על החלום למצוא את זה שאהבה נפשי כבר ויתרתי.
שמואל, חסיד ברסלב שאני פוגשת במחלף הסירה, שאל אותי לפני כמה ימים, במה לברך אותי. ביקשתי שיבקש שלום ואמא שלי שאלה למה לא ביקשתי משהו גם לעצמי. אמרתי לה שיש לי הכל, אבל בלב ידעתי שיש בקשה שאין טעם לבקש. היא לא יכולה להתגשם, אז למה לבזבז. לשלום יש עדיין תקווה.
ואולי, אולי רק כשמוותרים על החלום הוא יכול להפוך למציאות.
"כשאהיה ב-200,000 רגל, אשמח אם תחזרי" הוא ענה לי, ואני אמרתי ש"יש לי כבר את החלום שלי ואני מחממת מנועים ואולי אפילו נטוס במקביל"
ונפשי מצאה את זה שהיא אוהבת והיום היא עברה לגור איתו.
ושלום? אני חדורת אמונה.
ובאשר למשאלה שנשארת בלב, נו, זה בדיוק העניין של עצבות ושמחה, כמו שעמיחי כתב, והשיר הוא the dreaming of the bones בביצוע מרטיט נימים של שינייד אוקונור.
|