף היום הוא לוקח קופסת קרטון, שם בפנים את הצעיף שלו ואוסף בזהירות את האפרוחים הפצועים. ככה שבוע שלם הוא אורז ולוקח פצועים קטנים מהמסילות השחורות. אירנה מסתכלת עליו כאילו היה אשמדאי והמשוואה האדומה בפניה נשברת ומתכווצת והיובלים מתמלאים באדום זועם ושוצף.

    איך אתה יכול ככה? איך? מה זה? ככה עשו בחור שגדלת בו??

    אירנה. אירנוצ'קה, הוא מתחנן, את לא מבינה.

    מבינה. הכל מבינה. אתם שם באפריקה כמו ברברים. טפו. מתבייש!

    לא , לא, אירנה זה לא ככה בכלל.

    אז איך?? יש יותר מכלב אחד? יש אחד לבן גם שמלקק בטוסיק במקום בביצים??

    לא אירנוצ'קה. בבקשה. לא. תאמיני לי... אין כלב. אין ביצים. אין טוסיק. אין כלום.

    אלברט נשבר ומספר לה הכול. הוא לוקח את האפרוחים הביתה. כל הלילה הוא מטפל, מלטף, מאכיל ומחמם. הוא מפזר את האפרוחים בין פרידה, הנרייטה, ליזט ומתילדה שדואגות להם כאילו היו שלהן. פאשה רוטן ומנפח נוצות אבל הן מתעלמות. חלק מהקטנים מתים אבל חלק שורדים. הגינה שלו צפופה מחיים חדשים והוא לא מתכוון להפסיק. אם היא רוצה להלשין, בבקשה. בטח לסטאלין היו מליון קאפו כמוה.

    אירנה פוערת עיניים בתדהמה ודמעות רטובות זולגות לתוך יובלי פיה האדומים עד שנוצרת לה שושנה עלובה משהו בתחתית פרצופה. אני?? קאפו?? תתבייש לך פסקונדיאק. לחיות אני צריכה חמור שכמוך. מי יאכיל אותי? האפרוחים? הנרייטה שלך??  היא זורקת את סינרה המוכתם לרצפה, רוקעת עליו ברגליה מסתובבת ובורחת החוצה, משאירה את אלברט רועד בשולי סופתה. ליאון מרים את הראש לבדוק על מה המהומה, מחייך לאלברט ועושה תנועה מגונה עם אזור חלציו. לא רוצה מקור של אלברט, הא? הוא צוחק, נחנק, יורק על הרצפה וממשיך לטאטא.

    ביום חמישי אלברט מגיע לעמדה ליד אירנה, לוקח נשימה עמוקה ומגיש לה אפרוח שמנמן עם סרט קטן וורוד קשור כמו פפיון מסביב לצווארו הגבעולי. אירנה מרימה יד רועדת לשפתיה ומכתימה את קצות האצבעות. בשבילי? מהגינה שלך?

    היא מרימה את האפרוח שמנקר את אצבעותיה כאילו היו תולעים שמנמנות. אירנה צוחקת ומקרבת אותו למצחה כאילו היה תינוק מתוק. היא מכניסה אותו לכיס החלוק הלבן שלה, שם הוא מתערסל עד סוף המשמרת. מידי פעם היא מגניבה לו קומץ גרנולה מארוחת הבוקר שלה והוא אוכל כל פירור. היא צוחקת אפילו כשהוא משאיר מזכרת רטובה ולא כל כך ריחנית בכיס. בבית היא שמה אותו בקופסת שוקולדים צבעונית שנשארה לה, מרופדת בעיתון של אתמול ומניחה ליד מיטתה. היא קוראת לו קוקו ומנסה בעדינות למחוק את שארית השפתון האדום שנדבקה לפלומת ראשו כשנישקה אותו ליל מנוחה.

    ביום שישי היא נוסעת לבקר את אלברט. קוקו עטוף במעילון קטן שהיא סרגה בעשרים דקות בבוקר ונראה כפתור ופרח. הם עושים סיבוב בגינה ואלברט מכיר לה את כולם. קוקו מתרוצץ בחצר ומשלים קרקורי געגוע עם האמהות שלו. שלל האחים שלו רודפים אחרים ומנקרים את הפלומה

    המוזרה שהוא עטוף בה. אלברט ואירנה צוחקים כאילו הילד שלהם עשה תרגיל חכם.

    חצי שנה אח"כ אירנה מתעוררת, ממרפקת את אלברט בעדינות והולכת להכין קפה וחביתה. אלברט מפהק ומצחקק כשאחד האפרוחים מטפס על המיטה ומטפס לו על הראש. הוא שמח. העסק הולך טוב. כמעט כל השכונה קונה ממנו ביצים ומגיעות הזמנות מכל העיר והסביבה. אנשים נחמדים ממושבים וקיבוצים באים לקנות תרנגולים לגינה שלהם. רק לביצים. לא לבשר. לבשר אלברט ואירנה לא מוכרים. הם קונים מהמפעל ליצור אפרוחים את כל שארית הפליטה מפסי הייצור. המנהל השמנדריק במפעל שמח על הרווח ונותן להם את כל מה שיש. פויו מגניב להם לפעמים אפרוחים בריאים. הוא לא איש רע. הוא צריך לעבוד. הוא כבר מכיר טוב את אלברט. הוא לקח את כל העובדים שלו ליד ושם.

    כול שנה ביום השואה פויו מגיע לפני כולם , מושך כמה חוטים, מכניס אבן קטנה והפס מתקלקל

    ושובת ליום אחד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/7/09 11:24:

      וואלה, איזה טיימינג, לא הייתי פה בערך מאז שגם את לא, ופתאום חזרת, וגם אני פתאום קרץ לי לפשפש פה שוב... סחתיין על הקם-בק,אין מה לעשות, קשה לוותר על התהילה שמקבלים כאן הא?

       

      נ.ב. - בתור תולעת, למה לא תכניסי איזה פוסטונצ'יק של ספרים מומלצים

        2/3/09 07:47:

      צטט: nymiria 2009-03-01 22:07:48

      צטט: ליאור רועי 2009-02-25 19:30:03


      רציתי להגיד לך שלושה דברים אבל בינתיים נראה לי שהצטרפו עוד...

       

       איזה כיף שחזרת ואיזה סיפור תענוג!

       

       הרגה אותי אירנה עם הסוודר שסרגה בעשרים דקות...

       

      עשית פה מעשה שייקספירי ממש, עם ה"חצי שנה אח"כ". החלקת תיאור זמן כמעט בלי שנרגיש ובלי לתת לו שורה משל עצמו. מאוד אלגנטי. (הרבה יותר מפריימים של עץ שהולך וגדל לו באמצע סרט).

       

      נדמה לי שהכתרתי את עצמי פעם לא. מילים אצלך - אז רק כדי לא להתרשל: פויו בספרדית זה עוף.

      שתדעו (כי אני בטוחה שאת דווקא יודעת :-)

       

      ליאור!!! איזו הקלה לראות אותך פה. שאפו ענקי על פויו. ידעתי שפויו זה אפרוח ברומנית ולא דעתי על הערך מוסף הספרדי. דנקשיין!

       

      puiu ברומנית זה ה-אפרוח (הסיומת u משמשת כמו הא הידיעה בעברית),

      בעוד שבספרדית (וגם באיטלקית) המילה pollo (מבוטאת poio - שכן הצירוף ll נקרא כ- i) משמעה תרנגולת.

       אבל זה ממש לא קשור לעניין.

      מה שכן קשור זה שאני מחכה לסיפור הבא שלך, איריס.

        1/3/09 22:09:

      צטט: טמבורין 2009-02-25 19:40:02

       

       

      הייייי! חזרת ובגדול!!!

      סיפור נהדר! תודה ענקית!

      תודה לי??? השתגעת??? תודה לך :)

        1/3/09 22:07:

      צטט: ליאור רועי 2009-02-25 19:30:03


      רציתי להגיד לך שלושה דברים אבל בינתיים נראה לי שהצטרפו עוד...

       

       איזה כיף שחזרת ואיזה סיפור תענוג!

       

       הרגה אותי אירנה עם הסוודר שסרגה בעשרים דקות...

       

      עשית פה מעשה שייקספירי ממש, עם ה"חצי שנה אח"כ". החלקת תיאור זמן כמעט בלי שנרגיש ובלי לתת לו שורה משל עצמו. מאוד אלגנטי. (הרבה יותר מפריימים של עץ שהולך וגדל לו באמצע סרט).

       

      נדמה לי שהכתרתי את עצמי פעם לא. מילים אצלך - אז רק כדי לא להתרשל: פויו בספרדית זה עוף.

      שתדעו (כי אני בטוחה שאת דווקא יודעת :-)

       

      ליאור!!! איזו הקלה לראות אותך פה. שאפו ענקי על פויו. ידעתי שפויו זה אפרוח ברומנית ולא דעתי על הערך מוסף הספרדי. דנקשיין!

        1/3/09 22:05:

      צטט: קנולר 2009-02-25 16:55:46

      הדב יצא מהיער והמליץ לי על הפוסט הזה. אכן, אחד הטובים ביותר שקראתי בקפה. הוא הפנה אותי אחרי שקרא פוסט שלי על הספר "תותים" שעוסק בעובדים זרים באנגליה, העובדים בין השאר במפעל כמו שאת מתארת. יש שם קטע הזוי על עופות שהצליחו להמלט. מאד מומלץ לך לקרוא.

       

       

      הדב מהיער ממש לא עושה לי שירות דב.. :) איזה כיף שהוא מביא לי כאלו אורחים! תודה עלהמילה הטובה קנולר. מיד נכנסת לקרוא על הספר "תותים" שקראתי ומאוד אהבתי. קראת את הספר הקודם שלה, הרבה יותר מוצלח לדעתי.
      הגעתי בעקבות דב. תודה. איזה סיפור, איזה סיוט. פשוט נורא. ועל הצדיק מסדום אני מברכת שהיה ועשה כל שביכולתו.
        25/2/09 19:40:

       

       

      הייייי! חזרת ובגדול!!!

      סיפור נהדר! תודה ענקית!

        25/2/09 19:30:


      רציתי להגיד לך שלושה דברים אבל בינתיים נראה לי שהצטרפו עוד...

       

       איזה כיף שחזרת ואיזה סיפור תענוג!

       

       הרגה אותי אירנה עם הסוודר שסרגה בעשרים דקות...

       

      עשית פה מעשה שייקספירי ממש, עם ה"חצי שנה אח"כ". החלקת תיאור זמן כמעט בלי שנרגיש ובלי לתת לו שורה משל עצמו. מאוד אלגנטי. (הרבה יותר מפריימים של עץ שהולך וגדל לו באמצע סרט).

       

      נדמה לי שהכתרתי את עצמי פעם לא. מילים אצלך - אז רק כדי לא להתרשל: פויו בספרדית זה עוף.

      שתדעו (כי אני בטוחה שאת דווקא יודעת :-)

        25/2/09 16:55:
      הדב יצא מהיער והמליץ לי על הפוסט הזה. אכן, אחד הטובים ביותר שקראתי בקפה. הוא הפנה אותי אחרי שקרא פוסט שלי על הספר "תותים" שעוסק בעובדים זרים באנגליה, העובדים בין השאר במפעל כמו שאת מתארת. יש שם קטע הזוי על עופות שהצליחו להמלט. מאד מומלץ לך לקרוא.
        3/2/09 14:48:

      צטט: joollz 2009-02-03 09:04:21


      הבוקר החלטתי שיהיה בוקר יפה.

      קמתי, עטיתי מיטב מחלצותיי האביביות, התיישבתי עם כוס הקפה החם (בלי סוכר היום), ופתחתי את הבוקר איתך.

      ואכן זה בוקר יפה מאוד!

      התגעגעתי ובצדק. אף לא רמיזות של חלודה נובעות מבין המילים, כמו לא הלכת לך לכמה חודשים טובים, איריסי חזרה ללטף אותנו עם סיפוריה....

      ואני מחייכת ומככבת. אפילו אני הצלחתי להוציא פוסט חדש הבוקר אחרי שנים.

       

      עכשיו שאת פה, הבוקר באמת חייכני וחרציצי! נשיקה

      מיד מבקרת במעונך בקפה ...

        3/2/09 09:04:


      הבוקר החלטתי שיהיה בוקר יפה.

      קמתי, עטיתי מיטב מחלצותיי האביביות, התיישבתי עם כוס הקפה החם (בלי סוכר היום), ופתחתי את הבוקר איתך.

      ואכן זה בוקר יפה מאוד!

      התגעגעתי ובצדק. אף לא רמיזות של חלודה נובעות מבין המילים, כמו לא הלכת לך לכמה חודשים טובים, איריסי חזרה ללטף אותנו עם סיפוריה....

      ואני מחייכת ומככבת. אפילו אני הצלחתי להוציא פוסט חדש הבוקר אחרי שנים.

        29/1/09 12:52:

      צטט: ז'אן פייר 2009-01-29 12:51:18

      סוף סוף!

       

      צוחק

       

      עוף טוב, הכל טוב. פשוט נפלא.

       

      זה אומר שקודמתי לדרגת מאמא עוף?? רגוע

       

        29/1/09 12:51:

      צטט: רני שהם 2009-01-29 10:08:22

      מצטרף לכל השמחים על חזרתך.

      והשמחה גברה כשקראתי את הסיפור האנושי והחם הזהחיוך

       

       

      הרבה שמחה יש פה היום! עכשיו רק צריך לרדת קצת גשם והכל מושלם!

        29/1/09 12:51:

      סוף סוף!

       

      צוחק

       

      עוף טוב, הכל טוב. פשוט נפלא.

        29/1/09 12:50:

      צטט: bronte 2009-01-29 09:53:49


      שמרתי לי את הפוסט להיום, סוג של פינוק.

      אבל למה ככה?

      אז נכון, אולי אני קצת רגשי הבוקר (ותמיד כשמדובר בבעלי חיים)

      אבל לגרום לי לבכות בעבודה בגלל אפרוחים?

      זה יפה ככה?

       

      צודקת. לא היית צריכה לעשות לך לבכות.... לא יפה... הסיפור הבא יהיה על מדוזות וגרגויילס ששווה להרוג. רק אל תבכה אחות שלי...

        29/1/09 12:48:

      צטט: inspire 2009-01-28 21:28:25

      חזרת. כאילו מעולם לא עזבת. *

       

      אני בעצמי לא מאמינה איך נסתם לי הראש לכל כך הרבה זמן.. אבל עם כאלו מתנות מנצנצות, זו אחלה התחלה. תודה!

        29/1/09 10:08:

      מצטרף לכל השמחים על חזרתך.

      והשמחה גברה כשקראתי את הסיפור האנושי והחם הזהחיוך

       

        29/1/09 09:53:


      שמרתי לי את הפוסט להיום, סוג של פינוק.

      אבל למה ככה?

      אז נכון, אולי אני קצת רגשי הבוקר (ותמיד כשמדובר בבעלי חיים)

      אבל לגרום לי לבכות בעבודה בגלל אפרוחים?

      זה יפה ככה?

      אוי איזה סיפור מגניב. ממש בא לי לאכול ביצה בהזדהות, וללטף אפרוח עם מזלג וקורט מלח.

      אכן כפי שאמרו חז"לנו, או כפי שהיו אמורים לאמור: פעם סופרת - תמיד סופרת!!

      ואני אכן סופר אותך מאוד.

       

        28/1/09 21:28:
      חזרת. כאילו מעולם לא עזבת. *
        28/1/09 21:09:

      צטט: ארול 2009-01-28 20:24:15


      אןף, כל כך יפה!

       

       

      אוף... דנקשיין...
        28/1/09 20:24:

      אןף, כל כך יפה!
        28/1/09 20:19:


      כפרה עלייך, איזה יופי שחזרת!

      כבר קורא...

        28/1/09 19:25:

      צטט: עוף מוכשר 2009-01-28 19:21:23

      צטט: א"ריק 2009-01-28 18:30:55

      היה שווה.

      אבל למה הגרוזיני קוטם להם את המקור, למה?

      כדי שהעופות לא ינקרו זה את זה למוות בלול. הוא צפוף מאוד.

       

      איזה כיף שחזרת, נימיריה, חסרת פה מאוד. מאוד. ואיזה יופי שכתבת על המשפחה. (שלי)

       

       

      אני שמחה לחזור. מאוד  מאוד. וכן... הסיפור מוקדש באהבה למשפחת מוכשר העניפה באשר היא...
        28/1/09 19:24:

      צטט: קליוסטרו 2009-01-28 19:13:25

      השארת אותי ללא מילים

      פשוט נפלא

       

       

      והנה... תראה... גם אני נשארתי ללא מילים...נבוך
        28/1/09 19:23:

      צטט: הדב מהיער 2009-01-28 18:35:16

      איזה דמויות מפוארות הוספת לפנתיאון הדמויות הגדולות שלך. כיף.

      סיפור אהבה אפרוחי מהסרטים.

      גם הבן שלי עבד לפני המון שנים בסילוק גופות של עופות מלולי הגידול.

      מאז הוא צמחוני.

       

       


      דב יקר, שמחה שאהבת. אתה יקר לי יותר מדב הכותל :)
        28/1/09 19:22:

      צטט: א"ריק 2009-01-28 18:30:55

      היה שווה.

      אבל למה הגרוזיני קוטם להם את המקור, למה?

       

       

      מסתבר שבתעשיית ייצור האפרוחים קוטמים את המקור של הנקבות כדי שכשיעבירו אותן לכלובים שבהן הן אמורות להטיל עד תום ימיהן העלובים הן לא ינקרו אחת את השניה. מנהג מטומטמם שלא היה בו צורך אם התרנגולות היו מגודלות בתנאי מחיה ראויים...
        28/1/09 19:21:

      צטט: א"ריק 2009-01-28 18:30:55

      היה שווה.

      אבל למה הגרוזיני קוטם להם את המקור, למה?

      כדי שהעופות לא ינקרו זה את זה למוות בלול. הוא צפוף מאוד.

       

      איזה כיף שחזרת, נימיריה, חסרת פה מאוד. מאוד. ואיזה יופי שכתבת על המשפחה. (שלי)

        28/1/09 19:20:

      ג'ולז יקירתי, מחכה לשובך בכיליון עיניים!

       

       

      צטט: joollz 2009-01-28 18:26:04


      כנ"ל. ושתדעי לך שלא נכנסתי לאתר כבר ארבעה חודשים ויותר. אבל לקבל ממך הודעה על קטע חדש עשה לי כזו התרגשות עם צמרמורת, שישר נכנסתי לראות שזה אמיתי לפני שאני צובטת את עצמי מההפתעה.

       

      אז אני אקרא בערב, אבל ברוך שובך! (ושובי, אני מניחה)

       

       

        28/1/09 19:13:

      השארת אותי ללא מילים

      פשוט נפלא

        28/1/09 18:35:

      איזה דמויות מפוארות הוספת לפנתיאון הדמויות הגדולות שלך. כיף.

      סיפור אהבה אפרוחי מהסרטים.

      גם הבן שלי עבד לפני המון שנים בסילוק גופות של עופות מלולי הגידול.

      מאז הוא צמחוני.

        28/1/09 18:30:

      היה שווה.

      אבל למה הגרוזיני קוטם להם את המקור, למה?

        28/1/09 18:28:

      עוד לא קראתי, אבל רציתי להיות המככב הראשון.

       

        28/1/09 18:26:


      כנ"ל. ושתדעי לך שלא נכנסתי לאתר כבר ארבעה חודשים ויותר. אבל לקבל ממך הודעה על קטע חדש עשה לי כזו התרגשות עם צמרמורת, שישר נכנסתי לראות שזה אמיתי לפני שאני צובטת את עצמי מההפתעה.

       

      אז אני אקרא בערב, אבל ברוך שובך! (ושובי, אני מניחה)

        28/1/09 18:23:

      שמחה שאתה שמח. התגעגעתי. באמת...

        28/1/09 18:20:
      קודם כל, לפני שאני קורא, תודה שחזרת.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      nymiria
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין